ראיון עם מיה קלינגר כהן

מיה קלינגר כהן | 48 | נשואה ואם לשלוש בנות | בשנים האחרונות מתגוררת עם משפחתה במרילנד, ארה"ב | אשת חינוך, מרצה וסופרת

כתבה את הספרים:

"הצילום שהציל אותנו" – הקיבוץ המאוחד, 2022 – מיועד לבני 9 ומעלה.

"המאבק על אי התכלית" – רימונים, 2023 – מיועד לילדים בני 12 ומעלה.

ברוב חייך המקצועיים עסקת בחינוך ובהדרכה. מה הביא אותך לכתיבת ספר?

החינוך וההדרכה הם שהביאו לכתיבת ספרי הראשון. במשך שנים רבות חיפשתי סיפור שקשור בשואה, שאוכל לעבד אותו ולהפוך אותו לסיפור ילדים. כשעבדתי ב'יד-ושם' שמעתי עדויות רבות מגוף ראשון, אך הן היו קשות ומזעזעות ולא עמדו בתנאים שהצבתי לסיפור שחיפשתי. חיפשתי סיפור אמיתי שבו בני המשפחה נשארים יחד וניצלים מהתופת ושסיפורם מסתיים בסוף טוב.

כשעברתי לארה"ב עם משפחתי, ולאור הרקע שלי בהכרת נושא השואה ובחינוך, התבקשתי להדריך קבוצה של בני נוער והוריהם בתערוכה נודדת של 'יד-ושם' שהגיעה למקום מגוריי בארה"ב. התערוכה עסקה בחסידי אומות עולם אלבניים. מאחר שלא הכרתי את הנושא הספציפי הזה – למדתי את סיפוריהם של אותם מצילים גיבורים והחלטתי לבחור באחד מהם ולנסות להתחקות אחר האנשים שהוא הציל. יצא הגורל וזו היתה משפחת מנדיל, גיבורת ספרי הראשון. העמקתי בקורותיה והבנתי שזה בדיוק הסיפור שחיפשתי – סיפור של משואה לתקומה. כך החלה קריירת הכתיבה שלי.

איזה שלב את הכי אוהבת בתהליך יצירת הספר?

אני אוהבת מאוד את הכתיבה ואת המחיקה, אבל אין ספק שהמקום הראשון שלי מוענק לשלב התחקיר. אני מאוד סקרנית מטבעי ואוהבת ללמוד ולדעת. אני באמת מאמינה שכל נושא יכול להיות מרתק אם לומדים אותו ויורדים לעומקם של דברים.

לפני כחצי שנה, רגע לפני המלחמה, יצא ספרך 'המאבק על אי התכלית' ברימונים הוצאה לאור. תוכלי לספר לנו עליו?

בניגוד לספרי הראשון ולספר השלישי שייצא בקרוב ומבוססים על סיפורים אמיתיים, הספר הזה הפתיע גם אותי. אני אדם שבטבעו נמשך לעבר. יש לי תואר ראשון ושני בחקר המקרא, אני חובבת ארכיאולוגיה ותרבויות עתיקות של המזרח הקדום, ולכן העובדה שכתבתי ספר עתידני היכתה גם אותי בהפתעה.

לצערי הספר באמת יצא לאור ממש לפני המלחמה הקשה שאנו נתונים בה, ולא יכול היה לקבל שום חשיפה.

'המאבק על אי התכלית' מתאר עולם עתידי קר ומנוכר. השנה היא שנת 2175, והעולם מחולק לשטחים ולאיזורים ומנוהל כולו על ידי 'המשרד הראשי', שהמטה הראשי שלו ממוקם במזרח ארצות הברית של היום.

הקוראים פוגשים את רובי-G – גיבור הספר. כמו שאר הנערים והנערות בני גילו – הוא בן יחיד, משועמם ובודד. שני הוריו הם בכירים מאוד במשרד הראשי וכמעט שאינם רואים אותו. חייו משתנים כאשר הוא מקבל הודעה ממי שהיתה העוזרת של אימו במשרד הראשי ופוטרה. היא מספרת לו כי אימו מתכננת להוציא אל הפועל תוכנית קשה וקטלנית ב'אי התכלית' - איזור ייעודי שאליו נאלצים לעבור כל תושבי העולם בהגיעם לגיל שישים. העוזרת טוענת שרובי-G הוא היחיד שיוכל לעצור בעד אימו בעזרת יומן שאותה עוזרת ניהלה והוחרם. רובי-G, שמכיר את אימו ויודע שתעשה כל דבר כדי להתקדם במעלה סולם הדרגות של המשרד הראשי, יודע גם דבר נוסף - סבו האהוב גם הוא נמצא באי התכלית.

למרות הפחד לצאת כנגד המשרד הראשי ובעיקר כנגד אימו, רובי-G מחליט לגייס למשימה את דריה, תלמידה חדשה, ויחד הם יוצאים להציל את תושבי האי. במהלך המסע המסוכן והמפתיע יגלה רובי-G שאי התכלית הוא לא מה שסיפרו לו, ושלתושבים המבוגרים שבו יש הרבה מה לתרום לעולם.

הסיפור שזור בסוגיות שונות שקשורות בגיל ההתבגרות – עיצוב הזהות העצמית, התחלות של אהבות ראשונות, מרידה בדמות הורית ועוד. כל זאת תוך סיפור בעל קצב מהיר שעוסק גם בשאלות חברתיות חשובות.

מאיפה הגיעה ההשראה לספר?

בעבר יצא לי להתנדב עם קשישים ניצולי שואה ועוד לפני כן, כשסבתי גרה בדיור מוגן, הכרתי אנשים שגרו שם יחד איתה ולמדתי לחבב אותם ולהנות מהשיחות איתם. בעולם של היום יש נטייה להתעלם מנסיון החיים של קשישים. העולם שייך לצעירים, כך אומרים, וככל שהטכנולוגיה משנה את חיינו – נראה שהאִמרה הזו הופכת רלוונטית יותר ויותר. עם זאת – גם תוחלת החיים עולה, ושכבה שלמה של אנשים זוכה ליחס קר מצד החברה במשך שנים רבות מדי. במלחמת 'חרבות ברזל' קיבלנו הוכחה לתעצומות הנפש של מבוגרים בחברה. אם לתת רק דוגמה אחת – אזכיר את אותן סבתות מבוגרות שמצאו בתוכן את האומץ והתושייה כדי לעמוד מול השובים האכזריים שלהן ולפעמים ממש לחלק להם הוראות ממרום גילן. לאחרונה מצאתי את עצמי מתעודדת מדבריהם של ניצולי שואה קשישים שמפצירים בנו להאמין שגם אחרי שבר גדול עוד אפשר לראות את האור, ושהם בעצמם ההוכחה לכך.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים נעשו בתהליך העריכה?

את הספר ערכה הסופרת והעורכת הגר ינאי, שזה המקום להודות לה שוב.

למעשה – כאשר הגשתי לה את הספר לקריאה הוא היה הרבה יותר ארוך. ארוך מדי. הגר סיימה לקרוא והודיעה לי, בצדק, שבעצם יש כאן שני ספרים ששזורים זה בזה ושלא תהיה ברירה אלא לבחור באחד מהם ולהפריד אותם. אלה היו תאומים סיאמיים ספרותיים שכדי להפריד ביניהם – אחד מהם נאלץ לקפח את חייו.

נאלצתי לכתוב את הספר מחדש. זה היה קשה, ארוך ומורכב, אבל לא היתה ברירה.

מתכננת את הספר הבא?

הספר הבא כבר בדרך...

ספרי השלישי – "רק סוכריות אדומות" ייצא לאור בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

גם הוא, כמו ספרי הראשון, עוסק בסיפור אמיתי של ילד - הפעם ילדה - בתקופת השואה. זהו סיפור גבורתה של אחרונת חסידי אומות העולם שחיה בישראל. היא באמת אישה מופלאה שחיה כיום בחיפה ופעלה בגבורה רבה כשהייתה רק בת שש וחצי. זה סיפור לא ייאמן שנפלה בחלקי הזכות לספר אותו.

הספר הראשון שלך תורגם למספר שפות והקרוב ייצא לאור גם בגרמניה. קיבלת פידבקים מקוראים בחו"ל?

הספר אכן זמין באנגלית ונמכר באמזון ואף יצא לאור באלבניה, שיש לה תפקיד חשוב בסיפור. בקרוב הוא ייצא לאור בהוצאה לאור חשובה בגרמניה, שרואה לנכון לפרסם יצירה של סופרת יהודייה וישראלית בתקופה מאוד מורכבת. אני מעריכה זאת מאוד משום שבתקופה כזו כל בחירה כזו של עידוד אמן ישראלי ואפילו יהודי נחשבת, לצערי, לאמירה פוליטית.

אני מרצה בבתי ספר יהודיים וציבוריים בארה"ב על הסיפור שבבסיס הספר. אני רואה בכך שליחות חשובה, בעיקר כשמדובר בבתי ספר ציבוריים שבהם רוב הילדים אינם יהודים, ופעמים רבות כלל לא שמעו על נושא השואה.

אני חושבת שהחינוך בנושא חייב להתחיל בגיל צעיר, ואני מנסה לפעול לשם כך במישורים שונים.

הילדים מרותקים לסיפורה של המשפחה ומצליחים להזדהות עם ההשפלה שחשו ילדים בגילם, ואפילו קטנים מהם, אשר נאלצו לענוד את הטלאי הצהוב או להסתיר את הזהות האמיתית שלהם.

בשעה שהאנטישמיות סביבנו מגיעה לשיאים חדשים, אני רואה בהעברת המסר של לראות את האדם כאדם ולהושיט עזרה למי שצריך משימה עליונה.

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספרים שלך?

מאחר שרוב הקוראים שלי הם ילדים ובני נוער – הייתי רוצה שמה שייטמע בהם לאחר הקריאה היא ההבנה שגם הם יכולים לפעול ולהביא לשינוי חיובי, ולו הקטן היותר, בסביבה שלהם. מעבר לזה – הייתי רוצה שיאמינו שתמיד ישנה תקוה ושגם בתקופות הקשות ביותר יכולים להימצא אנשים טובים שיושיטו יד לעזרה.

תודה רבה על ההזדמנות והלוואי שיבואו על כולנו בשורות טובות.