מכולת שמים וארץ

על מה הספר

הסיפור מתחיל ב-1972, כששלד מסתורי מתגלה בבאר ישנה בפנסילבניה. כדי להבין מה קרה שם, הספר חוזר אחורה אל שנות ה-20 וה-30, אל שכונת "צ'יקן היל" – שכונה שבה חיו אלו לצד אלו מהגרים יהודים ואפרו-אמריקאים.

במרכז השכונה עומדת צ'ונה לאדלו, אישה עם לב ענק ועמוד שדרה מפלדה, שמנהלת את מכולת "שמים וארץ". כשרשויות המדינה מאיימות לקרוע ילד חירש ממשפחתו, צ'ונה חוברת לנייט טימבלין, עובד מקומי, כדי להבטיח שהילד יישאר מוגן. ככל שהסיפורים נשזרים זה בזה, נחשפים הקשיים של מי שחיים בשולי החברה האמריקאית ומתגלה מה נדרש מהם כדי לשרוד.

מה חשבתי עליו

פנינה של ספר, באמת מיוחד.

"מכולת שמים וארץ" הוא כמו פסיפס אחד גדול. בעוד שבדרך כלל ברומנים רגילים אנחנו מצפים לעקוב אחרי חוט עלילתי אחד, כאן מקברייד מניח אבנים קטנות, אחת-אחת, עד שנוצרת תמונה שלמה ומרהיבה.

כל דמות בספר – מהגר יהודי, פועל שחור, בעלת מכולת או ילד שבור – היא אבן פסיפס ייחודית. כשעומדים קרוב מדי לפסיפס, רואים רק חספוס וריבוי פרטים מבלבל. ככל שמתקדמים בקריאה, הולכת ומתגלה התמונה המלאה. רק אז מתחילים לראות את הדפוסים: איך פרט שולי בפרק מוקדם מתגלה כקריטי בהמשך הדרך.

פסיפס עשוי מאבנים שבורות, וזה בדיוק מה שמקברייד עושה. הוא לוקח דמויות אאוטסיידריות, אנשים שהחברה הכללית ראתה בהם שברים או פסולת, ומסדר אותם בצורה כזו שהשברים שלהם משלימים זה את זה. היופי לא נובע משלמות, אלא מהדרך שבה החלקים השבורים מתאימים.

חווית הקריאה שלי

למרות שהספר נפתח בתעלומה, ברגע שצוללים פנימה היא מעט נשכחת וצצה מחדש רק בשלב מאוחר הרבה יותר. הקריאה דורשת סבלנות. העלילה אינה ממהרת לשום מקום. הכוח של הספר טמון בפרטים הקטנים, בתיאורי האווירה ובקצב שמאפשר לשקוע בעולם של צ'יקן היל.

בתחילה ישנה תחושת הצפה מריבוי הדמויות והעלילות שנראות מפוזרות, ומי שמעדיף סיפור ממוקד עלול להתקשות עם המבנה הקהילתי הרחב. עם זאת, בעיניי העולם העשיר שמקברייד בונה לגמרי שווה את המאמץ.

הוא מקים קהילה שלמה דרך פסיפס של קולות, שפות וזהויות, ולקח לי זמן להבין שהגיבור כאן אינו אדם יחיד אלא המקום עצמו. הסגנון הזה דרש ממני להרפות מהצורך בשליטה, להפסיק לנסות לזכור כל שם ופשוט לבטוח במספר. ברגע שכל החוטים נשזרו יחד וחלקי הפאזל התחברו, הם קיבלו משמעות אדירה שיצרה עבורי חוויה ספרותית חזקה ומרגשת ממש.

סגנון הכתיבה עשיר ומאופיין בניגוד חריף. מצד אחד התוכן מאוד קשוח, ישיר, לא מייפה גזענות, אכזריות או עוני. הוא מציג מציאות קשה ולעיתים מדכאת של אפליה ושחיתות. מצד שני, הטון מלא חמלה, הומור וחום. הדמויות מוצאות כוח זו בזו, ונלחמות בייאוש באמצעות הומור וסולידריות. החיבורים האנושיים האמיתיים שנרקמים שם, מתוך הצורך לשרוד יחד, יצרו אצלי הזדהות עמוקה.

בתחילת הספר מקברייד מקדיש את היצירה לאדם שלימד אותו מהי המשמעות של תיקון עולם. בספר ניתן לראות בבירור כיצד הוא יצר מציאות עם דמויות החיות בעולם שאינו מושלם, ומנסות בכל כוחן לעשות תיקון עולם קטן, אנושי ויומיומי. הן אוספות את השברים של המציאות הקשה ומדביקות אותם מחדש בעזרת חסד.

אני יכולה לכתוב רבות על דמותה המיוחדת של צ'ונה, על סיפור האהבה היפהפה והעדין בינה לבין בעלה מושי, או על הצורה שבה מקברייד כותב ילדים בכזאת רגישות וחמלה, עם עולם פנימי עשיר וחוכמה משלהם. וזה עוד לפני שדיברנו על הדמות הכל כך מרתקת של מלאכי – אדם שכשמו מייצג משהו עליון יותר, למרות שהוא נתפס לפעמים כתימהוני בעיני חלק מהאנשים. איני יכולה באמת להעביר את הקסם של הספר הזה מבלי שתקראו אותו בעצמכם.

בשורה התחתונה

זהו ספר שנכתב עם המון לב, אנושיות והבנה עמוקה של נפש האדם, והוא מומלץ בחום.

תרגום: עידית שורר | עורכת תרגום: רינה גרינולד | הוצאה: מטר.

טריגרים: ניסיון תקיפה מינית. התעללות והזנחת ילדים. אפליה ויחס מזלזל כלפי אנשים עם מוגבלויות. גזענות ואנטישמיות.