שרונה היא מורה צעירה ואהובה בת 29, ביישנית מאוד וסגורה בחיים האמיתיים, סובלת מטראומה שחוותה בגיל התיכון. יש לה חברה אחת מאוד מאוד טובה, משפחה קרובה (כן, גם פיזית) ואת התלמידים שלה. זה הכול. כשעידו, הבחור שפגע בה בתיכון חוזר לחייה, היא מנסה להתאושש ומוצאת את עצמה מנצלת הזדמנות לפרסם בעיתון המקומי של המושב הורוסקופ מומצא בעילום שם, כדי לעזור לחברתה הטובה נויה (המאמינה בהורוסקופים) להתגבר על משבר בחיים שלה. מהר מאוד מתברר שההורוסקופ מתגשם אחד לאחד, גם לנויה וגם לשאר התושבים של המושב. מהר מאוד שרונה וכל אנשי המושב מתחילים להבין שהדברים כאלה לא כל כך פשוטים והעניינים מתחילים להסתבך.

מה חשבתי על הספר?

וואוווווו!!! איזה ספר מעולה, בחיי! אני כל כך כל כך שמחה שזכיתי בו! תודה ל Tamar Gur שארגנה את זה ול Reut Weis שכתבה את הספר ונתנה אותו להגרלה הנוכחית (וגם על ההקדשה הנהדרת שכתבת לי!). אני באמת ממש ממש שמחה שיש לי אותו עכשיו בבית, כי ברור לי שאני הולכת לקרוא אותו שוב ושוב (ושוב, ושוב), הוא עד כדי כך טוב!

למה כל כך אהבתי את הספר? שתי נקודות מרכזיות:

קודם כל, שרונה היא דמות נהדרת. מאוד מצאתי בה את עצמי, אני מאוד דומה לה בהרבה מובנים, ותמיד כיף למצוא את עצמך בדמות שאת אוהבת בספר (כי כאילו, אפשר בקלות גם לשנוא דמויות שדומות לך מדי...). היא מופנמת וביישנית ותמיד מרגישה שהיא לא מצליחה לומר את הדבר הנכון בסיטואציות הנכונות, אבל מרגישה מאוד בנוח עם נויה ועם המשפחה שלה.

למשל: "אתה מוזמן לשבת לידי!!! אתה מוזמן לשבת לידי. אתה יכול לשבת לידי. רוצה לשבת לידי? משפטים התנסחו לי בראש, דחפו זה את זה והציעו את עצמם, רוקעים ברגליים, אבל לא הייתי מסוגלת. לפעמים פשוט עצוב להיות שרונה. "לפחות יש לך אייפון", פלטתי במקום זה, וכל המשפטים היכו לעצמם על המצח.

יש לה יופי של תחביבים - גם קריאת ספרים (כאילו, דה) במיוחד פנטזיה ומד"ב, שזה נחמד לראות, הי קצת גיקית, והיא גם מאוד אוהבת גננות, בתור בת לחקלאים. היא מאוד אנושית, גם בדחיית הדברים שהיא רוצה לעשות וגם במחסום הכתיבה שלה וגם בעוד הרבה נקודות קטנות לאורך הספר. יש לה חוש הומור ציני שמתבטא מעולה בהורוסקופ (אבל קשה לו לצאת במקומות אחרים), וזה תמיד כיף.

הנה דוגמא שממש אהבתי: מזל בתולה - כן, אתם כועסים. גם מזל אריה כועסים. יאללה יאללה. תמשיכו הלאה, במקום להתבשל ולסבול ולגרום לכל סביבתכם לסבול. אתם גם רעבים מאוד בימים אלו, ולזה יש פתרון די מהפכני - תאכלו.

בקיצור, נפלאה!

ובתוך זה, רגע מילה על ההורוסקופ: אני הכי לא מאמינה במזלות, זה לגמרי שטויות בעיני, וזה קצת הדאיג אותי לפני שקראתי את הספר. ועדיין, אהבתי אותו מאוד מאוד, בעיקר כי שרונה עצמה לא ממש מאמינה להורוסקופים ובעיקר צוחקת עליהם כשהיא כותבת אותם. זה פשוט קורע. זה לא הרגיש כמו משהו שכתבה מישהי שמאמינה בהורוסקופים (אין לי מושג אם רעות מאמינה או לא) ונורא רוצה שכולנו נאמין בהם גם, אלא פשוט... סיפור. לגבי המסר מההורוסקופים - מכירים את הסיפור על הזקן הסיני עם הסוס והבן שלו, שכולם כל הזמן אומרים לו "איזה מזל רע" או "איזה מזל טוב" והוא תמיד עונה "נראה"? והדברים מתגלגלים לכל מיני כיוונים כל הזמן? אז כזה. אהבתי, ומסתדר בעיני לגמרי עם הגישה הכללית להורוסקופים בספר הזה.

שנית, ארץ ישראל. שלא כמו ספרים אחרים ישראליים שקראתי, אין פה שום דבר בעלילה שמחייב את הנוכחות של הספר בארץ, למשל כמו חרשתא שמתבסס על מיתולוגיה יהודית, או כמו שומרי הערים שמתבסס על האופי וההוואי של הערים בארץ. העלילה באותה מידה יכלה להתרחש בכל מקום אחר בעולם. מה שעושה את הספר הזה למאוד ישראלי בעיני הוא דווקא הדברים הקטנים: הנופים מרגישים מוכרים, האווירה היא לגמרי אווירה של בית, והאזכורים הקטנים של דברים שונים, ממצב בתי החולים בארץ ועד נטע ברזילי עושים את זה לחלוטין. האמת, אני אוהבת את זה הרבה יותר. כיף לי לזהות את האווירה והסביבה מבלי להרגיש שדוחפים לי את זה בפרצוף. זה סיפור, שפשוט מתרחש כאן בארץ. זה הכול.

אני לא אקדיש לזה נקודה שלמה, אבל חייבת לציין רגע - מאוד שמחתי לקרוא על מערכת היחסים של נויה עם נתנאל. חשוב מאוד מאוד שנושאים כאלה נכנסים לספרים, ומקבלים במה ותשומת לב. זה לא הרגיש כבד בכלל, וזו מחמאה ענקית. נושא חשוב, קשה, כואב - ומטופל בצורה נהדרת ממש. ראיתי את הביקורת של רעות שמועברת שם בסצנה, ואני לחלוטין מזדהה איתה, אם כי הייתי שמחה לראות את נויה כן מתלוננת במשטרה, למרות הכול, כי זה חשוב למען נשים אחרות. אבל ככלל, תת-עלילה קטנה שמתוארת נהדר ומטופל נהדר גם כן.

ובכל זאת, נקודה אחת שלא כל כך אהבתי. כלומר, חוץ מזה שלא ממש חיבבתי את נויה - סליחה! ההתנהלות שלה מול שרונה פשוט מעצבנת. אני מניחה שזו מין חברות כזו שמרגישים מאוד בנוח אחת עם השניה ולכן אפשר להתעלם מהודעות או להיעלם לשבועות, אבל אני הייתי יוצאת מדעתי עם חברה כזאת, ולכן לא סבלתי אותה. היא דמות טובה, וכתובה טוב, אבל אני לא אוהבת את האופי שלה.

מה שבעיקר ("בעיקר", נו שיהיה. זה כל כך מינורי לעומת ההנאה שלי מהספר, ובכל זאת חשוב לי לשים את זה כאן) הפריע לי זה קווי העלילה סביב המזלות. המזל של שרונה מאוד מוזכר, כמובן, וכך גם של נויה ושל עידו (הבחור ההוא מהטראומה של התיכון), ובחלק מהספר גם של שחר וכרמל (מורים מבית הספר) וממש ממש בקטנה גם של ההורים של שרונה. אנחנו יודעים מה המזל של מי בזכות הטבלה שמופיעה בתחילת הספר (ומאוד עוזרת!!) אבל במקרה של רוב הדמויות שם זה פשוט לא מעניין כל כך. זה מאוד מרומז ואגבי, מה קורה למי לפי ההורוסקופ ופשוט לא הרגיש משמעותי מספיק. למה צריך להזכיר שם את תום, אלי, גיא, תמרה ומוטי? אפילו אבישג וההורים של שרונה לא באמת משמעותיים מספיק - קווי העלילה שלהם לא מספיק בולטים ומשמעותיים כדי להכניס אותם לטבלה של המזלות. כל הזמן חיכיתי לקרוא מה קורה איתם ביחס להורוסקופ, כמו ששחר וכרמל היו רלוונטיים רק בחלק מהספר ולא בכולו, אבל כמעט ואין שום התייחסות לנושא.

יחד עם זאת, באמת שמדובר בספר פשוט מעולה. יעידו אישי ואחים שלי שישבו לידי כשקראתי, שכל כמה דקות פשוט התפוצצתי מצחוק והקראתי להם בקול קטעים שמצאו חן בעיני במיוחד. פשוט ספר מצוין. חששתי מאוד שההייפ סביב הספר (המון סקירות מוצלחות!!!) יגרום לי להגיע אליו עם ציפיות גבוהות מדי, אבל וואלה זה לא מה שקרה - כלומר הציפיות היו גבוהות, אבל הוא לגמרי לגמרי עמד בהן. יצאתי מהקריאה מרוצה בטירוף, ועם חיוך ענק על הפנים.

אזהרת מסע

רמיזות מיניות וקצת דיבורים מלוכלכים, לא משהו בוטה מדי. קצת אלימות כלפי נשים בחלק קטן מהספר, כאמור מטופל בעדינות ובצורה יפיפייה.

שורה תחתונה

ספר מצוין עם המון חוש הומור. לכו לקרוא, אתמול!

רעות, מתי את מפרסמת לנו עוד ספר??