ביקורת ספר
קומי, קומי, אבל עם לב גדול
אני מודה, רוב הספרים שקראתי (לא עשיתי מחקר מעמיק, אבל אני מניחה שגם רוב הספרים שנכתבו) התהדרו בגיבורים בני גילי, צעירים ממני, או מבוגרים בעשור בודד. זה הגיוני בסך הכל.
תקופת החיים של לפני הזקנה, מלאה תהפוכות. אנשים הופכים להיות מי שהם, מתאהבים, מטיילים, מחליפים מקצועות, בונים בתים, עושים להם שם, מתרסקים ונבנים. להפוך את לב הספר שלך להיות כזה שעוסק בחבורת זקנים, זה לא רעיון מהפכני, אבל הוא בהחלט משימה יותר מאתגרת לשיווק.
אנשים פוחדים מהזקנה (יעידו על כך כל טיפולי האנטי אייג'ינינג, הבוטוקס, והפילטרים מחליקי הקמטים). זקנים נתפסים פעמים רבות כחלשים, משועממים, ובעיקר לא רלוונטיים.
אז רז קלמנוביץ', שהוא איש שיווק בנפשו (ובטייטל המקצועי), החליט לסמן לעצמו יעד קשוח במיוחד, ויצר דרמת נקמה קומית, המגוללת את עלילותיהם של שלישיית בני 70 פלוס, בגבעתיים; דליה, מירה ושמיל.
ואין באמת מה לומר, כשקוראים את כלל המעללים של השלושה, בהחלט מגיעים למסקנה שדרור, ילד הקינמון של דליה, פשוט מאוד חייב למות.
בין כל הצחוקים (המסופקים בעיקר דרך דמותה של דליה, שאני חושדת שאמרה הרבה דברים שרז, הנשמה הטובה, חושב מאחורי הבלורית הזהובה שלו), השטויות של שמיל, בעלת בית הקפה האהוב עליהם, חופית - מסתתר בעיקר לב גדול.
רז מתייחס לשלושת המוסקטרים המזדקנים שלו בחיבה יתרה, בלי ליפות את מה שמגיע עם הגיל, בכנות, וגם בקריצה אל מי שעדיין לא בן שבעים.
אם חיפשתם ספר שיגרום לכם לחייך, שנקרא בזריזות, כי השנינויות של דליה הן פשוט ממתק, אבל גם שיחמם לכם את הלב, ויגרום לכם להתגעגע לסבתא שלכם (או אימא, תלוי בני כמה אתם), יש לי (כלומר, לרז) ספר עבורכם ;)