ראיון עם עידו פלג

עידו פלג | 40 | במקור מבסיסים של חיל האוויר, היום גר בתל אביב | סופר

שלום עידו! לאחרונה יצא ספרך "המקום ללא השם", תוכל לספר לנו עליו?

תרבות מתפתחת כשם שעיר מתפתחת ואולי העיר מתפתחת כשם שהתרבות, או שמא הן בכלל קשורות אחת בשנייה בקשר שלא ניתן לפרום. הספר מציג את ההתפתחות של התרבות בהִשׁתַקְפוּת להתפתחותה של העיר, ואת חשיבותם של יוצרי השולים לתרבות ולחברה.

הספר מספר את קולם הייחודי של יוצרי השולים שמהווה זכוכית מגדלת חברתית, הבאה לידי ביטוי בארכיטקטורה ובעיר. הספר מציע זווית ראייה חדשה וייחודית על המרחב העירוני-אדריכלי, ועל התרבות שבתוכה אנחנו חיים.

מאיפה הגיעה ההשראה לספר?

בתכנון אדריכלי נוגעים ומתייחסים להרבה מאוד רבדים, החל מהחלק הברור של תכנית בניין עיר (תבע), נראות הבניינים הקיימים, ההנדסה וכלה בהיסטוריה שקיימת במקום ובתרבות שפועלת בו.

ארכיטקטורה צריכה להיות תואמת לכול אלה, באחד מהפרויקטים שתכננתי ניצבה חומה מאוד מפורסמת שנראתה חבוטה ומוזנחת למרות ההיסטוריה שלה, העמוד הראשון נכתב אז, כשהייתי צריך להחליט איך להתייחס אליה.

מאיזה שלב בתהליך הוצאת הספר הכי נהנית?

הוצאה של ספר הוא תהליך מאוד ארוך, כשעוברים על כל משפט וקוראים אותו כמה פעמים.

אהבתי מאוד את שלב הכתיבה עצמו, בחלק מהמקומות הפסקאות והמשפטים מאוד ברורים לכותב אבל לא בהכרח לקורא, אהבתי גם את העבודה עם העורך שגרם לחלקים החשובים להיות ברורים לקרוא כמו שהם היו ברורים לי.

אהבתי גם את העבודה על העיצוב, הכריכה של ״המקום ללא השם״ נראה מאוד פשוט, אך הייתה עבודה מאוד מאומצת עליה, הרבה גרסאות ורעיונות. שרטטתי עשרות קווים בגדלים ובאמצעים שונים עד שהגעתי לקו שמאפיין את הספר.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר?

הספר הוא בסהכ 163 עומדים, ולקח לי לכתוב אותם כ -15 שנה, בערך עשרה עמודים לשנה אם מחלקים את מספר העמודים בשנים... כמובן שלא עבדתי בשלב הראשון על הספר כל יום, הספר בעל מורכבויות רבות אז הייתי צריך להתפתח בפן המקצועי וכאדם כדי להגיע לרבדים שרציתי. מספר פעמים הרגשתי שאני עוד לא בשל להעמיק את הכוונה באופן ברור, אז המתנתי עד שהוא התייצק.

אני כרגע בתהליך של כתיבת ספר נוסף, וגם אותו אני כותב כבר שנים רבות, כנראה אצלי אני מתחיל עם הרעיון וצריך להעמיק בו מאוד כדי שאוכל להרגיש שהוא מספיק טוב ומשקף את כונותיי.

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם שומעים שהוצאת ספר?

מאוד מתלהבים, ופעמים רבות רואים בעיניים שלהם ברק, אני לא יודע אם זה בגלל שהם רוצים לכתוב גם ורואים שזה אפשרי או בגלל דבר אחר.

אחרי שהם מתלהבים ומבקשים שאספר להם על מה הספר, שזה תמיד מאתגר לתמצת עשרות אלפי מילים במשפט אחד ברור שיגרום למישהו שלא מכיר אותי להסתקרן, הם שואלים מספר שאלות שבדרך כלל חוזרות על עצמן:

כמה זמן לקח לי לכתוב?

האם ידעתי מהתחלה שאני רוצה להוציא את הספר או שזה התחיל ככתיבה למגירה?

ואם אסכים לקרוא את שהם כתבו?

יש דמויות בספרים שמבוססות על אנשים בחיים האמיתיים שלך? אירועים שקרו באמת?

אני חושב שכל דמות ספרותית נשענת על דמות אמיתית לפני שהסופר מקצין ונותן לה רבדים נוספים. ברוב המקרים, הדמויות אפילו לא יודעות שהן הבסיס לדמויות הספרותיות.

יש אירוע בספר שלקחתי מהמציאות, סבתא שלי הייתה דמות מאוד משמעותית בחיי, היא הייתה חכמה בצורה בלתי רגילה למרות שלא היה לה שום תואר, וכמו תמיד גם בספר היא עזרה לי.

מי ליווה אותך במהלך הוצאת הספר?

כתיבה זה תהליך מאוד פנימי ואישי, אני לא נוהג לשתף בכתיבה שלי, אני צריך קודם להשלים את הרעיון שיש לי ולפתח את העמוד השדרה הרעיוני.

גיליתי שלא מעט פעמים דעות של אנשים גורמות לבלבול, מסיתים מקו המחשבה, והעמקה של הכותב מבחינת הרעיון ואיך לנסח אותו.

הקוראים שבדרך כלל הם המכרים של הכותב הם לא אוביקטיביים ויכולים להרעיף מחמאות שלא לצורך, זה נותן תחושה שיש טקסט טוב כשבעצם הוא ממש לא כזה.

אחרי שאני שלם עם מה שכתבתי אני נותן להוצאה לקרוא, אם הם חושבים שהטקסט עם פוטנציאל יהיה תהליך ארוך ומעמיק עם העורך שהוא זה שילווה אותי.

איזה טיפים יש לך לסופרים שרוצים לכתוב ספר?

פשוט להתחיל לכתוב ותמיד להישאר אותנטיים ונאמנים לעצמכם.

ככול שכותבים וקוראים יותר, גם מזקקים את ״האני מאמין״ הספרותי וגם מקבלים עוד ניסיון והבנה ספרותית.

אין בספרות כמו שאין באמנות נכון ולא נכון, כל כתב יד הוא נכון! אבל רק לפעמים הוא גם יתאים להוצאה.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

אני מאוד אוהב ספרי מסעות וביוגרפיות, אלה זאנרים שכביכול מאוד ריאלים, מתארים דברים ברורים אך עם זאת מאוד קשה לכתוב את שני הזאנרים האלה בצורה ספרותית יפה שמכילה יותר ממדים. כשאני נתקל בספרים מהזאנרים האלה שכתובים טוב אני מאוד מתלהב

ספר אהוב?

הספר שפתח לי את הצוהר לספרות הוא ״תמונתו של דוריאן גריי״, אולי יש לי חסד נעורים אליו, אבל מאוד אהבתי.

מה המסר שאתה רוצה שאנשים יקחו איתם מהספר שלך?

שאין דבר כזה נכון ולא נכון, יש להיזהר מאלה שמגדירים את העולם ככה, ושיצירה שהיום נראית יצירת שוליים וחסרת ערך היא אולי התקווה של התרבות,

* מה אתה מאחל לעצמך?

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

הספר "המקום ללא השם" זמין באתר ההוצאה, ובגרסה מודפסת ודיגיטלית באתר "עברית".