ראיון עם אלה הראל

אלה הראל | נשואה + 2 | תל אביב | מו"ל של הוצאת סיאל

שלום אלה! תודה שאת מתארחת בפינת מאחורי הספרים. את ובן זוגך הקמתם לפני 16 שנים את הוצאת סיאל. מה הביא אתכם להקים אותה?

להבדיל ממני, שחלמתי להיות בעלת חנות ממתקים, חלום הילדות של הנרי, בן זוגי, שהוא האדם שקורא הכי הרבה ספרים (וזוכר!) שאני מכירה, היה להיות בעליו של דוכן בשבוע הספר.

ב 2008 הגענו לגיל בו ניתן להמיר חלומות במעשים, בתחילה כשותפים ב"קדמת עדן" של חברנו קובי קמין ואחר כך יצאנו לדרך עצמאית.

מה מקור שם ההוצאה?

סיאל זה מונח גיאולוגי, והוא המעטפת – הקרום של כדור הארץ. לו הייתה נולדת לנו בת שלישית, יתכן שזה היה שמה, ומכיוון שלא נולדה – קראנו כך להוצאה.

בהוצאה לאור יש שלל תפקידים - לקטורה, תרגום, עריכה ועוד - אילו מהתפקידים אתם עושים לבד ואילו אתם מעבירים למיקור חוץ?

לקטורה עושים לבד – שהרי זה המניע העיקרי – לקרוא ספרים ולהגיד שזו עבודה. תרגום ועריכה כמובן שמופקדים בידי אנשי המקצוע הטובים ביותר. עיצוב העטיפות לעיתים יוצא למיקור חוץ – אך את רוב עטיפות הספרים שלנו עיצבתי בעצמי, ובכמה מהן אני גאה במיוחד – למשל העטיפה של "שמיים שבורים" של קרן לנדסמן.

ספרי לנו על ספרים בולטים שיצאו בהוצאת סיאל

טרילוגיית השניונית של אן לקי בתרגומו הנפלא של עמנואל לוטם ז"ל שאליו אנחנו מתגעגעים מאד, טרילוגיית טבעות העורבים - סדרת פנטזיה שתורגמה מנורווגית וסדרת טיפני אייקין מאת טרי פראצ'ט בתרגום יונתן בר.

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם שומעים שאת מו"ל?

לרוב שאנשים שומעים שאני מו"ל הם שואלים: "מה, עוד קוראים ספרים?"

עם כל העבודה סביב ספרים, את מספיקה לקרוא ספרים נטו להנאה?

כן, וגם מקפידה לרכוש ספרי מקור כדי לתמוך בעשייה הזו.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

מעדיפה בפער ספרי מקור עכשוויים, בפרט כאלה שכתבו נשים.

ונהנית גם מספרי עיון וביוגרפיות אותן אני קוראת בעיקר באנגלית.

לאחרונה יצא ספרך "אל ההרים" - ספר הביכורים שלך, תוכלי לספר לנו עליו?

הספר "אל ההרים" הינו רומן חניכה המתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה ביוון. גיבור הסיפור – נער שטרם חגג בר מצווה - מתמודד עם נושאים אוניברסליים הקשורים להתבגרותו לצד התמודדות עם גזענות, רדיפה, ושאלות קיומיות העולות במלוא עוזן בעת מלחמה.

למרות שהספר מבוסס על אירועים אמיתיים זה לא ספר עדות אלא סיפור מתח והרפתקה המדגיש גילויים אנושיים של חמלה וגבורה, שזיכו את המצילים היווניים בתואר חסידי אומות עולם.

מה מקור שם הספר "אל ההרים"?

הרפרנס הראשוני הוא הפסוק, "אשא עיניי אל ההרים, מאיין יבוא עזרי", אבל לשם "אל ההרים" משמעויות נוספות - האחת מתייחסת לאלים מסיפורי המיתולוגיה היוונית שכמה מהמיתוסים שלה צמחו באזור הפלפונז בו מתרחשת עלילת הספר. אבל, הסיבה בעטיה נבחר השם - זו הקריאה "אל ההרים!" שהייתה צעקת ההתרעה של הפרטיזנים, שניצלו את הטופוגרפיה הבלתי עבירה של הרי יוון כדי להימלט מציפורני הנאצים.

הספר מבוסס על סיפור אמיתי, איך יצא לך להיחשף אליו?

דודי אקי (יחיאל קמחי) גיבור הספר, היה איש "חרב לעט" (השיבוש מכוון), איש רנסנס שהתעניין והיה מצוי בתחומים מגוונים. הוא שרת בכוחות הבטחון ובבגרותו היה מתרגם מחונן ועטור פרסים. חברי הקבוצה אולי מכירים את תרגומו ל "מורתי זהובת העיניים" של מיריביליס ואת "פאפא יאנארוס" של קאזאנצ'אקיס (ואם, לא – מומלץ בחום). בעיזבונו מצאתי מסמך קורות חיים בן שני עמודים ובו פסקה אחת, בה תאר איך כילד צפה מחלון חדרו במצעד הנאצי וציין את שם הכפר בו מצאה משפחתו מקלט. אחותו הצעירה שהוחבאה עימו סיפרה כמה אפיזודות שזכרה מחיי הכפר. המיוחד בסיפור הוא שכפר שלם ידע שהמשפחה שהגיעה מאתונה היא משפחה יהודית, וידעו היטב מה עונשם של מסתירים, אבל אף אחד מהתושבים לא הלשין והמידע אפילו נשמר מפני חבריהם מכפרים שכנים, שם כנראה היו משתפי פעולה עם הנאצים. סביב עוגנים אלה החל הספר לקרום עור וגידים. כמו פאזל, הוא נכתב מפרגמנטים שקובצו ומצאו את מקומם ברצף העלילה. במקביל, מבלי שתאמנו, איתרו ילדיה של אחותו את הכפר ופעלו להענקת אות חסידי אומות עולם למצילים.

בחרת לכתוב את הספר לנוער, למה דווקא לנוער?

אנחנו נמצאים בתקופה של לחץ מתמשך, אֶבל, איום קיומי ובלבול ערכי. בני הנוער חוו שנה של ניתוק בתקופת הקורונה ובטרם אגרו מספיק כוחות הם מתמודדים עם אירועי השעה. הם קולטים את המתח של ההורים ומבינים את המציאות אבל לרובם אין מספיק ניסיון חיים וכלים להתמודדות.

"אל ההרים" מתרחש בתקופה הנוראה ביותר שידענו, ובאמצעות התהליך שעוברים גיבורי הספר ותיאור החיים המאתגרים בכפר הנידח, הוא מבליט את כוחה של הרוח האנושית, היאחזות בערכים אוניברסליים וראיית הטוב. הספר הוא אופטימי, ומעניק תקווה הנחוצה לכולנו בכלל ולבני נוער בפרט.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר?

הספר נכתב במשך שש שנים כולל תהליכי עריכה ושכתוב.

תוכלי לספר על התחקיר שהספר כלל?

התחקיר ארך כמה שנים והפך להיות יותר חד ומדויק ככל שהתקדמה הכתיבה ועלו שאלות של נאמנות למקור, היצמדות לעובדות גיאוגרפיות, היסטוריות וכו. קראתי כל מה שיכולתי למצוא על האזור ועל התקופה, באמצעות נבירה בארכיונים, בסרטוני עדות, במאגרי המידע של "יד ושם" שם מצאתי המלצות והנמקות להענקת אות חסידי אומות עולם, שיננתי מסלולים ומפות, נעזרתי באתרי אינטרנט שעוסקים בחי ובצומח באיזור הים התיכון, אפילו חיפשתי באתרים יוונים (יבורך הגוגל-תרגם) מתכונים למאכלים שבישלו אז. איתרתי מידע רב ערך גם בעזרת מוזיאונים לפולקלור ולטבע ביוון, למשל – הביגוד האופייני לתקופה באתונה ובכפר, התנהלות משקי הבית, המלאכות והחקלאות באזור.

נעזרתי במביני דבר כדי לוודא ולדייק בפרטים (למשל, גירי ברנשטיין שהיא רוכבת מנוסה עזרה לחשב כמה זמן יארך מסע של סוס מפאטראס לאתונה).

נסעתי עם בן זוגי, מספר פעמים ליוון. באתונה סיירנו במקומות בהם הגיבור הסתובב כילד – בגנים הלאומיים, בכיכרות המרכזיות, ובשוק לידו גרה המשפחה.

תחקרתי כל מי שהסכים לדבר איתי – פקידת הקבלה במלון באתונה קישרה אותנו לסבתה והסכימה לשמש כמתורגמנית. הסבתא סיפקה לנו מידע רב ערך על חיי היום יום באתונה בסוף שנות השלושים – תחילת ארבעים, בחנות מתנות התיידדתי עם המוכרת שהזעיקה את בעלה - במאי שביים סרט על השואה, אפילו את נהגי המוניות תשאלתי.

התארחנו בכפר בו הוחבאה המשפחה, ושם אספתי המון מידע ויכולתי לאמת פרטים שמופיעים בסיפור. מדדנו את זמן הריצה בין הבית בו התגוררה המשפחה לבין המערה בה הסתתרו בעת שהגרמנים פשטו, (45 דקות ריצה, לסקרנים). הגענו לנקודת התצפית שם התחלפו הכפריים בתורנויות שמירה, כדי להבין את תוואי הפשיטות של הגרמנים על הכפר.

גם אם לא הכל נכתב, אני מאמינה שהידע הזה איכשהו בא לידי ביטוי בכתיבה.

התענגתי על התחקיר והגעתי למידע שלא האמנתי שאגלה. קרו במהלכו הפתעות וטוויסטים – אבל אני לא רוצה לעשות ספוילרים כי אני מתכננת הרצאה (בלייב? בזום?) על התחקיר (מי שמעוניין שיכתוב לי בפרטי).

עד כמה הרשית לעצמך ליטול חירות אומנותית להשלים דברים מהדמיון, ועד כמה נצמדת לסיפור המקורי?

ניסיתי לאזן בין דיוק לבין חופש אמנותי כי בסופו של דבר זה לא ספר עדות אלא רומן היסטורי שצריך לעניין את הקורא. העובדות והאירועים מובאים בצורה נאמנה ככל האפשר למקור, אבל כמה מהם לא קרו למשפחה הזו, אלא לשורדי שואה ממקומות אחרים באירופה, שכן כמעט לכל מי ששרד היה אירוע מקרי, שניתן לכנותו נס, בזכותו ניצל.

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב?

בזמן כתיבת הספר הרעיונות שפעו ונאלצתי לוותר על רבים מהם, אבל רעיון לסצנת הסיום לא היה. אני אוהבת ספרים בהם סצנת סיום חזקה, וניסיתי לחבר כזו במשך זמן רב, ללא הצלחה.

באחד מימי השישי, כשטיילתי ביפו, בעודי ממתינה במעבר החציה, הרעיון הופיע - התגלה בשלמותו, אפילו הניסוח היה מדויק. נמלאתי בשמחה והתעלות – אאוריקה! אבל כשהגעתי הבייתה, למרבה הפלצות לא הצלחתי להיזכר מה זה היה... ככל שחפרתי - כך הוא ברח ממני, ונשארתי מתוסכלת.

שבועות אחר כך, לחלוטין במקרה עמדתי באותו מעבר חצייה עצמו, והרעיון חזר והופיע בפתאומיות! אז אם אתם כותבים ספר, ואתם לא יודעים איך לסיימו – תעמדו ברמזור של שדרות ירושלים פינת עולי ציון. שם מתחבאים הסופים.

מי אייר/עיצב את הכריכה? תוכלי לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

בחירת הכריכה הייתה סאגה שלמה. כלום לא מצא חן בעיניי, וזה היה נורא.

צילמתי בכפר את הנופים, את המבט מהמערה החוצה, אבל למרות שהנוף נפלא, כשהוא עבר טרנספורמציה לאיור על גבי כריכה זה הפך סתמי ולא שקף את האוירה של הספר ואת הרגש שהוא מעורר. לאחר שהתשתי את עצמי (וגם כמה אנשי מקצוע) הציעה חברתי היצירתית מיכל, המוכרת כבעלת המותג "הפולנייה", את המאיירת רות גווילי, וזה היה שידוך משמיים.

פרט להיותה מאיירת מחוננת, הצליחה רות לקלוט מיד את החזון ולהוציא תחת ידיה את האיור כפי שדמיינתי, כשהמוקד הוא המבט של הנער, שלוכד את עיני הצופה, כמו הנערה עם עגיל הפנינה. תהליך העבודה איתה, היה זורם ונעים – כמו שרק הדברים ה"נכונים" יכולים להיות.

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספר שלך?

המסר של הספר הוא אופטימי - יש הרבה טוּב בעולם, הוא מצוי בכל מקום ומתגלה בדרכים מפתיעות. אני רוצה שייזכר המסר בדבר האוניברסליות של המעשה הנכון, שמתאפיין בכך שהוא מתבצע בעת שנדרש, ללא חישובים ארוכי טווח, וכמו ששמתי בפיו של הכומר – המעשה הנכון אינו נזקק להסברים והנמקות.

ובעיקר אני רוצה שייקחו את המסר שכל כך רלוונטי לימינו – אפשרות התקומה, שאסור לאבד תקווה לגביה.

יש לך שאלה לחברי הקבוצה?

בשנה האחרונה אנחנו עדים לדימוי הגרוע שלנו בחו"ל עד כדי שמיטת ההצדקה לקיום מדינת ישראל. מתוך ראיית חשיבותו וערכו של הסיפור ככלי הסברתי, האם לדעתכם יש ערך לתרגום הספר לאנגלית וליוונית? האם הייתם תורמים להד סטארט כזה?