ראיון עם אתי בן שמחון

שלום אתי! איך הגעת לכתיבת ספרים? מתי התחלת לכתוב?

האמת שתמיד כתבתי משהו. אני זוכרת את עצמי בשיעורי בית ספר אוהבת לכתוב וזה נמשך. הכתיבה עבורי היא תרפיה והיא באה בקלות. קל לי מאד להיכנס לעורן של דמויות שונות, לתת להן פתח ולהקשיב לסיפור שלהן, בין אם אני אוהבת או מתנגדת למה שהם מספרים.

כתבת סאגת רומן היסטורי בשם ״ארץ אהובה״, שמתוכננת להיות בשלושה חלקים. עד כה יצאו שני החלקים הראשונים: ״חשרת עננים עולה באופק״ ו״כעלה נידף ברוח״. על מה הספרים מספרים?

הספרים מספרים סיפור שאינו מוכר דיו על הצלת יהדות בולגריה במהלך מלחמת העולם השנייה, לצד השמדת יהודי מקדוניה, תרקיה ופירוט.

זהו אינו ספר שואה. זהו רומן היסטורי עם סיפור אהבה כסיפור מסגרת, על ארץ קטנה שהייתה במרכזו של מאבק איתנים בין המעצמות רוסיה, גרמניה ובריטניה, בין קומוניזם לפשיזם, אשר אילץ את בולגריה לבחור צד; עם מלך שניסה להציל את מדינתו ולהימנע בכל כוחו מעוד מלחמה. והוא בחר בציר הרשע, גרמניה, תמורת הטבה גדולה מאד - שטחים.

למה בחרת לכתוב דווקא רומן היסטורי ועל הנושא הזה?

מאז שהייתי ילדה, אימי, שהיא ילידת בולגריה, סיפרה לי על מה שעבר על המשפחה במהלך המלחמה, על מחנות העבודה והגירוש מסופיה, על הרעב והמחלות, ותמיד היה בי הרצון להעלות את הסיפור על הכתב. אבל החיים מתנהלים ותמיד חושבים שיש זמן ולבסוף, לאחר שאמי נפטרה, שנה לפני הקורונה, התיישבתי לכתוב. אלא שמהר מאד הבנתי שאני לא מעוניינת לכתוב ספר זיכרון משפחתי, אלא ספר שיצלול לתוך התקופה ויסביר איך זה שמדינה שהייתה חברה בציר הרשע לא מסרה את יהודיה, אבל הייתה שותפה להשמדתם של יהודי מקדוניה ותרקיה, ואיפה הסיפור המשפחתי משתלב בסיפור הלאומי.

הכתיבה ארכה כשנתיים והספר שזור בשירי לדינו שהיו שגורים בבית, שירים שנהגו לשיר ברגעי אהבה, אובדן ועצב.

יש דמויות בספרים שמבוססות על אנשים בחיים האמיתיים שלך? אירועים שקרו באמת?

הדמויות הראשיות של ליאון ובלנקה קונפורטי מבוססות בחופשיות על הדמויות של סבי וסבתי, הוריה של אימי. כל האירועים המתוארים בספר שהם חוו, קרו במציאות. אבל מאחר וכפי שהסברתי, רציתי לתאר את הנעשה בבולגריה באופן כללי, יצרתי דמויות פיקטיביות, כדוגמת בוגדן דרגאנוב, וחיברתי, דרכן את האירועים האמיתיים שהתרחשו בבולגריה לאורך השנים האלה, אל הסיפור המשפחתי של סבי וסבתי. כך שבסופו של דבר, מדובר בסאגה רחבת היקף המתארת את מה שעבר על אזרחים מן השורה, יהודים ולא-יהודים, במדינה שחתמה עם גרמניה הנאצית על הסכם למסירת היהודים.

עשית תחקיר בשביל הספר? תוכלי לספר על התהליך ומה הוא כלל?

ודאי. מאחר והייתי סקרנית לדעת כמה מהסיפורים שסופרו לי לאורך השנים קרו במציאות, אז התחלתי לחפור באינטרנט (אין כמעט צורך היום לגשת לספריות) וגיליתי עולם של מידע, כולל מידע שהיה מסווג בשנות המלחמה, אבל אחרי עשרות שנים, שוחרר לאוויר העולם. ולשמחתי, גיליתי שכל מה שסופר לי, קרה במציאות. אבל כעת יכולתי להבין למה זה קרה ומה גרם לכל אירוע ואיך מקרה נדיר של הצלה בקנה מידה שכזה יכול היה להתרחש.

את אדם מאד מוזיקלי - ניגנת בפסנתר עד גיל 18 ואת חיה מוזיקה. הרגשת שזה משפיע על הכתיבה או התוכן של הספרים?

מוזיקה בשבילי היא מזון לרוח. גם בעבודה וגם בבית, תמיד יש מוזיקה ברקע. היא מאפשרת לי להתרכז ולשכך את רעשי הרקע. הכתיבה זורמת טוב יותר, כאשר יש צלילים באוויר. כמובן שהצלילים צריכים להתאים למצב. רוק בשעות הבוקר יעבוד טוב יותר מאשר בשעות הצהריים, לדוגמה.

מי לדעתך קהל היעד של הספר?

קהל היעד הוא בראש ובראשונה אנשים שמעדיפים ספר על פני טיקטוק...

אנשים שמבחינתם קריאה היא ריטריט, עוד מילה שאוהבים להשתמש בה היום... שאוהבים לצלול לעולם אחר ולהתנתק קצת מצרות היום; אנשים סקרנים שאוהבים לגלות עולם אחר ואולי לקחת ממנו לקחים לחיי היומיום.

הספרים הם עבי כרס במיוחד, זה לא הקשה עליך בכתיבה? איך הקוראים מתייחסים לאורך?

האמת, שכתבתי סיפור אחד רצוף ולא חשבתי כמה דפים יצאו בסוף. אבל כשגיליתי כמה הוא ארוך, חילקתי אותו לשלושה חלקים. על פניו נראה היה לי שאי אפשר לוותר על אף סצנה אם רוצים להבין את ההקשר.

עד עתה, התגובות שקיבלתי על הספרים היו מאד חיוביות, ואיש לא התייחס לאורך. אני משערת שזה כי מראש, מי שבוחר לקרוא רומן היסטורי, לא מסתכל על האורך אלא על התוכן.

את מרגישה שיש שינויים משמעותיים בתחום הספרות בשנים האחרונות בישראל או בעולם?

ועוד איך. הרשתות החברתיות שברו את עולם הספרות כפי שהיה ויצרו משהו אחר. בילדותי, הייתי מקבלת דמי כיס ומנצלת אותם כדי לקנות ספר. לא יודעת כמה זה קיים היום אצל הילדים. מצד שני ובאופן פרדוכסלי, כיום, עם האמצעים הדיגיטליים והאפשרות להוצאה עצמית, מופקים הרבה יותר ספרים בכל שנה מאשר בעבר. האם הכמות משפיעה על האיכות? ודאי. מצד שני, הדיגיטליות יצרה מצב שבו ליותר אנשים יש יותר גישה ליותר ספרים. מצד שלישי, אנשים קוראים פחות טקסטים ארוכים, מעמיקים, אבל ספרי אודיו נמצאים במגמת עליה. אז האם השינוי חיובי או שלילי?

מה היית משנה ומשפרת בתחום הספרות בישראל?

זה קצת מורכב. התחושה היא שההוצאות הגדולות מעדיפות ללכת על בטוח ולהפיק בעיקר תרגומים של ספרים שהצליחו בחו"ל. יש פחות במה לדברים שונים, מיוחדים. ההוצאות חוששות להסתכן. מאז ומתמיד ההוצאות טוענות שהן מפיקות מה שאנשים אוהבים לקרוא. כמובן שזו שטות. התפקיד שלהן הוא לפתוח את העולם בפני הקוראים וכן, גם להרוויח, כמובן.

ואם נשליך על הספרים שכתבתי, כל תחום הרומן ההיסטורי צולע בארץ. ולא מהיום. בעולם מדובר על תחום מפותח מאד. בארץ, זו נישה קטנה, במקרה הטוב. במקרה שלי, גם רומן היסטורי וגם ארוך – מכשול רציני. וזו הסיבה שהפקתי את הספרים באופן עצמאי, כמובן, בסיוען של הוצאות לאור מסוימות. שזה אומר עלות גבוהה שאולי לא תכוסה במכירות. וגם כאן, ניתן להוריד עלויות רבות לאחר שלומדים את נושא ההפקה היטב.

איזה עצות וטיפים יש לך למי שרוצה לכתוב או להוציא ספר?

בראש ובראשונה – נשימה ארוכה. לא לוותר על הרצון לכתוב ולהתכונן למהמורות בדרך.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

בעבר – ספר בשבוע. כיום – ספר בחודש פחות או יותר. הזמן התקצר עם הגיל, יותר מדי מטלות בעבודה ובבית (כולל כתיבה...) ופחות מדי זמן...

באיזה שפות את קוראת?

בעיקר באנגלית ובפורמט דיגיטלי. לקוחה נאמנה של אמזון מיום הקמתה...

ספר אהוב?

אני אוהבת את King Hereafter של דיים דורותי דאנט – סיפור שנכתב מזווית יוצאת דופן על המלך הסקוטי מקבת, שעבר רצח אופי רציני ע"י שייקספיר. ודרך אגב, הסיפור הזה והסופרת עצמה, נתנו לי השראה לסגנון כתיבה.

מה המסר שאת רוצה שאנשים ייקחו איתם מהספרים שלך?

בספר בחרתי לשים זרקור על חתיכת היסטוריה לא מוכרת. דווקא בגלל שהיהודים הבולגרים ניצלו, הסיפור טבע בין הסיפורים המזוויעים של ההשמדה. אבל המונחים שנישאים היום בפי חלק מהישראלים – נקמה, כיבוש, טרנספר והמונח הידוע לשמצה – ניצחון מוחלט - הם אותם מונחים שנישאו בפי הבולגרים באותה עת. ישראל הקטנה נמצאת בין המעצמות הגדולות שמשתמשות בכוחה וביכולותיה במלחמה ביניהן בדיוק כפי שבולגריה הייתה כלי משחק בידי המעצמות הגדולות מאז הקמתה ועד לסיום מלחמת העולם, עת הפכה לחלק ממסך הברזל. אנו רואים כיום איך נרקמים הסכמים אזוריים בלעדינו, מעל ראשנו, שיקבעו את העתיד של האזור ושלנו, בגלל אינטרסים של מעצמות, בדיוק כפי שקרה אז.

אז מה ניתן לקחת מהספרים? בעיקר, שההיסטוריה חוזרת על עצמה, לעיתים באופן קצת שונה, אבל תמיד האנשים הפשוטים נמצאים בתווך וצריכים לנהל את חייהם כאשר מישהו אחר מחליט על גורלם. הערבות ההדדית תמיד מנצחת. אז מה ניתן לעשות? בעיקר להישאר מוסריים בכל מחיר. גם כאשר המצב נראה שחור משחור, יש תקווה באופק ויום חדש, טוב יותר.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

שמחה לגלות קבוצה כל כך תוססת ורבת משתתפים. מאחלת לכולנו המשך קריאה מהנה ומעשירה ובעיקר – לא לוותר על עשר דקות קריאה ביום (לפחות)!