יש שני ספרים שהתחלתי לקרוא ומיד סגרתי אותם, אבל לא מהסיבות שאתם חושבים. הספר החדש של ג'יממס מקבריד (2023) וספר הקיץ של טובה ינסון. קרה לכם שכבר מקריאת הפסקאות הראשונות הרגשתם שמדובר פה ביצירת מופת מטורפת ושאולי לא בשלה השעה לקרוא אותה? שאם תתחילו אז הספר עתיד להסתיים ואולי חבל לבזבז את החוויה ברגעים הללו?

את "מכולת שמיים וארץ" (תרגום חופשי שלי בלבד) רכשתי בכסף מלא, בכריכה עבה בברנס אנד נובל לקראת סיום ביקור משפחה בארה"ב, בת מצווה של אחיינית שלי בניו יורק ושניה לפני תחילת המלחמה האיומה שרודפת אותנו עוד היום. אם את ספר הקיץ שמרתי כמו סנאי גרגרן לעונה הנכונה (והוא היה נפלא) את מכולת שמים וארץ שמרתי כי לא התאימה העת לעונג עילאי.

המלחמה לא נגמרת וקראתי וסקרתי הרבה ספרים מאז, גם הוצאתי לאור ספר וסיימתי לכתוב שני כתבי יד כי החיים בחוצפתם ממשיכים להתנהל למרות הלב הכואב. לכבוד יום הולדתי המתקרב החלטתי בכל זאת לפנק את עצמי ולחזור לספר שישב להעלות אבק על המדף ולסופר שאני כל כך אוהבת.

האם באמת הוא היה מוצלח כמו שקיוויתי?

נתחיל מתקציר העלילה: משה, מהגר יהודי רומני ששורד את הפרעות והחיילים ברומנים עם בן דודו אייזק מגיע לארץ האפשרויות ומתאהבת בבתו של בעל המכולת שמים וארץ המשמש גם כרב הקהילה בשכונת מהגרים ענייה בשם צ'יקן היל בעיירה נידחת באזור פילידלפיה בשנות ה30 של המאה ה20. חנה היא תופעה. אישה עם נכות וצליעה מתמדת ממחלת הפוליו, חרוצה, עקשנית וטובת לב, שגדלה עם האפרו אמריקאים של הצ'יקן היל ומסרבת לעזוב את החנות גם כשמשה הופך לבעל אולם ארועים מצליח. הוא מאפשר להם להביא נגנים והופעות בזמן שחנה מסייעת לעניים שביניהם באמצעות מזון ללא תשלום או בהקפה במכולת. אצל משה עובד נייט, אפרו אמריקאי עם סוד אפל בעברו, עובד יעיל ושקט שבלי הרבה מילים מנהל את הקהילה האפרו אמריקאית בהיל. נייט נשוי לאדי המקסימה והנאמנה שלא עוזבת את חנה כשזו נופלת למשכב ועוזרת לה בכל. כשאחיין שלהם מבוקש על ידי המדינה בשל חירשותו וטיפשותו (הוא דווקא ממש לא טיפש ואחד הדמויות המקסימות ביותר שנכתבו עלי אדמות) להיות מושם במוסד איום לחולי נפש ובעלי מוגבלויות, חנה מתעקשת להחביא אותו אצלה במכלת.

מקבריד, בן לאב אפרו אמריקאי ואמא יהודיה, כותב על האחווה המלווה בחשדנות בין הקהילה היהודית לקהילה האפרואמריקאית, ובכלל בין כל המהגרים (איריים, פורטוריקנים ועוד) ועל היחסים שלהם עם ההגמוניה הלבנה וצועדי הקו קלאס קלאן בעיירה.

מקבריד יודע לספר סיפורים, הוא מזכיר מעין דמות של סבא שיושב מול המדורה ואורג עלילות ודמויות ומשנה את המבטא וצורת הדיבור בהתאם לדמויות. סוחף אחריו את הקוראים/מקשיבים וגורם לנו להריח, לטעום וממש לשמוע את הדמויות מדברות. היכולת שלו "לדבר" כמו מהגר יהודי מרומניה לבין בחור ישיבה מטורף (מלאכי הוא בהחלט דמות מעולה שחבל שלא נכח יותר בספר) לבין אדיוט פורטוריקני לרופא גזען ונכה שמחבל בכל מה שטוב. מקבריד הוא אשף של דמויות ויש הרבה מה ללמוד ממנו. הסיפורים שלו נוזלים מהמסגרת העלילתית וכל אדם שמוצג מגיע עם "חבילה" של מידע המוגש יפה יפה אל הסיפור. אודה שלפעמים שזה מתיש (כשהציג את פייפר, "העיתונאית" הרכלנית של השכונה) ורציתי כבר לדעת מה לעזאזל הולך לקרות, אבל הסבלנות משתלמת והקצוות הפרומים נרקמים יחד לתנועה אחידה של אנשים שונים והיקום כדי להוביל אל הסוף.

בסופו של דבר הספר אכן מציג עושר של טעמים וריחות ותרבויות עם אידיאולוגיה ברורה של רצון לאחדות ועזרה הדדית, כוחה של קהילה והיכולת של אנשים קטנים (ונכים) להוביל לשינוי.

בסוף הספר מקבריד מדבר על עבודתו בקייטנת נכים שהקים אותו יהודי שהוא מקדיש לו את הספר. הוא מדבר על תחושת השליחות והעזרה וסיימתי את הקריאה עם תחושה של התעלות וחיזוק במקום שבו אני נמצאת כרגע בחיי. הספר הוא לא דבש נוטף ויש בו חלקים לא פשוטים, מציאות קשה ואנשים רעים שעושים מעשים רעים. יש עצב ואובדן ואבל ואיבוד אבל יש גם תקווה. התקווה היא באחדות ועשיית הטוב ואולי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לקרוא בתקופה הזאת.

לא ידוע לי על תרגום לעברית, מה גם שהניבים השונים והייחודים נראים מאתגרים במיוחד לתרגום, אז ממליצה למי שמוכן לקרוא באנגלית 😊

חג ספר שמח!