ביקורת ספר
פרנסואה העזובי מאת ז'ורז' סאנד.
תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר – יהושוע קנז (1993)
אתחיל מהסוף, שנחשק ומשך והיה כל כך נפלא שכמעט פספסתי את התחנה בה הייתי צריכה לרדת וכמו בקומדיות ידועות, נחלצתי מהמושב ומיהרתי לצאת מהרכבת. גם אז, ביציאה הצפופה בין אנשים נדחקים הרגשתי שונה, אחרת, מרחפת מעל פני תהום באושר, תבונה ונעלות על פני הסובבים אותי: כי אני זו שסיימה כרגע את הקריאה בספר כה נפלא והם לא. מה הם יודעים עדר האנשים על היופי הזה שנגלה בעיני?
חטא הגאווה התרומם עוד קצת כשלמדתי באחרית דבר כי גם פרוסט בספרו האחרון של "בעקבות הזמן האבוד" מזכיר את העזובי ומיד התנפץ לקרקע כשהבנתי שז'ורז' אינו אלא היא – סופרת בשם ארמנדין אורור לוסיל דיפן (הברונית דידוואן) שחיה במאה ה19. מידע זה קיים בדף הראשון לספר, אבל אני מיד דילגתי לתחילת העלילה וברגע שהפנמתי כי מדובר באישה כותבת, הסיפור פתאום הפך מובן מאוד, הגיוני ובעל משמעות נוספת. ככה זה, רגע אחד את חושבת שגילית את העולם וברגע השני את מבינה שפספסת פרט משמעותי כאחרונת בולסות הספרים שלא רואות מימין ומשמאל.
על מה הספר הזה?
פרנסואה, ששמו המקורי תות, נעזב על ידי אימו ואישה אחרת בשם זאבל מאמצת אותו מבית היתומים, פוגשת אישה צדקת הנשואה לטוחן עשיר והולל ולהם בן יקר ומתוק בשם ז'אנו. ליבה של הצדקת נכמר על העזובי והיא מנסה לעזור לו ככל האפשר ואף מאמצת אותו עד שבעלה הקנאי מגרש אותו מעל פניה. לימים הוא חוזר ומציל אותה מצרותיה.
שני הגיבורים הראשיים: פרנסואה ומדלן (אשת הטוחן) דומים זה לזה בטוב הלב, בתמימות ובנדיבות. שניהם חיים בעולם הולל ופושע ומתעקשים לעשות הטוב בעיני אלוהים, הן אחד עם השניה והן עם האחרים הנזקקים. לעיתים הם פוגשים נפשות טובות שמזהות את ערכם ומהוות נחמה בעולם האכזר. פרנסואה שובה לב כילד וכנער מתבגר אשר מתאווה כל חייו לאהבת אם ואף למגעה האוהב. מבקש הוא את החיבוק והנשיקה כפי שמדלן מפזרת בנדיבות לז'אנו בנה. הוא בעיניו חייב עולם ומלואו למדלן, נאמן ככלב, חרוץ וחזק כשור.
הסיפור עצמו מהווה קרן אור של תקווה ויופי בעולם. מעודד את הקורא להיות הגרסה הטובה של עצמו ולא להתייאש מאכזריותה של המציאות. בימים טרופים אלו כשהרע סובב אותנו נראה שמסר זה הוא כמו סם מרפא לעצמות דואבות. מלבד זאת הסיפור נפלא כי הדמויות נפלאות. הן מתמודדות בגבורה עם חייהן ומחזקות אחת את השניה. הכתיבה ובפרט התרגום (לא קראתי את המקור בצרפתית, הן משום שאינו בידי ובעיקר משום שאיני יודעת צרפתית) משתמש בשפה עשירה, דימויים יפים ותאורים מפורטים וציוריים. הספר, למרות תוכנו, הוא סיפור אהבה וכתוב ברגישות ובהרבה הומור. בייחוד לקראת הסוף.
צחקתי בקול כשבאמצע הספר, כאילו משום מקום, נשבר הקיר הסיפורי והכרנו את הדמויות המספרות. למעשה קיים סיפור מסגרת דק ומשעשע ואי אפשר לומר שבעל משמעות רבה לסיפור, של אותם אנשים היושבים בלילה הקר לספר את הסיפור המוכר על העזובי ואשת הטוחן ואף מעידים על קיומו. ואף אם אינו אמת, אומר אחד המספרים בסוף, "הרי הוא עשוי להיות אמיתי".
ואם הוא עשוי להיות אמיתי, ואם טוב לב ונדיבות שכזו קיימים בעולם ואהבה גדולה ויפה ונאמנות – הרי זה נפלא.
ממליצה בחום, ספר קט ומושלם שנכנס בכיס המעיל ונוח לקריאה בנסיעות. והכי חשוב: עושה טוב על הלב.
ביקורות נוספות של שרית גרדוול
בסוף יום
בסוף יום מאת עינת קאפחעשרות הספרים שרכשתי הביטו בי בציפייה, קוראים לי לבחור באחד מהם לשבת. זה אומר א...
השקרן מאומבריה
השקרן מאומבריה מאת ביארנה רויטרכל ספר שמתחיל עם "שקרן" כבר מושך את תשומת הלב שלי. למשל, אי אפשר שלא ...
חרשתא
חרשתא מאת יהודית קגןהרבה כתבו על חרשתא, כאן ובקבוצות אחרות והיה ברור לי שאקרא, כמו שהיה ברור לי שאם ...


