ארץ אחרת

ארץ אחרת מאת ג'יימס בולדווין

זה תענוג גדול לקרוא סופרים גדולים. לקרוא את ארץ אחרת של בולדווין זה לראות את ארצות הברית דרך עיניו הייחודיות והחוויה שלו כאפרו אמריקאי הומוסקסואל שנולד וגדל בהארלם. הכתיבה שלו סוחפת ואירוטית, אכזרית וכואבת ומאוד מאוד מציאותית.

ארץ אחרת מחולק לשלושה: בא והולך, מהיום למחר ואל בית לחם. אבל החלוקה היא סמלית והסיפור נע וזורם בין הדמויות השונות שחייהן נכרכו אחת בשניה ובין סיפורן בעבר ובהווה. הוא מתחיל עם רופוס, מוזיקאי יליד הארלם ובסיפור אהבתו לליאונה, גרושה לבנה מהדרום. אנו פוגשים אותו במצב איום ולאט לאט מבינים כיצד הגיע אליו וכיצד השדים של עולמו החיצוני השתלטו על עולמו הפנימי וכיצד הגזענות המושרשת עמוק בד.נ.א לא מאפשרת לו לאהוב בנחת אלא בכעס ובאלימות. בולדווין מייצר מערכות יחסים שונות כגון זו של רופוס וליאונה המנסות להתמקד באהבה ובזוגיות אך כובד ההיסטוריה וההווה הגזעני לא מאפשרים את האינטימיות כי הכול פוליטי. השאלה האם יכולה להיות אהבה ומערכת יחסים בין אפרו אמריקאים ללבנים חוזרת על עצמה בסיפור האהבה של ויוואלדו, חבר הטוב של רופוס ואיידה, אחותו של רופוס. בולדווין מעמיק ללא רחמים אל תוך עולמם הפנימי, הפחדים והתאווה שלהם כמו הכאב הבלתי נסבל והאובדן שמערפל את המניע לקשר ולאהבה. האם האהבה היא אמיתית? האם היא אפשרית? מה המחיר שעל הדמויות לשלם? דמות נוספת ויפיפיה היא אריק, הומוסקסואל אדום שיער ודרומי, אשר היה לו רומן בעברו עם רופוס והקשרים שנוצרו שם מלווים אותו בהווה. הוא בורח לפריז שם מוצא אהבה אצל איב המתוק, צעיר פגוע עם סיפור משלו ומזמין אותו לחזור איתו לניו יורק. בפער בין הזמנים עד שאיב יגיע, אריק עוד מנסה ל"הציל" את עצמו מגורלו כהומוסקסואל בתקווה שדברים יהיו קלים ופשוטים יותר. דווקא המפגש עם וויאלדו, לקראת סוף הספר, מפגש חד פעמי ומיוחד, מאפשר לו לראות את החום והחיוביות באהבה שלו.

הספר מלווה עוד דמויות ועוד שאלות מלבד גזע ומיניות. איידה שרוצה להצליח צריכה לשרוד בעולם הגברי ולשלם מחירים שרק היום נשים זועקות אותן. קאס שהתחתנה מוקדם והקדישה את חייה לבעלה מוצאת שאיבדה את עצמה, שהתפשרה ומסכנת הכול. ויוואלדו הכותב שלא מתפשר על כתיבתו והתחרות בינו לבין ריצ'רד שכביכול מכר את עצמו.

אני תוהה לעצמי מדוע קרא בולדווין לספרו ארץ אחרת – האם הייתה זו משאלה שבה מערכות היחסים מורכבות ושונות יתקבלו ללא כל המטען התרבותי והחברתי של שנאה, גזענות ושיפוטיות? בסופו של דבר התחושה בספר היא איומה ואכזרית. היא כואבת מאוד. התהומות שהגיבורים נופלים אליהם, המריבות והאלימות מקשים על התקווה לשינוי. עם זאת, ייצוג מציאותי זה של אותה תקופה חשוב מאין כמותו על מנת להבין את הנפש של מי שנפגע במשך דורי דורות ועדיין לא מצא את הדרך האמיתית לשיוויון.

קראתי את הספר השבת בעצב וחשבתי על הדרך הארוכה שיש לנו לעשות, על הרגישות התרבותית שיש לפתח ועל ההרצאה שאני מתכננת להעביר בפסטיבל אייקון (פסטיבל לפנטזיה ומדע בדיוני) בסוכות. המסע של בולדווין הוא מסע שחשוב להמשיך אותו ולמרות שקטונתי, אני מזמינה את המעוניינים להרצאה שלי על ייצוג שונות וקבלת האחר בסדרה דוקטור הו. ולשנה הבאה עלינו לטובה, אי"ה, מלבד החזרת החטופים, סיום המלחמה ושיקום המדינה אאחל גם אהבה אחד לרעהו.