ביקורת ספר
על שלושה יסודות קסם העולם של מקללן עומד: על הייחוס, על הכישוף, ועל אבק השריפה.
המיוחסים הם המכשפים המודרניים, לכל אחד יכולת מעניינת משלו; עתיקים ורבי עוצמה מהם הם המכשפים מהזמן הקדום; מעניינים מכולם הם מגי האבקה.
מקללן מנצל את ההתקדמות הטכנולוגית הטבעית - המצאת אבק השריפה וכלי המשחית שבעקבותיה, ומאפשר התקדמות אבולוציונית מקבילה של כוחות הקסם בדמות שליטה על אבקת השריפה. הפיתוחים האפשריים מגוונים למדי, ומזכירים במידה מסויימת את המכניקות המקוריות של סנדרסון.
מאחר שמדובר בספר שני בסדרה, הנה תחילה תקציר הפרקים הקודמים ('הבטחה של דם'):
טאמאס, ראש המשמר ומג אבקה מחונן, מחליט שתם זמנו של עידן המלוכה, טובח את כל מי שיש לו נגיעה לכתר או לחצר המלכות (ושלא תטעו, הוא מהטובים), ומצית בכך מלחמה מול האימפריה השכנה. לצידו ניצבים שישה מושכי-בחוטים, דמויות מפתח במדינה (במבחר גווני אפור). למרבה הצער, לא הכל הולך למישרין, ומגוון תקלות מסבכות את ההפיכה הפשוטה. יש עוד רשימה של אנשים לחסל, ולא כולם משתפים פעולה. אולי אפילו יש בוגדים פה ושם, רחמנא ליצלן. מיניה וביה מגוייס בלש בדימוס לעזרה, ומוצא את עצמו נתון במאבק לא פשוט כשעליו להכריע בין גורל משפחתו לגורלו שלו.
לגלריית הדמויות נוספים מג אבקה מיומן נוסף - בנו של ראש המשמר, אהובתו לשעבר, קוסמת עתיקה עם מטרות משלה, נערה מסתורית, כובסת תמימה, מיוחס רב כוח, ואל אחד או שניים. כולם מתקדמים במהלך הספר הראשון אל אסונות אישיים בלתי נמנעים, ובואכה מלחמה כוללת, בלתי נמנעת אף היא.
מקללן מפליא לתאר קרבות וקטעי פעולה. הוא גם לא ממש מקמץ בקטעים האלה, וחיילים ובניינים מתפוצצים על ימין ועל שמאל להנאתם של הקוראים.
הספר הנוכחי (ממשיך בקצב ובעוצמה של זה הקודם.
טניאל, בנו של ראש המשמר מלמעלה, לומד להכיר את עוצמתה של הנערה שהציל, אבל גם את חוסר האונים של חייל אחד - מחונן ככל שיהיה - בתוך צבא היררכי.
טמאס לומד קצת יידיש - דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט - ונאלץ להמציא יכולות טקטיות חדשות (אחת ניתנת לניטפוק).
הבלש ממשיך לנסות להציל את משפחתו ואת עצמו, ובדרך מגלה שמובילי העיר קצת פחות מאוחדים ממה שהיה נראה בהתחלה.
גם שאר הדמויות לא רוות נחת, ונאלצות להתמודד עם לא מעט קשיים, ובכללם להבים חדים, להבים לא חדים, חומרי נפץ, כדורים, חיצים, כשפים, תיל חונק, אלים כועסים, נשים כועסות, ועוד ועוד מכל טוב.
מקללן פורש את הספר בכמה מישורים, ועושה את העבודה היטב: עימות מלחמתי ותאורי קרבות מעולים; דיפלומטיה ופוליטיקה מדינית ובין לאומית; הרפתקה בלשית שמנסה לגלות כמה זהויות חמקמקות.
בין לבין יש גם התקדמות אישית של הדמויות, ובכלל זה אף מעט פיתוח ושינוי של מצבן ההתחלתי.
לקראת הסוף מבצבצים כמה קווי עלילה חדשים, ובסך הכל סיימתי את הספר עם רצון עז להמשיך ולקרוא את הספר הבא.
למרבה הצער חלפו כבר שמונה שנים מאז תורגם השני, ולא נראה שהשלישי יתורגם. לא נורא, נשמע באודיבל.
ביקורות נוספות של האייל המבקר
מפעל העננים של גברת לילינבלום
מפעל העננים הוא בו זמנית מרתק ומתסכל. מרתק, כי גפן כותב דמויות אמינות בתפקידי העלילה השונים ושם בפיה...
לא יהיה לנו לאן לחזור
יובל שטייניץ מוכר כפוליטיקאי וכפילוסוף. הוא כתב ספרים בתחום עיסוקו המקצועי (טיל לוגי מדעי לאלוהים וב...
שומרי הערים
אתחיל מהסוף: רותם ברוכין עשתה, בעיניי, את הדבר המוצלח ביותר בספרות הספקולטיבית הישראלית. יצירה של יק...


