"אורח ללילה" מרגיש כמו הליכה בשלג כבד. אתה לא יודע על מה אתה עומד לדרוך. כל צעד יכול להוביל לנפילה. כל צעד יכול להיות הרגע בו נדרוך על משהו חד. אתה צועד וצועד. מועד, אך לא נופל. צועד ולפתע מגיע למדרכה, ומגלה שבדיעבד לא היית צריך לחשוש כל כך. לא היו בורות ולא מלכודות, פשוט שלג. "אורח ללילה" בונה מתח בצורה חכמה ומלפפת, אך הסוף מרגיש קצת קל מדי. בשביל לדעת אם זה ספר המתח הבא שלכם, עליכם לשאול את עצמכם. מה יותר חשוב, הדרך או היעד?

מחוז קטן באיווה חווה את אחד מאירועיו המדממים ביותר. רצח, נעדרים, ונערים. כוחות הביטחון, השכנים, ומחלקת הביון יוצאים למסע נגד הזמן למציאת הנעדרים. לרשותם שורדת בודדה, נערה בת 12, וזירת רצח מדממת. זהו המקור לספר החדש של ווילי, סופרת פשע אמיתית, שבשביל לסיים את הספר שלה נסעה למחוז. שם הרחק מניסיונותיה הכושלים בנישואין והורות, ווילי מקווה שתצליח למצוא את השקט בשביל לסיים את כתב היד שלה. סופת שלגים מאיימת נועלת את ווילי בביתה ומכינה אותה ללילה חשוך וקר, כשלפתע ווילי מוצאת ילד קבור בשלג. ווילי מכניסה את הילד לביתה ואת עצמה לסכנה. האם ווילי תצליח להגן על הילד? מה הוא מסתיר? ומה קרה באותו חודש אוגוסט חם?

"אורח ללילה" הוא ספר מותח ומהנה ברמות עם בנייה חכמה וסוף, שלטעמי, לא עומד בציפיות.

בשביל להסביר את התחושה הזאת הבה נתחיל בחלק החזק של הספר, בניית המתח.

בפוסט קודם על הספר הערתי שהספר מרגיש לא יצירתי. סופרת גלמודה שנוסעת למקום בו הרצח התרחש ומגלה שזה לא היה הרעיון הכי בטוח בעולם. לא רק זה, אנחנו בלב אמריקה, איפה שיש יותר רובים מדעות קדומות, אז בכלל חגיגה. הכל מאוד מוכר וברור, וזאת הכוונה.

השליש הראשון של הספר ממלא אותנו במידע ונותן לנו, הקוראים, את הביטחון שעוד רגע נפתור את התעלומה. לא צריך שריף או סוכנת, יש אותי! אנחנו נכנסים לתחושת הביטחון הזאת רק בשביל שהספר יתחיל לערער אותנו בשליש השני. מה שהיה ברור, כבר לא. מי שהיינו בטוחים שיש לו מניע, חף מפשע, וכן הלאה. פה הספר פורח, פה הכתיבה מתפרצת אלינו בחוכמתה. ברגע שאנחנו מבינים שהוליכו אותנו שולל. באותם רגעים "אורח ללילה" הוא ספר מתח מדהים שלא מאפשר הפסקה בקריאה. ואז מגיע השליש האחרון.

פעם שמעתי הערה שהחלק הכי קשה במסתורין הוא רגע ה"גילוי", כי זה או שהוא עומד בציפיות שבנינו בראש (שלרוב הן גבוהות) או שלא. בלי אמצע. פה, בגלל הכתיבה החכמה ובניית המתח המופתית, ציפיתי ליותר והתאכזבתי. בדיעבד הרגשתי כמו בסיפור עם המדרכה בשלג, שלא הייתי צריך לחשוב יותר מידי על הצעד הבא.

ואם אני כבר מתלונן אז הספר מחולק לשלושה קווי עלילה. בעבר, זמן הרציחות. הווה, הסיפור של ווילי, ושוב הווה. קווי העלילה נועדו לצייר תמונה בשלבים, אך הרגשתי שהם קצת הפריעו אחד לשני בדיעבד. המסתורין של ווילי נפגע על ידי העבר שמסביר לנו מה שווילי עומדת לגלות, והמתח מהעבר נפגע מעצם העובדה שווילי חוקרת את הנושא שנים אחרי שהוא קרה.

לסיכום,

"אורח ללילה" הוא שלושה ספרים מצוינים שצריכים לחלוק דירה צפופה. למרות שזה ספר קשה, עם תיאורי רצח ואונס קשים, הוא לא מאפשר לנו להרפות ולהניח אותו בצד. נהניתי לכל אורכו והיו רגעים שבאמת היה קשה להניח אותו בצד. הסוף מרגיש יבש וכזה שמייתר חלק מהעלילה, אבל זה עניין סובייקטיבי. אולי אני פשוט קשה מדי עליו. מעניין אותי מה אחרים חשבו.

בגלל הבנייה החכמה, הכתיבה הקולחת, ותחושת המתח הלא מרפה אני ממליץ בחום על "אורח ללילה". הסוף לא עמד בציפיות שלי, אבל עלול לעמוד בשלכם. אם רק תעזו, לפתוח את הדלת בלילה לבן, ולתת לו להיכנס אליכם הביתה. לפחות ללילה.

טריגרים:

אלימות, רצח, גופות, אלימות מינית.