אני לא יודעת אם זה בגלל שאת האחרים קראתי ברצף (חוץ מ8.5), או שכבר עבר זמן מאז שקראתי, ולא לגמרי הייתי בטוחה איפה "אחזנו" בעלילה, או שאת האחרים קראתי לפני ה-7.10, אבל משהו הפעם פחות עבד מבחינתי. מציינת שאני מתייחסת בסקירה רק לספר 9 - בלי התייחסות לעולם ולדמויות בספר הקודם - מה שרלוונטי למי שכבר קראו את שאר הספרים.

פתאום פוסטר הייתה נראית לי תינוקית למדי, כזו גיבורה שחושבת שכל העולם על כתפיה, ורק היא מבינה את המצב ומה קורה, ואף אחד אחר לא יגיד לה מה לעשות. שזה מאפיין כנראה דמויות של סדרות נוער וילדים, אבל איכשהו פתאום בספר הזה, זה הרגיש לי בולט ובוטה יותר. ולא בקטע טוב.

בכללי מבחינת עיצוב דמויות, לא הרגשתי שמשהו ממשיך להעמיק בהם, וחבל. ובכלל, רוב החצי הראשון של הספר (ואולי אפילו יותר מכך), בקושי יש אינטרקציות בין סופי לחבריה. מה שהיה חסר מבחינתי. בעיניי הדינמקות האלו ביניהם, זה חלק ממה שעושה את הסיפור מעניין ומעמיק את ההיכרות עם הדמויות. הרגיש לי שהפעם הדמויות מהוות איזשהו רקע מובן מאליו, בלי להעמיק את ההיכרות שלנו איתן.

גם מבחינת קצב העלילה. משהו פחות עבד מבחינתי. הקצב הרגיש לי איטי מדי. ברוב הספר לא קורה כמעט כלום ושום דבר (ועדיין איכשהו יש שם 544 עמודים), וזה שבחלק נכבד מהספר אין כמעט אינטרקציה בין סופי לחבריה - רק העצים את זה עוד יותר. היו קטעים שממש הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא, כי לא כזה עניין אותי.

רק לקראת סוף הספר מתחיל יותר אקשן, קצב עלילתי טוויסט בעלילה. שלא לומר - טוויסט מרכזי בעמוד האחרון של הספר.

אבל זהו, אם אתם קהל שבוי כמוני - בטח בכל זאת נחכה לגלות מה קורה בספר הבא.

הסיפור הקצר שנלווה לספר היה מבחינתי פיצוי לספר עצמו. הוא דווקא הרגיש מהודק ומעניין. בניגוד לצערי לרוב הספר.

ממש סקרנית לשמוע איך אחרים חוו את הספר. כי דווקא ממש ציפיתי לקרוא אותו, ולא הכי נהניתי.

***

מפרט טכני: סופרת - שאנון מסנג'ר, תרגום - שרה קרן, הוצאה - כנפיים