ראיון עם אלברט אברהם זמורה

אלברט אברהם זמורה | 57 | ראשון לציון | מאייר ובמאי אנימציה

אברהם זמורה היה בעבר אנימטור, ועומד מאחורי דמויות מוכרות כמו ביסלי ובמבה. בהמשך עבר לתחום הספרים, הפך למאייר וגם הוציא ספרי קומיקס.

איך הגעת לתחום האנימציה והאיור, ומה משך אותך לעולם הזה?

נולדתי וגדלתי במוסקבה שבברית המועצות. התחלתי לצייר כבר בגיל שנתיים. אמא שלי הבחינה שלציורים שלי יש אופי מאוד דינמי, ובהמשך היא שלחה אותי לבית ספר לאמנות. תמיד נמשכתי לסיפורים מצוירים; הרגשתי שציור סטטי בודד – בין אם זה נוף, פורטרט או טבע דומם – פשוט לא מספיק לי. רציתי לראות את ההמשכיות, את ה"מה הלאה", ואת התפתחות העלילה בתוך הציור.

חשוב להבין שבברית המועצות של אז לא היו קומיקסים, כי התחום נחשב למנוגד לאידיאולוגיה הסוציאליסטית. היינו משיגים קומיקסים בדרכים חצי-מחתרתיות מאנשים שהגיעו מחו"ל.

מבחינת הכשרה, סיימתי עשר שנות לימוד בבית ספר לאמנות ולאחר מכן לימודים בקולג'. התחלתי לעבוד בסטודיו לאנימציה במוסקבה ובמקביל פרסמתי קריקטורות במספר עיתונים. בהמשך השלמתי קורסים לאנימטורים ולבימוי, ועבדתי על מספר פרויקטים של סרטי אנימציה במוסקבה. ברגע שנפתחו השערים והחלה העלייה הגדולה של יהודי ברית המועצות, עליתי לישראל וגם כאן המשכתי לעסוק בתחום האנימציה והציור.

ב2012 החלטת לעזוב את העבודה שלך ולהוציא את ספרך הראשון - "סיפורי הבעל שם טוב", מה הוביל לזה?

אני לא יכול לומר שבחרתי בדרך הזו לבד לגמרי. בעצמי אני מאמין שלכל אדם יש השגחה פרטית, במקרה שלי – פשוט לקחו אותי וכיוונו אותי. בשלב מסוים בחיים כל אדם שואל את עצמו: מה הייעוד שלי? למה אנחנו כאן? גם אני שאלתי את עצמי את השאלות האלו, כי הרגשתי שמיציתי את עצמי בעולם הפרסום. חיפשתי משהו גדול יותר, עמוק יותר, נחוץ יותר.

פתאום התחלתי להיתקל בסיפורי הבעל שם טוב בכל מקום – באינטרנט, בספרים, בתכניות טלוויזיה. התחילו לקרות צירופי מקרים כאלו שכבר אי אפשר לקרוא להם סתם "מקרה". כמו שאלברט איינשטיין אמר פעם: "צירופי מקרים הם הדרך של אלוקים להישאר אנונימי".

אספר לכם איך זה קרה בפועל: יום אחד נסעתי לעבודה בסטודיו לאנימציה ביפו, וניהלתי דיאלוג פנימי עם עצמי – מה לעשות? באיזו דרך לבחור? האם להמשיך ליצור סרטים ופרסומות? אולי לעבור לתעשיית משחקי המחשב? או לעשות את מה שבאותו זמן נראה כאילו אף אחד לא צריך, אבל אני מאוד רציתי – ליצור קומיקס על הבעל שם טוב.

תוך כדי המחשבות האלו טעיתי בדרך ופניתי לפנייה לא נכונה. כדי לחזור למסלול עשיתי פניית פרסה, וכשעצרתי ברמזור, הסתכלתי על שלט הרחוב שאליו הייתי צריך לפנות: "רחוב הבעל שם טוב", עם חץ לכיוון הפנייה. שם פניתי, ובמובן מסוים אני ממשיך לנסוע ברחוב הזה עד היום. חזרתי בתשובה, לשורשים וליהדות, והתחלתי לעבוד במגזר הדתי. פעם לא הייתי מאמין שזה יקרה, אבל היו עוד הרבה צירופי מקרים כאלו שפשוט לא השאירו מקום לספק.

למה בחרת דווקא בז'אנר הנובלה הגרפית כדי לספר את סיפורי הבעל שם טוב?

קודם כל, זה ז'אנר שמאפשר לי חופש יצירתי מלא – אני יכול ליצור הכל בעצמי מבלי להיות תלוי בסטודיו. הקומיקס הוא שפה ייחודית, ז'אנר שמאפשר לשלב איור דינמי יחד עם תוכן פילוסופי עמוק, מה שהופך את הסיפורים לנגישים יותר לדור הצעיר ולכל מי שרגיל לשפה הוויזואלית של הקולנוע והאנימציה.

מעבר לכך, צריך לדעת איך לקרוא קומיקס. יש כאלו שקוראים קודם את הטקסט ואז מתבוננים בציור, ויש כאלו שעושים את ההפך. כשאנחנו קוראים טקסט אנחנו מפעילים את האונה השמאלית של המוח, וכשאנחנו קולטים מידע חזותי – את האונה הימנית. כדי לצרוך קומיקס בצורה נכונה, חייבים להפעיל את שני חצאי המוח בו-זמנית, כדי שהטקסט, האיור וה"צלילים" יתמזגו ליחידה אחת.

אני מרגיש שהחשיבה הרב-ממדית הזו מתאימה להפליא לסיפורי הבעל שם טוב. במבט ראשון הם עשויים להיראות כמו סיפורי מעשיות נאיביים, אבל למעשה טמון בהם עומק רב שלא תמיד נגלה לעין מיד. המורכבות הזו קשורה מאוד לעולמות היהדות והקבלה.

כמה ספרים איירת או הוצאת עד היום?

עד היום איירתי והוצאתי לאור בסביבות 40-50 ספרים בז'אנרים שונים. היצירה שלי נעה בין קומיקס וסיפורי הרפתקאות לבין עבודות על דמויות היסטוריות ורוחניות משמעותיות, כמו הרמב"ם, רבי נחמן מברסלב, תולדות חסידות באבוב בתקופת המלחמה, וסיפור חייו המורכב של הרבי מרוז'ין.

במקביל, איירתי ספרי ילדים ונוער רבים, כמו "שבת מלכתא", "שבת שבת אני אוהב אותך" ומשלים שונים על חכמי ישראל. אני נהנה מהיכולת לעבור בין סגנונות – מצד אחד ליצור תוכן עמוק והיסטורי למבוגרים, ומצד שני להנגיש את המסורת היהודית לילדים דרך איורים צבעוניים ומלאי חום.

אתה מרגיש שהרקע שלך בעולם האנימציה והפרסום משפיע על הדרך שבה אתה יוצר ומאייר ספרים כיום?

בוודאי שזה משפיע. בתחום הקומיקס והאיור אני יכול להביא לידי ביטוי את כל היכולות והכישרונות שלי בצורה המלאה ביותר, מכיוון שאני עושה הכל בעצמי. בניגוד לעבודה בסטודיו, שבה התהליך מחולק לשלבים ולמחלוקות שונות, כאן אני מתפקד גם כבמאי וגם כמבצע בגוף אחד.

אני רותם את הידע הטכני שלי מעולם התלת-ממד – למשל, אני מעצב את הרקעים בתוכנת סינמהD4 ולאחרונה אני משלב גם בינה מלאכותית בעבודה על הרקעים, מה שמייעל ומקל על העבודה משמעותית. מעבר לכך, ההשכלה שלי בבימוי עוזרת לי לעבד את הסיפור בצורה דינמית יותר, למצוא זוויות צילום ו"פריימים" עוצמתיים שהופכים את העלילה למרתקת יותר. הידע שלי במשחק עוזר לי לדייק את הבעות הפנים של הדמויות ולבנות קומפוזיציה שמעבירה את מצב הרוח והתחושות שלהן. כיום אני מרגיש שאני משתמש ב-100 אחוז מכל מה שלמדתי אי פעם.

איך נראה תהליך איור של ספר או קומיקס, מהצד שלך?

תהליך היצירה שלי מתחיל תמיד במחקר מעמיק ולימוד של התקופה ההיסטורית. עבורי, אלו לא סיפורי פנטזיה בעולם דמיוני, אלא אנשים אמיתיים שחיו ופעלו. למשל, כשעבדתי על דמותו של רבי יהונתן אייבשיץ שחי במאה ה-18 בפראג ובווינה, חקרתי איך התלבשו יהודים ורבנים באותה תקופה. גיליתי שבצרפת רבנים חבשו כובעי שלוש פינות (טריקורן), בעוד שבפולין חבשו כובעי פרווה. חשוב לי שהכל ייראה אותנטי כי מדובר בסיפורים אמיתיים.

דוגמה נוספת היא הקומיקס על אברהם קון, ילד יהודי בתקופת השואה בסלובקיה. הקדשתי זמן רב כדי לגלות איך נראו המדים של הפשיסטים הסלובקיים ("משמר הגלינקה"). היה קשה למצוא חומר עליהם, אבל בסוף הצלחתי. היה לי סיפוק אדיר כשקיבלתי שיחת טלפון מפרופסור להיסטוריה בלונדון שקרא את אחד הספרים שלי; הוא הביע התפעלות מהדיוק שבו ציירתי את מדי החיילים האוסטרים מהמאה ה-17. עבורי, פידבק כזה מאשר שהמחקר השתלם.

מבחינה טכנית, אחרי שלב המחקר אני מכין רקעים בתלת-ממד ועושה סקיצות של הדמויות בתנוחות שונות. הטכנולוגיה המודרנית מקלה עליי מאוד; אני מצייר ישירות על המחשב עם עט דיגיטלי. זה מאפשר לי לשמור על "כתב היד" והסגנון האישי שלי, אבל בלי החשש שדיו יישפך על הדף ואצטרך להתחיל הכל מהתחלה.

האם אתה מרגיש שהסגנון האמנותי שלך השתנה לאורך השנים?

כן, הסגנון שלי השתנה והפך לבשל יותר, ריאליסטי יותר מאשר קריקטורות או דמויות בסגנון של "במבה וביסלי". אבל השינוי העיקרי בסגנון שלי הוא שיש בו הרבה יותר אור. בעבר חשבתי שדווקא גרפיקה בשחור-לבן, או גוונים כהים יותר, מבטאים טוב יותר רוחניות וחיפוש פילוסופי עמוק. אגב, אמנים רבים ממשיכים בקו הזה כי זה נתפס כבעל משמעות רבה יותר.

אבל היום אני מבין שרוחניות אמיתית היא צבעונית, יפהפייה, ומלאה באור ובשמחה. כי כשיש לך תשובה – כשחוזרים בתשובה – העולם כולו מתמלא בצבעים ובאור ומתחיל לזהור.

יש לך טקסים מסוימים בזמן האיור או הכתיבה?

אילו טקסים כבר יכולים להיות ליהודי? רק תפילה, קיום מצוות ושמירת שבת.

אבל יש נקודה מעניינת ששמתי לב אליה עוד לפני שהייתי אדם דתי ושמרתי מצוות באופן מלא (למרות שתמיד רחשתי כבוד ליהדות): שמתי לב שלכל דבר מסחרי שעשיתי בשבת לא הייתה המשכיות. לא משנה אם אלו היו איורים, מצגות או פרויקטים לסרטים – כל מה שהכנתי בשבת פשוט לא התקדם לשום מקום והפרויקטים לא יצאו לפועל.

כך שגם 15 שנה לפני שחזרתי בתשובה באופן רשמי, הבנתי שלא כדאי לעבוד בשבת. מאז הקפדתי לא לעשות בשבת שום דבר שקשור לפרנסה או לעבודה עתידית. אלו כל ה"טקסים" שלי.

מי לדעתך קהל היעד העיקרי של הספר הזה?

אני לא מגביל את קהל היעד שלי לילדים בלבד. הספרים שלי פונים לשלושה מעגלים עיקריים:

1. בני נוער ו"דור הדיגיטל": אלו שרגילים לשפה הוויזואלית של הקולנוע, האנימציה ומשחקי המחשב. פורמט הנובלה הגרפית מאפשר להם להתחבר למסורת היהודית דרך שפה ויזואלית שהם מבינים ואוהבים.

2. מבוגרים שמחפשים עומק: כפי שציינתי, סיפורי הבעל שם טוב רק נראים כמעשיות פשוטות. הקורא המבוגר ימצא בהם פילוסופיה עמוקה ותשובות לשאלות קיומיות, והסגנון האמנותי שלי, ששם דגש על אור ואנושיות, עוזר להעביר את המסרים האלו.

3. חובבי היסטוריה ואסתטיקה: אנשים שהאותנטיות חשובה להם. בזכות המחקר המעמיק על הלבוש והאדריכלות של המאות הקודמות, והשימוש בטכנולוגיות תלת-ממד, הספרים מושכים קהל שמעריך דיוק היסטורי ורמת ביצוע גבוהה.

בסופו של דבר, זהו ספר לכל מי שרוצה לראות את היהדות לא כעולם "קפוא" בשחור-לבן, אלא כעולם חי, דינמי ומלא באור.

מה המסר שאתה רוצה שאנשים יקחו איתם מהספרים שלך?

המסר המרכזי שאני רוצה להעביר דרך הספרים שלי מורכב משלושה דברים:

1. היהדות היא אור חי, לא עבר ארכיוני. אני רוצה שאנשים יראו את המסורת שלנו לא כשחור-לבן, משעממת או "קפואה" בהיסטוריה, אלא כחיה, דינמית ורלוונטית מתמיד. המעבר שלי בציור מגוונים כהים לצבעים עזים מלאי אור מבטא את התחושה הזו שאני רוצה להשאיר אצל הקורא.

2. העולם מלא בהשגחה פרטית. בדיוק כפי שפנייה מקרית ברמזור הובילה אותי לרחוב הנכון, אני רוצה שהקורא ירגיש דרך הסיפורים שלי שאין בחיים צירופי מקרים סתמיים. הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו דרך אירועים, ספרים ואפילו ציורים.

3. השילוב בין ישן לחדש. אני משתמש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר – תלת-ממד ובינה מלאכותית – כדי לספר סיפורים עתיקים. המסר שלי הוא שהרוחניות יכולה וצריכה להשתמש בכלים הטובים ביותר של המודרנה כדי להגיע ללב האדם.

אני רוצה שאחרי שאדם סוגר את הספר שלי, הוא ירגיש שמחה ורצון להתחיל בחיפוש משלו אחר תשובות, תוך הפעלת השכל והרגש גם יחד.