ראיון עם רחלי שלו

רחלי שלו | 43 | נשואה לבעז ואמא לחמישה, כלב וחתולה | גרה בפרדס חנה | מאיירת, כותבת, יוצרת קומיקס ופודקאסט, מרצה ומאיירת בלייב.

ספרים בולטים שכתבה ואיירה:

״אל עצמי- הרומן הגרפי״, כתבה: גלילה רון-פדר-עמית, עיבדה לקומיקס: רחלי שלו, מודן הוצאה לאור, 2024.

“Hexen Wimmelbuch”, Rachel Shalev, Wimmelbuchverlag, Berlin, 2010.

“Israel Wimmelbuch”, Rachel Shalev, Wimmelbuchverlag, Ariella Verlag, Berlin, 2014

“Israel Wimmelbuch”, Rachel Shalev, PJ Library, USA, 2016

"רק בישראל", רחלי שלו,ידיעות ספרים, ראשון לציון, 2017.

"האמא עם הפסים", רחלי שלו, ידיעות ספרים, ראשון לציון, 2019.

איירה גם את מסעות הדרקונית הגנדרנית, ממה עשוי הירח, בולו גולו ועוד.

איך הגעת לתחום האיור, וקומיקס בפרט? מה משך אותך לתחום הזה?

הכל התחיל כשאבי לקח אותי בתיכון לתערוכת גמר בבצלאל, וגיליתי עולם. ידעתי ששם אני הולכת ללמוד אבל לא ידעתי מה בדיוק. כי אפילו כילדה שמציירת בלי הפסקה, עוד לא עצתי על ההבדלים בין קומיקס, איור, אנימציה או עיצוב. ככה שהבחירה היתה די אינטואיטיבית ורק תוך כדי הלימודים הבנתי שהפואנטה שלי נמצא באיור, לקומיקס (שגם למדתי בבצלאל) חזרתי כבר תוך כדי שנים של עבודה כשהוזמנתי לאייר טור קומיקס שבועי למגזין, וזאת כבר היתה התאהבות.

כמה שנים את במקצוע הזה?

20 שנה בול (!) אני כותבת את זה ולא מאמינה.

מה את אוהבת במיוחד במקצוע שלך?

וואו מלא דברים. אבל מה שעולה בי עכשיו זה שהאיור נותן לי כרטיס כניסה למלא מקומות מגוונים ומעניינים, אני אתן כמה דוגמאות ממש מהתקופה האחרונה כדי להדגים את זה: להכנס למוזיאון תל אביב הסגור והריק לעלות על מנוף ולצייר על קיר ענק, לחבק את לירי אלבג ולדבר איתה שעתיים, להופיע על במה עם אסתר רדא ונוגה דאנג׳לי המדהימות, להגיע להשקה של סדרת הטלויזיה ״אל עצמי״ אחרי שעיבדתי את הספר לקומיקס, להתראיין לסוכן תרבות בעקבות הפודקאסט שיצרתי..

מה את פחות אוהבת בתחום הזה?

אני עושה כרגע רק דברים שאני אוהבת. אני כמובן מתעבת בירוקרטיות אבל מנסה לעשות את המינימום האפשרי.

כתבת ואיירת שני ספרי חיפושים, מה זה אומר בעצם?

ספר החיפושים הראשון שלי נולד בברלין, בעקבות ביקור והכרות עם כמה מאיירים מקומיים הוזמנתי לאייר ווימלבוך, מה זה ווימלבוך? שאלה מצוינת! הגוגל לא עזר לי כי אין מושג כזה באנגלית ולכן המו״ל שלח לי חבילה נפלאה של דוגמאות קלאסיות שעזרו לי להבין שזה בעצם ספר שקצת דומה לאיפה אפי? וסוגיו רק שבו יש כפולות מלאות פרטים ויש מלא דמויות לחפש והן נעות מעמוד לעמוד ויוצרות סיפורים רבים. זה ז׳אנר פופולרי בגרמניה והגיע בעקבות ציורים של ברויגל. הספר הראשון שציירתי היה על מכשפות (בכל זאת... גרמניה) ויצא בכמה מדינות טרופיות והספר השני כבר היה על ישראל (וגם ראה אור במדינות שונות ובספריית פיג׳מה ארה״ב) וגם יצא בישראל בשם ״רק בישראל״.

אלה ספרים שכל כך אהבתי לצרוך כילדה וגם כיף גדול לאייר אותם, את מרגישה כאילו את מספרת סוד לילדים שיקראו אותם.

לפני כשנה יצא ספרה של גלילה רון פדר - "אל עצמי" - בעיבוד מחודש, כקומיקס. תוכלי לספר על תהליך עיצוב הדמויות של הספר?

קודם כל, אני חושבת שכל מי שקורא את הספר מתאהב בציון ובתיה... מדהים איך ספר בן 50 כל כך חי ובועט. וכך, אי שם בשלהי הקורונה הגיעה אליי על ידי מיכל פז ההצעה לעשות את העיבוד של אל עצמי, ולאחר שקראתי (לראשונה!) את הספר, הסקיצה של ציון פשוט זרמה ממני. היא לוקחת השראה גם מהדמות המאויירת בספר המקורי, גם מהטקסט של הספר וגם כמובן מאיך שאני מדמיינת אותו ומהשפה האישית שלי. כנ״ל לגבי בתיה ושאר הדמויות, שילוב של נאמנות לטקסט והדימיון שלי.

מי כתב את התסריט לספר? עד כמה גלילה היתה מעורבת בעיבוד החדש?

גלילה היתה מאד מעורבת, היא כתבה את התסריט ואני התאמתי אותו לקומיקס, כלומר, הכתבתי את קצב הסיפור, החלטתי על מה אפשר לוותר (אם משהו מופיע באיור, ניתן לוותר עליו בטקסט - ולהפך) ומה אפשר להוסיף.

איזה תגובות קיבלת על הספר? במיוחד מאנשים שגדלו על הספר המקורי? הם התרגשו מהעיבוד או הרגישו פגיעה בנוסטלגיה?

תגובות נפלאות. הרומן הגרפי נתן גלגול חיים חדש לספר, והזדמנות מחודשת אצל ילדים וילדות היום. המבוגרים נזכרים בנוסטלגיה ושמחים להעביר את הלפיד לדור הבא. עוד תופעה שאני שמחה לראות זה ילדים שקוראים את הקומיקס ורצים לאחר מכן לקרוא את ״אל עצמי״ הספר ואחריו את כל הסדרה. ואני מקווה שהספר הבא שנהפוך לקומיקס יהיה ״מכתבים לבתיה״ ולאחר מכן, כל הסדרה.

ממש עכשיו יצאה סדרת טלוויזיה ישראלית על הספר "אל עצמי", את מרגישה קושי אישי מסויים סביב הפער החזותי בעיבוד הדמויות או סצנות מסויימות בקומיקס מול הסדרה? זה מבלבל? זה ישפיע על עיבוד הספרים הבאים?

ממש לא. אלה 2 יצירות שונות ופרשנויות שונות ואני שמחה על כך שיש כאן חופש לקחת כל מדיה לכיוון אחר ובה כל יוצר.ת נותן את הדרך שלו על הסיפור. אין סיבה שזה יהיה שיכפול של אותה פרשנות. גם הרומן הגרפי שונה מהספר המקורי בהרבה מקומות.

יש לך מופע בשם חיים מצויירים - תוכלי לספר עליו?

״חיים מצוירים״ היה חלום שחלמתי לפני שנים רבות וזכיתי להוציא אותו לפועל בתמיכה של מכון מנדל ובליווי האמנותי של רננה רז המדהימה. במופע אני מביאה את הקומיקס לבמה בשילוב של איור, מוזיקה, אנימציה ואיור לייב. זה מופע מעורר השראה שמניח את האפשרות לחיות חיים של יצירה ואיך זה עוזר באתגרי היומיום של אימהות זוגיות וחיפוש עצמי, מדבר על חלומות והגשמתם, ויש גם הפתעה למישהו מהקהל.

יש לך גם פודקאסט בשם מעשה בשישה סיפורים, שסיים לאחרונה את העונה השניה שלו, עם יובל מלחי ושירה קדרי עובדיה. על מה הפודקאסט?

״מעשה בשישה סיפורים״ הוא הסכת נרטיבי שהוא חלק מכאן הסכתיםבו בכל פרק אנחנו שמים ספוט על ספר ילדים ישראלי קלאסי ועל מחברו וצוללים לסיפור שמאחוריו, איך הוא נולד? מה עומד מאחוריו? לעיתים ממש בסיפור האישי ולעיתים גם בסיפור התקופתי, והרבה פעמים הם נשזרים זה בזה, ומגלים שם באמת אוצרות אמיתיים.

מאיפה הגיע הרעיון ואיך נוצר שיתוף הפעולה ביניכם?

שירה שיתפה אותי ברעיון ומיד נדלקתי ואמרתי לה שאני עושה את זה איתה, חייבת להודות שמה שהיה מול עיניי באותו הרגע היה הרצון העז להפגש עם אלונה פרנקל ורק חיפשתי תירוץ, אבל זה באמת התגלגל לעשייה מדהימה, באיזשהוא שלב הבנו כמה עבודה כרוכה בסוג ההסכת הזה וצירפנו את יובל לכוחותינו, הכל היה די מקרי ואינטואיטיבי אבל כך נוצר משולש שכל צלע בו משלימה את האחרות. כל אחד מאיתנו מגיע מכיוון קצת שונה. אני מעולם האיור והסטוריטלינג, שירה עיתונאית שמתמחה בספרות ובהסכתים ויובל גם בעל ניסיון רב בתוכן להורים וילדים וידע ביצירת תוכן במדיות שונות. אנחנו מגיעים עם חזון ודיעות מאד דומות וגם יש דברים שאנחנו רואים אחרת ומחפשים את ההחלטות הנכונות מתוך דיון.

איך אתם מחליטים על איזה ספרים לספר בפודקאסט?

אנחנו מחפשים ספרים של יוצרים מגוונים מתקופות שונות על ציר הזמן הישראלי. ספרים שהניחו טביעת אצבע בתרבות הישראלית, בין אם בפופולאריות שלהם (ארוכה כמו חסמבה או קצרה יותר כמו כראמל) או החשיבות שלהם, שיכולה להיות בהשפעה על הספרות הישראלית (אבא עושה בושות) או חשיבות בנקודה בזמן (ג׳ינג׳י) או חדשנות (סעודה אצל המלכה) או שמייצרת נקשרות רגשית (מעשה בחמישה בלונים) או היקשרות ממש לשלב התפתחותי (סיר הסירים).

אבל מה שהכי חשוב כדי שספר יבחר להסכת זה שיהיה מאחוריו סיפור, סיפור מעניין ששולח אותנו לקומות נוספות מעבר לפשט.ויש כל כך הרבה כאלה ולגלות אותם זה עונג צרוף (ועבודת פרך).

כמה זמן אתם עובדים בממוצע על כל פרק? אתם מחליטים מראש מה יהיה תוכן הפרק?

וואו. מלא… זה יכול להתפרש על שבועות או חודשים. אנחנו בוחרים ספר מסיבות שונות, עושים תחקיר, לפעמים יודעים קצה של חוט או סיפור שעומד מאחוריו ומתחילים ממנו, ומתוך כך יכולים אולי להניח איזה הנחה מוקדמת לכיוון בו הפרק ילך אבל אנחנו תמיד באים פתוחים וסקרנים לגלות דברים חדשים, מה שכמעט תמיד קורה תוך כדי הראיונות עם הכותבים, המאיירים המומחים או הצאצאים… הרבה פעמים הם יפתיעו אותנו והרבה פעמים רק בתום איסוף החומרים, כשנשב לכתוב את התסריט, נבין מה הסיפור האמיתי מאחורי הספר והנה הפרק באמת יעסוק. וזה יכול להיות ממש הפוך מההשערה איתה הגענו.

מה הספר הראשון שאיירת?

״דנה ואמא והר נפוליון״ שכתבה יהודית רותם ובעצם נתנה לי את ההזדמנות הראשונה שלי. זה ספר על אמא חד הורית וביתה ומערכת היחסים המיוחדת שלהן, גבעת נפוליון היא גבעה אמיתית ברמת גן וציירתי את הספר אחרי טיול אמיתי עליה (לאחר מכן יצא שגם גרתי ממש שם).

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם שומעים שאת מאיירת?

וואו איזה מקצוע מיוחד / איזה כיף לך

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם מזהים אותך?

שהם אוהבים אותי/מעריצים אותי (מאד משונה! אבל מאד משמח)

מה הספר שהכי נהנית לעבוד עליו?

בכולם אני עוברת גם שלבים מהנים וגם מתישים.

באל עצמי היו חלקים שנהנתי בהם במיוחד כמו רגעי הפגישה של ציון ובתיה על חוף הים בעכו. כשאת מאיירת את מאד מזדהה עם הדמויות, כך שממש התרגשתי והתאהבתי יחד איתם.

על איזה ספר את עובדת עכשיו?

כמה פרויקטים מאד מרגשים במקביל:

הרומן הגרפי הראשון שלי, סיפור אוטוביוגרפי שמשלב גם דימיון, יהיה ככל הנראה לנוער ומבוגרים.

ספר שיאגד את יומני השבי המאוירים שעשיתי ואעשה לפדויי ופדויות שבי.

וההגדה לפסח הראשונה של הוצאת עם עובד.

איזו דמות הכי נהנית לאייר?

את עצמי, כאמא עם הפסים. זכות גדולה לאייר ולתעד את החיים המשפחתיים שלי. אני תמיד אומרת שאמנם לא עשיתי לילדים שלי אלבומים אבל כל הילדות שלהם נמצאת בתוך הספר ״האמא עם הפסים״.

מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת לאיור?

עשיתי ניסוי כלים לחברים של ״חיים מצוירים״ ובסוף ההופעה אני מעלה מתנדב.ת מהקהל ומציירת לו את החלום מתוך כוונה שזה יתגשם.

עלתה שחקנית ידועה וביקשה שאצייר לה רומן סוער.

כמה זמן בממוצע לוקח לך לאייר ספר ממוצע?

וואו ממש משתנה.. אל עצמי התפרס על 3 שנים, ספרים אחרים יקחו כמה חודשים... זה ממש תלוי בספר ובתקופה שאני נמצאת בה.

אם לא היית מאיירת קומיקס, מה היית?

במציאות אם ההחלטה היתה לפני 20 שנה, כנראה עובדת סוציאלית.

בפנטזיה משהו בתחום המוזיקה.

בפרקטיקה היום, כל הדברים הנוספים שאני עושה, בעולמות הכתיבה וסביב לה.

תמיד סביב אנשים ויצירה.

מה הספר (או איור ספציפי) הכי קשה, מאתגר או מורכב שיצא לך לאייר?

יומני השבי. כמו שאמרתי, אני ברמת הזדהות מאד גבוהה עם מושא האיור. ביומני השבי המאוירים ניהלתי שיחות ארוכות עם מורן סטלה ינאי, עמית סוסנה ולירי אלבג האמיצות, העבודה לא היתה לי קשה כי ברגע ששמעתי את הסיפורים שלהם הייתי חדורת מטרה לכתוב ולאייר אותם בצורה הכי טובה ושמחתי על היכולת לעשות משהו במצב חסר האונים שאנחנו נמצאים בו, ועדיין לשהות בתוך הסיפורים הקשים זה משא נפשי, כזה שבטל כמובן לעומת מה שהם עברו, אבל עדיין קשה. וראוי שכולנו נרגיש אותו כשהאנשים שלנו עדיין סובלים שם. הלוואי שזה ישתנה בקרוב.

באיזה טכניקות / סוגי צבעים את משתמשת לאיור?

היום מאיירת באייפד, אבל אם זה להנאתי אני אוהבת כרגע לאייר בטוש מכחול של zig

מעדיפה לאייר בשחור לבן או בצבע?

הקונטורים אצלי מאד דומיננטיים ולרב יהיו בשחור אבל בסופו של דבר בדרך כלל אעדיף איורים צבעוניים.

כמה סקיצות בממוצע את עושה לכל ספר?

לא מלא. את רוב החיפוש אני מבשלת בראש.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

לצערי בקושי מצליחה לקרוא. אני יוצרת ספרים, מתרגשת מספרים ואם אכנס לחנות ספרי ילדים כנראה אבכה מהתרגשות. אבל לקרוא בקושי מספיקה וממש מצרה על זה.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

קומיקס כמובן

באיזה שפות את קוראת?

עברית ואנגלית וללא מילים

מה את מאחלת לעצמך?

להמשיך ליצור, להתרגש מיצירה, לעסוק ביצירות משמעותיות, לנכוח ברגע, לא להשתעמם, לחדש, להרשים את עצמי.

מה היית רוצה שישאלו אותך בראיונות ולא שואלים?

מה שגרת הטיפוח שלך? (סתם, לא באמת)

יש לך שאלה לחברי הקבוצה?

איזה פרק של ״מעשה בשישה סיפורים הכי אהבתם״?