חצי שמש צהובה מאיר באמצעות חמש דמויות שמרקם חייהן סבוך זה בזה את זריחתה הרגעית ואת שקיעתה של ביאפרה, רפובליקה שניסתה לאגד את חלום הלאומיות של בני שבט האיגבו בסוף שנות הששים של המאה הקודמת.

מה בספר? לביתם המשותף של אודֵניגבו ואולאנה, השייכים למעמד האינטלקטואלי של ניגריה מגיע אוגווּ, נער צעיר וצמא דעת, בן למשפחה עניה, למלא את תפקיד המשרת. הבית משמש בית ועד לאנשי האקדמיה, ואוגוו, יחד עם הקוראים, נחשף לזרמים ולרעינות פוסט קולוניאליסטיים. אודניגבו, הוא אידאליסט, שדוגל בשוויון אקטיבי המתעלם מצבע עורו של האדם ומעמדו החברתי, והוא מתייחס לאוגוו כאל תלמידו. אולאנה, אשה חמה ויפהפייה, היא בת לאחת ממשפחות ההון-שלטון הניגרי, ובאמצעותה אנו מתוודעים להלכי הרוח של השכבה השלטת. אחותה התאומה קאיננה כובשת בקסמיה את ריצ'ארד, שמבקש להיות סופר, ודרכם אדיצ'ה מציגה מגוון של יחסים ורעיונות הנוגעים לנושא הבין גזעי. והכל זורם יפה על מי מנוחות תרבותיים, עד שמגיעה ההתדרדרות.

במובן אחד, הספר הוא סיפורן של דמויות ארכיטיפיות: האינטלקטואל ששואף למהפכה אבל מתקשה להתמודד עם תוצאותיה; הנער שקונה השכלה אך עדין לא התנתק מהאמונות השבטיות; התאומות – אחת חמה ואחת קרה; והאורח הלבן שבמעין הפוך-על-הפוך מתקשה להתקבל כחלק אינטגרלי מהקבוצה שעימה הוא מזדהה. ההפיכה והלחימה שבחציו השני של הספר מאפשרות לאדיצ'ה לעמת את הדמויות עם מציאות אכזרית, והיא לא מהססת לשבור אותן ולחשוף את חולשותיהן.

ברובד הגבוה יותר, אדיצי'ה עוסקת באופן טבעי ביחסי שחורים-לבנים בכלל, ובאפריקה הפוסט קולוניאליסטית בפרט; שלא במפתיע, נקודת המבט היא

זו של ילידי המקום. נושא אחר הוא היחס הבין-שבטי, וההתמודדות עם הגבולות המלאכותיים שהושתו על האוכלוסיה באמצעות הכיבוש האירופאי. מה תהיינה ההשלכות של קווי תיחום מודרניים ומלאכותיים על מי שעדיין חיים אחרת? הספר מתייחס (כמובן) גם לתרבות המקורית של הקהילות האפריקאיות ומציגה בהומור רך (לצד מציאות קשוחה) את העימות שבין התפיסות הרציונליות החדשות לבין המסורתיות והאמונות המקובלות.

הנקודה האחרונה, והחזקה ביותר, לטעמי, היא הצורה שבה מציגה אדיצ'ה את המלחמה, לה מוקדש חציו השני של הספר. מודגמת בו הקלות שבה אידיאולוגיה תיאורטית מובילה ללחימה מדממת ואמיתית. ובפני הקוראים נפרש הפער שבין אידאה של הגיון וצדק ובין לכלוך הידיים שנדרש כדי לכפות אותה על המציאות. מודגמות גם ההתדרדרות והנוולות שגורמת המלחמה, יחד עם הטוּב האנושי הבסיסי, וכושר ההסתגלות למצבים חדשים.

את הספר קראתי לפני כמה שנים (הסקירה מאז), וסיימתי אותו במחשבה מעיקה על המתח שקיים בין הצורך האנושי במסגרת ובשיוך קבוצתי, לבין הקלות שבה מסוגלות הקבוצות להקצין את ההתגבשות הפנימית, ולהעדיף לחימה על פני שיתוף פעולה ופשרה עם ה"אחר". המחשבות והרעיונות לא הרפו ממני מספר ימים. וזה אנהם לא זהה לישראל של היום, אבל אפשר למצוא נקודות דמיון, למרבה הצער.

ספר לא פשוט, אבל מומלץ