מזל של מתחילים

מזל של מתחילים מאת רעות וייס

שאלה: האם יצא לכם לקרוא ספר רק כי הסופרת ממש נחמדה?

התלבטתי אם לכתוב סקירה על מזל של מתחילים מהסיבה הפשוטה שזו אינה הסוגה המועדפת עלי ובעצם אם לא הייתה רעות ממש חמודה וחובבת דוקטור הו (סליחה רעות, מיצינו את דיויד טננט ואת צריכה לתת הזדמנות נוספת לקפדלי וקלרה) כנראה שלא הייתי מגיעה לספר הנ״ל.

מזל של מתחילים הוא ספר מתוק וקליל ולכן גם לקחתי אותו לאשפוז שלי השבוע. בסוף הספר מספרת וייס כי היא כתבה אותו בעקבות מחלת הסרטן והכתיבה היוותה עבורה עוגן. אז הנה. סגירת מעגל הורוסקופית: ״מזל של מתחילים״ כעוגן גם עבור הקוראת שהיא אני כמה שעות לפני ניתוח.

אז תודה.

על מה הספר הזה?

שרונה, מורה לכתיבה יוצרת, משקיענית ואכפתית מחליטה להשתתף בתחרות כתיבה בעיתון היישוב ומגלה כי מה שהיא כותבת נוטה להתגשם. עיקר הסיפור הוא בעצם מערכות היחסים של שרונה עם הסובבים אותה והחיפוש אחר אהבה.

הספר עשיר בקריצות כאלה ואחרות ליצירות אבל העושר האמיתי שלו טמון בהעמקה של נושא הגננות, שתילים ואיתם מוטיב הצמיחה וההתפתחות שמשקף את המסע של שרונה בספר.

החלק היפה ביותר בעיני הוא המפגש עם עידו (אין על תימנים, תודה על הייצוג) שמעורר שדים ישנים ושברון לב על פגיעה קשה שנפגעה בשנת י״ב ואשר מוביל אותה סוף סוף לתיקון החוויה וריפוי. זה למעשה בעיני המסע המוצלח ביותר בקו העלילתי.

מערכות היחסים של שרונה עם הוריה וחברתה הטובה טבעיות ואמינות. עם זאת הפגיעות והכעס של חבריה הטובים של שרונה עם גילוי סודה של פורטונה (שימו לב להשתדלות המנעות מקלקלנים) לא החליקו לי טוב בגרון בכלל ונראו ככפיה של אתגר נוסף שלא במקום.

דבר נוסף: שרונה היא דמות מצוינת, עגולה ומעניינת. היא גם מאוד מציאותית וכחלק מלהיות מציאותית יש את עולם העבודה בבית הספר הכולל מערכות יחסים בין המורים, בין התלמידים ובין המורים לתלמידים, קבוצות כתיבה וחונכות אישית. עולם הכתיבה כולל את ניסיונות הכתיבה של שרונה ואת כתיבת ההורוסקופ, החברות עם נויה, סיפורי אהבה, מערכות יחסים עם ההורים, מערכות יחסים של הורים, המשק הגדל אננסים ועובד עם עובדים זרים ודואג לרווחתם וביקורים במשתלות ועבודות שיפוץ ובכל דבר שטייס כותבת היא מפגינה ידע ואמינות. עם זאת, כמו שלמדתי בלימודי תסריטאות לפני נצח ונצחים - המציאות עולה על כל דמיון ובעצם כשצריך להמירה לעולם הכתוב יש צורך בויתורים מאחר ומרוב עושר של נושאים חסרה ההעמקה בחלקם. אני זוכרת איך צמצמתי כמויות של אחים ב״ספרי תמה תמימה״ ועדיין נאמר שהיו יותר מדי דמויות. אני חושבת שהספר היה יכול להרוויח מויתור על חלק מהעולמות על מנת להעמיק באחרים.

לדוגמה: הטיפול השבר ביחסים של שרונה מול אבא שלה היה קליל מדי ולא משכנע, האמא הייתה רק גורם מאיים ומרוחק, תמרה החמודה הופיעה באופן משמעותי רק בסוף והיה כדאי לראותה קודם, התיקונים מול כרמל ואבישג היו חמודים ומוצלחים אם כי פשוטים ובחיי שהייתי רוצה לקרוא יותר על האמא ועל הדאגה שלה לרווחת העובדים הזרים שחוזרת גם עם התייחסות למחלתו של קא שעובד עם נויה, אבל הנה, בדיוק בגלל זה אפשר להבין שהסוגה המועדפת עלי הייתה זו שדווקא מתמקדת בסיפורם של העובדים הזרים…