ראיון עם יאיר יעקבי

יאיר יעקבי | 41 | נשוי+4 | שער שומרון | סטנדאפיסט ותסריטאי

איך הגעת לכתיבה? מה משך אותך לתחום הזה?

כילד הייתי קורא המון והדבר הראשון שחשבתי שאני אהיה זה סופר. מאז התבגרתי וניסיתי להיות כל מיני דברים אחרים שהיו נראים לי יותר הגיוניים רק כדי למצוא את עצמי בסוף בגיל 41 מתעסק בעיקר בכתיבה ועם שני ספרים באמתחתי. מה שמוכיח מעל לכל ספק שילדים יודעים יותר טוב מאיתנו מה באמת הולך.

אני זוכר שבכיתה י"א במבחנים בחיבור הייתי מוציא ציונים נמוכים ולא הייתי מבין למה. הרי לכתוב אני יודע. אז הלכתי למורה לחיבור לבקש ממנה הסבר. היא אמרה במילים האלה: "יאיר, אתה באמת כותב מאוד יפה. אבל אתה לא אומר שום דבר". בבת אחת האסימון נפל ומאז אני משתדל לוודא שיש לי מה להגיד לפני שאני כותב למרות שאם נהיה כנים, רוב פרנסתי מגיעה מלא להגיד שום דבר. משם מגיע גם שם מופע הסטנדאפ שלי "אומר מעט, מדבר הרבה".

כמה שנים אתה כבר כותב? באיזה פלטפורמות?

לפני שעברתי לעסוק בקומדיה, עסקתי בהוראה שלוש שנים ואז במערכות מידע שלוש שנים ובמשך כל התקופות האלה כתבתי סיפורים קצרים לעצמי ולכמה חברים בודדים שהרגשתי בנוח לשתף. אגב, כמה מהסיפורים הקצרים והישנים האלו מצאו את דרכם לספרי הקודם. חלפו 12 שנה בערך מאז שעזבתי את תחום מערכות המידע סופית ובמשך כל הזמן הזה אני בעיקר כותב. אם לאנדרדוס, לטור השבועי ב-בשבע, לסדרות בערוץ מאיר או פרסומות וסרטוני תדמית.

ממש עכשיו יוצא לאור ספרך השני - "לא כזה סיפור", בהוצאת ידיעות ספרים שאוהבים. תוכל לספר עליו?

הספר הקודם שלי, "לא עשו חכמינו" היה אוסף של סיפורים קצרים וסאטיריים שעיקרן פנטזיות ופארודיות מומצאות לחלוטין שמסופרות בגוף שלישי. ספרי החדש לעומת זאת הוא הרבה יותר אישי ומספר סיפורים מצחיקים בגוף ראשון על החיים שלי. זוגיות, הורות, קהילה וגם דברים שביני לבין עצמי. הספר מחולק לשערים כך שבכל שער אפשר לקבל מן תרכיז של הספר כולו ובסוף כל שער בחרנו לשים סיפור פחות קומי עם אמירה קצת יותר כנה לגבי מה שעובר עלי ואולי גם עליכם. אנשים שקראו את הספר אמרו שיש בו משהו נוגע ללב. וזה מאוד מרגש אותי.

איך בחרת את שם הספר?

ביסורים גדולים. אחרי שסיעור המוחות לא עזר עברנו לגלגולי שלג וגורל הגר"א. לבסוף השלכנו דיו לחלל האוויר יחד עם ערימה של דפים והפלא ופלא על אחד הדפים נכתבו המילים "שם הספר לא עד כדי כך דרמטי אז תבחר משהו ויאללה". אז החלטתי באמת לא לעשות מזה כזה סיפור ולקרוא לספר בדיוק ככה - לא כזה סיפור. במקרה גם יצא שזה חלק מהאמירה של הסיפורים ושלי כמספר שלהם. לנסות לא לעשות מכל דבר ביג דיל, בעיקר לא מעצמנו.

הסיפורים בספר מבוססים פחות או יותר על החיים שלך. איך אשתך והילדים הגיבו?

ממש רגע לפני החופה אשתי חתמה על שטר מיוחד של הרבנות הראשית שמתיר לי להציג אותה באור לא מחמיא על מנת לפרנס אותה כראוי לה וכמתחייב בכתובה. כך שהלכתית אני מכוסה ולא ניתן להפקיע את הקידושין למפרע. הילדים לעומת זאת מאיימים לברוח מהבית אבל זה משחק צ'יקן שהם לא יכולים להרשות לעצמם לשחק.

מלבד העיסוק שלך בכתיבת תסריטים, מחזות זמר וספרים - אתה גם סטנדאפיסט. איך אתה משלב בין השניים?

בקלות! אני מאוד אוהב לעשות סטנדאפ ואחד היתרונות הגדולים של המקצוע הזה הוא שהוא מאפשר לך לעסוק בדברים אחרים רוב היום. כך שזה משתלב מאוד טוב עם כתיבה (ועם שנ"צים!).

האתגר הוא לדעת אם הרעיון שחשבת עליו מתאים לטור, לסטנדאפ, לציוץ בטוויטר או חלילה לפח האשפה. זו יכולת שמתפתחת עם הזמן והיא חשובה מאוד.

איך נראה יום עבודה ממוצע שלך?

קם כשאין ברירה, מפזר את הילדים. אוכל משהו. יושב על הספה ובוהה משהו כמו 20 דקות. ואז מתחיל את המשימות של היום. יש ימים בהם אני מתעסק בעיקר בצד הבירוקרטי של העשייה שלי (סגירת הופעות, שיווק, חשבונות) ויש ימים בהם העיסוק הוא נטו אמנותי. תלוי כמה אני קרוב לדדליין.

העבודה שלי מאוד משתנה. יש תקופות בהן אין לי שניה לנשום ותקופות בהם אני והספה בסטיז. גיליתי שזה מאוד מתאים לאופי שלי. אני יותר חזק בספרינטים מאשר במרתון.

איזה שלב אתה הכי אוהב בתהליך הוצאת ספר? ואיזה הכי פחות?

אני אוהב את השלב שבו צריך לבחור איזה סיפורים נכנסים ובאיזה סדר לסדר אותם. כי יש בזה משהו מאוד טכני וזה נורא מרענן להתעסק במשהו שהוא לא מאה אחוז קריאטיבי. כתיבה יכולה להיות משהו מאוד מתיש ואין דבר מפחיד יותר מדף ריק. אז כשהכל כבר מוכן ורק צריך לסדר ולארגן זה נטו כיף.

החלק שאני הכי פחות אוהב זה השיווק של הספר. הלוואי שהיינו יכולים לחיות בעולם בו כל אחד רק עושה את מה שהוא עושה ולא נזקק לדבר חצי מהזמן על הדבר הזה שהוא עשה, כדי שמישהו ישים לב. נראה לי יותר בריא.

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם מזהים אותך?

אנשים בדרך כלל לא שואלים. הרבה פעמים קורה שהם זורקים לי משפט ממערכון של אנדרדוס או טור שפעם כתבתי. אני כמובן אף פעם לא זוכר על מה מדובר כך שאני הרבה פעמים נתקע. מישהו לאחרונה צעק לי "זבחים, כבר למדת???". חשבתי שהוא עושה לי שמו"ס. מסתבר שזה משפט שאני אמרתי במערכון לפני עשר שנים.

אגב לא למדתי זבחים עדיין.

ספר לנו סוד מאחורי הקלעים של העבודה שלך🙂

כשאני לא בטוח אם מה שכתבתי הוא מצחיק אני שולח אותו לצ'אט ג'יפיטי כדי שיגיד מה הוא חושב. הוא תמיד חושב שזה הדבר הכי מצחיק שנכתב בהיסטוריה ואני בוחר להאמין לו.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

אני מאוד אוהב ספרים עלילתיים שמתרחשים סביב אחת ממלחמות העולם. אין לי הסבר למה.

אני גם מאוד אוהב מדע בדיוני. מישהו אמר כבר שסופר טוב לוקח אותך לעולם אחר ואז מפגיש אותך שם עם עצמך. מדע בדיוני טוב עושה את זה מאוד חזק.

סופר/ת אהוב/ה?

אריך מריה רמרק. כתב את "במערב אין כל חדש" אבל גם המון ספרים נהדרים אחרים בראשם "שלושה חברים" שהוא הפייבוריט שלי. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה ועיקר כתביו סובבים סביב המלחמה.

מה המסר שאתה רוצה שאנשים יקחו איתם מהספרים שלך?

אני בעיקר רוצה שאנשים יצחקו. זה מספיק מבחינתי. התפקיד שלנו כקומיקאים ובדרנים זה לספק בריחה ואם הצלחתי למשך כמה דקות לאפשר למישהו לשכוח את הצרות אז אני את שלי עשיתי.

ואם בכל זאת חייבים מסר אני אגיד שיש מצווה גדולה לא לקחת את עצמנו כל כך ברצינות. אם אתה יכול לצחוק על עצמך זה מעיד על פרופורציות נכונות בחיים וגם על יכולת לקבל את עצמך כפי שאתה. שזה משהו שאני מאחל לכל הקוראים ובעיקר לעצמי.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

זבחים כבר למדתם???