מה שנצרב

מה שנצרב מאת גל אלגר

יש לי הרבה לומר ולכתוב על ספרה החדש של חברתי, גל אלגר. אתחיל בתחושה החזקה של עצבות בזמן הקריאה. לפחות עד אמצע הספר חשבתי לעצמי שזהו ספר עצוב מאוד. ספר כנה ואמיתי ונוגע שמביא בפני הקורא מציאות קשה של ארבעה אחים פגועים. בשלב מסוים בספר מתחיל מהלך של תיקון שנועד להעניק תקווה ואני חושבת שזו הייתה בחירה מצוינת, אבל גם היו לי שם כל מיני קשיים שארחיב בהמשך.

על מה הספר הזה?

זהו ספר שמביט ביחסים ובדרכי ההשרדות של ארבעה אחים מבית טוב לכאורה ובו אמא אלימה ומתעללת ואבא מנוכר ונעדר. הוא מתמקד בגיבורה דניאלה, צלמת וציירת שהגיעה לשפל המדרגה, שמתכוונת להתאבד (כבר התחלה מעולה) אך ארז, אחיה החייל מבקר אצלה במפתיע ומה שהיא מגלה אצלו גורם לה להרים טלפון לגלעד, האח המיתולוגי – השני אחריה, שמערכת היחסים ביניהם מורכבת בלשון המעטה. היא עוברת לגור אצלו ומנסה שוב, כמו הפניקס, להתחיל מחדש. רק שדפוסים של הרס עצמי קשים מאוד לשינוי.

זהירות קלקלנים (אפשר לדלג לפסקה הבאה).

סקירה שהתפרסמה ופיזרה קלקלנים לכל עבר הכינה אותי לקראת אופי היחסים בין דניאלה לאחיה גלעד כך שהדבר לא תפס אותי בהפתעה או זעזע אותי יותר מדי. עם זאת במהלך כל הספר לא הצלחתי להבין עד הסוף את האמת מאחורי יחסים אלו. האם מדובר בקשר השרדותי שנוצר בילדות ובו ביטויי אהבה על כל פניה כמנגון של פיצוי או אהבת אמת שצמחה במקום אסור? האם מדובר בקשר המשחזר אלימות מבית, תלות, צייתנות ורצון לרצות או קשר שבבסיסו הצורך ורצון להרס עצמי? לפעמים הגיבורה תארה אותו באופן אחד ואז באופן אחר והתלבטתי ביני לבין עצמי האם אני זו שאמורה ל"החליט" כיוון שניכר שבדילמה שהיא נמצאת בה, הכול מתערבב ביחד. אני מתייחסת דווקא לנושא זה הבולט מאוד בספר ושהעיסוק בו הוצג באותה סקירה אנטגוניסטית כסיבה להמנעות מקריאה. זה לא הספר הישראלי הראשון שעוסק בנושא זה אבל הוא כן אחד שמישיר מבט באומץ רב אל תוך מערכת היחסים המורכבת והקשה הזאת ולפרטים באותה מערכת והצרכים שלהם. באופן כללי "מה שנצרב" הוא מבט לא מתפשר ומלא חמלה כלפי דרכי ההשרדות המעוותים באופן כזה או אחר שפיתחו לעצמם האחים לבית לויטן. הספר/סרט שהדהד לי בראש במהלך תחילת הקריאה היה: "פרחים בעליית הגג" מאת ו. ס. אנדרוז ובו אמא שחוזרת להוריה הנוקשים לאחר מות בעלה, נועלת את ילדיה בעליית גג לבקשת הוריה. הילדים עוברים מסכת התעללויות, ניכור ואף ניסיון לרצח. שני האחים הגדולים בספר מפתחים גם הם מערכת יחסים הורית וזוגית ולבסוף מצליחים למלט את מי שנותר (בסרט יש אפילו נקמה). אחד הסרטים הקשים שראיתי בחיי והעצובים עד מאוד.

אני חושבת שהעצבות הקשה נובעת מהבנה שהורות כמו שמתוארת ב"מה שנצרב" היא קיימת ואפשרית. באחת המשפחות שבהן טיפלתי כעו"ס, תארה האם את תחושת הכת בה היא וילדיה חיו וכיצד האב (במקרה הזה) הצליח להפריד, לסכסך ולעמת את הפרטים במשפחה אחד כנגד השני כך שלא הייתה אפשרות של נחמה או מרד. דווקא בספר של אלגר, הקואליציה של דניאלה וגלעד (שמן הסתם לא מתקבלת בברכה ע"י ההורים) מאפשרת מרחב נשימה וניסיון למערכת יחסים אוהבת. האחים הגדולים מנסים לחתור תחת מנגנון "הפרד ומשול" של האם בילדיה ולאפשר גם לאחים הקטנים, איתם מערכת היחסים קרה וקשה יותר, מקום בטוח להיות בו. חלק מהמתח בספר נובע סביב הקשר המתעלל של האם עם ארז החייל שאינו מעוניין בקשר עם אחיו הגדולים, יחד עם הרצון שלהם (בעיקר של דניאלה) "להציל" אותו. תוך כדי הספר מתגלות עוד ועוד אמיתות וסודות בתוך המשפחה ובתוך היחסים ובחלק האחרון של הניסיון לתיקון הרגשתי שזה אפילו קצת יותר מדי. הן מבחינת השיח הרגשי המציף והבלתי פוסק של האחים שהפריע לי מבחינת האמינות, למרות שיתכן שבמצבים כאלו כשהברז נפתח כבר אי אפשר לסגור אותו (הזדהתי עם גלעד ותגובתו הקיצונית לשיח זה) והן מבחינת עוד ועוד התעללויות ופגיעות קשות שנחשפות ברמה שבה כקוראת כבר לא הייתי "צריכה" את התחמושת הזאת יותר, הבנתי את המסר ולא הרגשתי שהיה צורך בעוד ועוד זוועות, גם אם כעו"ס ידעתי שהדברים יכולים להיות מציאותיים.

ההורים נכנסים ויוצאים מתוך העלילה בחופשיות ובצעדים רומסים מבלי שהילדים מציבים להם גבולות אמיתיים. כל אחד מהילדים עדיין מבקש באופן כלשהו להיות אהוב וקשה להם לוותר על ההורים למרות ההיסטוריה. גם אלגר לא מוותרת להורים ומאפשרת להם שוב ושוב הזדמנות לתיקון עד שאחד מהם מחליט לנסות ולקחת אותה. הספר מנצח על סיפורים רבים ועדיין מאפשר לדניאלה להוביל את המסע הן העצמי שלה לעצמאות ותקווה והן את המסע המשפחתי. כדמות העיקרית היא עוברת את השינוי המהותי ביותר אבל הסוף שהיא חיכתה לו מתאפשר רק עם התובנה של גלעד. מה שמחזיר אותנו למציאות בה הרס כל כך עמוק, עקבי ולאורך שנים לא יכול להפתר כל כך מהר וכי הצורך שלה לרצות אותו או לברוח ממנו היה יכול להרוס את הכול. הווה אומר, גם המסע המשמעותי ביותר תלוי על כרעי תרנגולת או על חבל דק – איך שתרצו, ומשקף את המציאות הקשה של אנשים שפגועים כמו דניאלה.

מדובר בספר שאמנם קריא וזורם אבל לא פשוט כלל המאפשר להתבונן בצורה לא שיפוטית בדניאלה, גלעד, ארז ומור. הדמויות כולן עגולות ומורכבות, מעוררת חמלה ולא מושלמות בעליל. אנחנו לומדים לאהוב את האנשים למרות הפגמים ועיוותי החשיבה, שזה בדיוק הסיבה שגלעד כל כך זקוק לדניאלה שאוהבת אותו למרות הכול, בבסיס של הכול ואהבה כזאת היא לא מובנת מאליה. אהבה שהיא סוג של משאלה עבור האנשים הפגומים והשבורים שחיים בשקט בינינו מבלי שנדע.