ראיון עם אל-עד כהן קניגסברג

אל-עד כהן קניגסברג | 46 | בזוגיות פלוס 2 | ת״א | סופר, מאייר ועוד

אתה תסריטאי ומאייר, שחקן ויוצר סרט דוקו, והחודש הוצאת גם ספר משלך. מה מבין כל הדברים הוא התחום האהוב עליך?

אני אוהב את זה שלא משעמם לי, כל פעם אני עובר למשהו אחר כשאני תקוע, זה עוזר לי שאני עוסק בהרבה תחומים בייחוד שיש לי הפרעת קשב וריכוז, לכן אני חייב לעבוד על כמה דברים שונים במקביל, ותמיד מחפש עוד תחום חדש, לאחרונה אני מתלבט להוסיף קרמיקה או רקמה או ציור.

ממש עכשיו יוצא לאור ספרך - הרומן הגרפי "בין לבין" בהוצאת מטר, תוכל לספר עליו?

יו זה קשה, זה משהו שישב עליי המון שנים. בגיל שלושים כשאימי נפטרה (לפני 16 שנים) אני זוכר שישבתי לבדי על המדרגות של הכניסה לבית ילדות ששם הייתי מנהל שיחות עם אימי, ושם אני זוכר שנפרדתי ממנה והבטחתי לה שאצור רומן גרפי ואקדיש לה. כל פעם ניסיתי לעבוד על הספר אבל כל פעם היה לי משהו אחר, והחיים התגלגלו לכך שיצרתי סרט דוקו ״איך מסמנים אהבה״, פגשתי את בן זוגי, הבאנו לעולם 2 ילדים במסגרת הורות משותפת, ובין לבין ניסתי לעבוד על הספר שלי. בשש שנים אחרונות התחלתי לתפור אותו, בעזרת קורסים שלקחתי באיור, בתסריטאיות ובכתיבה - תהליך ארוך מאד שאני אסיר תודה עליו, כי בסוף הצלחתי ליצור את ״בין לבין״ שהוא רומן גרפי שמבוסס בצורה חופשית לגמרי על החיים שלי. הכנסתי את כל המשמעויות של החיים שלי כבן אדם חירש עד מי שאני היום וריכזתי את כולן בשנה אחת, סוף שנות ה-80 על נער בן 12 שהוא חירש שיוצא למסע הכרות עם עצמו תוך התמודדות עם משפחתו השומעת, והסביבה שלו. היה לי חשוב לספר את הסיפור דרך רומן גרפי כי אני מאד וויזואלי והמחשבות שלי באות לי בקלות יותר בצורה ויזואלית מאשר מילים, מסיבה מאד פשוטה - אני רואה את הסיפורים ולא שומע את הסיפורים כי אני חירש. וזה קשה לי לספר על ״בין לבין״ כי מבחינתי הספר התחיל כשאימי נפטרה והסתיים כשאבא שלי נפטר השנה ובחרתי להקדיש את הספר להורים שלי שאני מאד מתגעגע אליהם.

למה אתה יותר מתחבר - כתיבת ספר או תסריט?

אני לא יודע אם יסכימו איתי עם מה שאגיד, לדעתי אין כ״כ הבדל בין כתיבת ספר לכתיבת תסריט. אפילו אני חושב שהעובדה שלמדתי תסריטאות, עזרה לי מאד להתקדם עם רומן הגרפי שלי, כי רומן גרפי בשבילי כמו סרט קולנוע, שלכל מילה יש משמעות ולכל מה שוויזואלי יש משמעות שלא צריך להביע במילים. עכשיו אני עובד על כתיבת סדרה לטלוויזיה והתהליך לא ממש שונה מלכתוב רומן גרפי או ספר, לפחות לא בשבילי.

סופרי ביכורים מתלבטים לפעמים לאיזה הוצאה לפנות. למה בחרת דווקא בהוצאת מטר להוציא את הספר שלך?

שלחתי את ״בין לבין״ להרבה הוצאות מוכרות, לשמחתי רובן השיבו בחיוב, אבל התגובה של לקטורית של מטר, הילה גורנת, הייתה ממש מדהימה ומאד כנה. זה מה שהיה מאד היה חשוב לי שארגיש שיש התלהבות להוציא את הספר שלי, ואז נפגשתי עם העורך הראשי של מטר, בן ורד, שהיה כנה איתי ואמר שזה הרומן הגרפי ראשון שהם רוצים להוציא ולכן הם יעשו את המקסימום להצלחתו של ״בין לבין״ ויש להם אמון מלא בו. זה מה שקנה אותי, כי להיות חירש ראשון בישראל שמוציא רומן גרפי ושעבדתי עליו מאד קשה ומפחיד מאד. הרגשתי בבית במטר שהם גם רוצים לעשות משהו חדש ומוכנים לעבוד גם קשה להצלחתו של ״בין לבין״. היום אני יודע שזאת הייתה החלטה נכונה, זכיתי לעבוד עם אנשי מקצוע הכי טובים שתומכים בי ומלווים אותי. מצאתי שם בית ומאחל לעצמי שאוציא עימם עוד ספרים.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

נעה כ״ץ שהיא קומיקסאית ליוותה אותי איך להעביר את הסיפור שכתבתי לשפה של רומן גרפי, איתה מצאתי את עיצוב הסופי של הדמויות ולמצוא את הסגנון האיור של ״בין לבין״. בהתחלה רציתי לאייר בסגנון אחר שהשתמשתי בו כשהייתי צעיר, שהוא פחות ראליסטי, ואז הבנתי שלספר את הסיפור של ״בין לבין״ בצורה הכי נכונה עלי לחזור לסגנון שלי שאני משתמש בו היום, יותר ריאליסטי. ולמרות שהיה לי קשה להיפרד מהסגנון האיור הישן שלי הבנתי שזה מה שמנע ממני להתקדם עם הסיפור, וברגע שהבנתי זאת היה לי קל להתקדם. נעה גם לימדה אותי את המשמעות של ״החוצצים״ (מעברים בין פרק לפרק) ברומן הגרפי שעוזרים ״לנשום״ בין פרק לפרק, ויצרתי חוצצים של איור בודד שתופס את כל הדף, ללא מילים. כל החוצץ שאיירתי הפך להיות סיפור שעומד בפני עצמו והקפיץ את הקו האומנתי של הספר.

יותם שווימר ערך את הספר, השינוי הכי משמעותי והאמת שזה היה הכי קשה לי, היה לוותר על קטעים שמאד אהבתי והייתי קשור אליהם, הקטעים אלו היו נקודות המבט של קול המספר של גיבור ״בין לבין״ כאדם מבוגר, אבל הסכמתי עם יותם שזה הפריע לזרימת העלילה, וגם הסוף הספר השתנה, במקור הסיפור שמתרחש בסוף שנות ה80, הסתיים בקפיצה להווה, אז הורדתי את הסוף המקורי וכתבתי מחדש את הסוף הספר שמתרחש בסוף השנה של הסיפור שמסכם את התהליך של הנער ולתת לקוראים להרהר מה קרה לו כשגדל, וגם הזדמנות לספר המשך. וגם השינוי הכי גדול שעשיתי עם דמות אחת בספר שהיא ״רעה״ ובגרסה הראשונה של הספר היא הופכת להיות טובה, ויותם קלט שזה לא אמין ושכתבתי כמו דיסני שהדמויות רעות הופכות לטובות, אז שיכתבתי מחדש והיא נשארת ״רעה״ אבל בהחלט עם תובנות.

יותר קל לאייר עבור מישהו אחר או עבור עצמך?

השנה במקביל לסיום ״בין לבין״ סיימתי לאייר את הספר לילדים בוגרים ״בעיטת פתיחה״ של יוחאי שטנצלר, וכרגע בתהליך הסיום איור לספר לילדים אחר שעומד לצאת בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אני חייב להודות שיש שוני בלאייר עבור עצמי ולאייר עבור אחרים, אבל אין יותר קל או יותר קשה, זה פשוט שונה ותורם לכל הצד האחר. בזכות זה שאיירתי לעצמי את ״בין לבין״ שכתבתי, עברתי תהליך מאד קשה עם עצמי כמאייר וההחלטות שלי כאמן שעזרו לי למצוא את הסגנון שלי ולהחליט לבדי מה מתאים לספר. בעקבות זאת קיבלתי את העבודות לאייר לאחרים שאהבו את הסגנון של ״בין לבין״, ובעבודות אלו למדתי איך לשלב את נקודת מבט שלי עם נקודת מבט של סופרים ושל הצוות שמלווה אותם. כל זה פיתח אותי כמאייר והרחיב את הסגנון שלי למקום יותר מגוון שמאפשר לכל הספר אחר לקבל את הקול הייחודי שלו ולקבל את האמון של הסופרים לאייר את הסיפור שלהם, ובמקביל לשמור על הקול שלי.

בנוסף, זה מתבטא בעיקר בלוח הזמנים, כשמדובר רק בי זה יכול לקחת הרבה זמן וכשאני עובד מול אנשים יש תקצוב של זמן וזה בהחלט עוזר לי לנהל יותר את העבודה לעצמי.

איך נראה תהליך איור ספר מהצד שלך?

תהליך איור שלי מתחיל באם אני אוהב את הסיפור, אם אני מתחבר לסיפור אני יודע שאני אוכל לתת את כולי לספר. ברגע שיש חיבור אני מעצב ומאייר את הדמויות של הספר איך אני רואה אותן ואת הקונספט שלי לספר, ושם אני נותן את הטון של הספר, ואם יש חיבור גם מהצד השני אז יוצאים לעבודה משותפת. אני אוהב להכין 3-6 סקיצות שונות לכל כפולה כי תמיד מתחילים בבנאלי ומתקדמים למשהו מקורי יותר, אני מאייר אותן עם עפרון פשוט על דף פשוט של דפי המדפסת, ואחרי שבוחרים איזו סקיצה הכי עובדת (לפעמים משלבים כמה סקיצות לסקיצה אחרת), אני עובר לאייר באייפד, ועובר לקוים ברורים ונקיים עד שכולם מרוצים. זה תהליך קצת קשה כי יש המון שינויים ושם לדעתי מתחילה מערכת יחסים אמיתית בין סופר או עורך למאייר, תהליך מורכב ומאד רגשי כי לכל אחד יש נקודת מבט שונה איך הוא מדמיין את התוצר הסופי, אבל את התהליך הזה אני מאד אוהב כי אני מאמין ששם נוצרים דברים הכי טובים. אחרי שמגיעים להסכמה, אני עובר לצביעה ומעניק לאיורים חיים. ואז כשזה נגמר אני מרגיש ריקנות, מה - זה נגמר ? עד שאני מתחיל שוב עם ספר חדש.

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב ולאייר? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב ולאייר?

הסצנות ב״בין לבין״ שהכי נהנתי לכתוב ולאייר הן היו גם היו הכי קשות לי, מדובר בשיחות של גיבור ״בין לבין״ שקוראים לו אבי-אל, עם אמא שלו. כשיצרתי אותן חשבתי המון על אימי ז״ל שהייתי מאד קשור אליה, כשהייתי בן 30 אימי הלכה לעולמה בעקבות תאונת דרכים.

כשעבדתי על הסצנות אלו שמבוססות בצורה חופשית על השיחות שלי ושל אימי, הרגשתי שאני פוגש אותה שוב, וחזרתי להיות ילד של אמא, למדתי להכיר את אימי ממקום חדש כבן אדם בוגר וכאבא (לצערי היא לא הספיקה להכיר את הילדים שלי), אני זוכר שבזמן שאיירתי אותן הרבה פעמים הייתי צריך לעצור, כי התחלתי לבכות מרוב הגעגועים לאימי. זאת מתנה יפה שיכלתי להעניק לעצמי ומקווה גם לה.

היו לך קוראי בטא? איזה שינויים חשובים הם תרמו לספר? איזה תגובות קיבלת?

מאירה ברנע גולדברג שלמדתי אצלה כתיבה, הייתה הראשונה שקראה את הסיפור המקורי, ובזכותה קיבלתי אומץ להתקדם עם הסיפור, התגובה שלה הייתה מדהימה כי לא האמנתי שהיא תגיד לי שהספר חשוב ושהוא יהיה בהחלט רב מכר (הלוואי שזה יתגשם).

בן זוגי היה הראשון שקרא את הספר, הוא אהב את הספר אבל לא ויתר לי והתעמק בכמה נקודות חשובות שלא חשבתי עליהן וגם שם נקודות על הקטעים שלא תורמים לסיפור ובזכותו שינתי כמה דברים, הוא בן אדם שאני הכי סומך עליו בעולם.

שלחתי לכמה אנשים שאני לא מכיר, שמוכרים בעולם הספרות, ולשמחתי התגובות היו טובות ובמקביל הציעו לי כמה הצעות שבהחלט עזרו לי להבין אילו קטעים פחות עובדים ולחתוך אותן וגם היו דמויות שהציעו לי להרחיב אותן כי רצו להכיר אותן יותר והקשבתי להם.

קוראת בטא אחרונה היא חברה טובה שלי, ורד אוראיל, שהיא גם חירשת וגם כמוני גדלה במשפחה שומעת, ידעתי שהיא תהיה מאד כנה איתי, ושמחתי מאד לקבל אישור ממנה כשהיא אמרה שבהחלט היטבתי לספר את הסיפור שלנו ושל המשפחות שלנו.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

וואי זה משתנה כל פעם, אבל בד״כ זה 1-2 ספרי מתח, 1 ספרי נוער, ספרים לילדים שאני קורא עם ילדים שלי, ותמיד לפחות ספר אחד של קומיקס או של רומן גרפי. אני תמיד מבטיח לעצמי לקרוא גם ספרי ביוגרפיה אבל לא מצליח.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

רק להגיד תודה שיש אתכם, זה כל כך משמעותי להרגיש חלק מהקהילה הגדולה שאוהבים מאד לקרוא. הרבה פעמים בזכותם קניתי ספרים מעולים, בהחלט יש לכם השפעה גדולה על עולם הספרות ובזכותכם הוא ממשיך להתקיים. אני כל כך מקווה שתאהבו גם את ״בין לבין״, כי אתם שופטים הכי טובים בעולם הספרות.