ראיון עם מיכאל יכין

מיכאל אלכסנדר יכין | 57 | תושב ענתות שליד ירושלים | יזם ויועץ מקרקעין

מה גרם לך לכתוב את הספר "החבר הטוב ביותר של"?

לפני די הרבה שנים נתקלתי בספר קצר ומאויר ששמו 'לאחר האדם - זואולוגיה של העתיד' שכתב דונאל דיקסון. דיקסון הציג למעשה במסגרת ענף של תורת האבולוציה שנקרא 'אבולוציה עתידנית' העוסקת בהתפתחות עתידית של של מיני בעלי חיים, בסיוע איורים מרהיבים, התפתחות אבולוציונית אפשרית של החיים בכדור הארץ בעידן שלאחר האדם. כמי שמתעניין מילדות באבולוציה ובהתפתחות המינים בכדור הארץ, בעקבות סדרת המופת (והספר) של דיוויד אטינבורו 'החיים עלי אדמות', הוקסמתי מהתאורים והאיורים על התחזית של פריחת המגה-פאונה - ההתפתחות המחודשת של מיני בעלי חיים גדולים, בעידן שלאחר האדם.

בשנת 1999, בעת שהיתי במסע ביער גשם באוגנדה וחזיתי בקבוצת שימפזות בר. במהלך המסע חשבתי על ההתפתחות העתידית של בעלי החיים התבוניים יותר - הקופים, הכלבים, החולדות, חזירי הבר, החתולים, העורבים וכד', רובם בעלי חיים שלא רק שרדו ושורדים את עידן האדם שהשמיד והכחיד המון מיני בעלי חיים, אלא הם למדו לחיות לצדו. תוך כדי ההליכה ביעד נכנסה לראשי, כמעט באופן מלא, עלילת הספר. כשחזרתי לארץ ערכתי תחקיר מקצועי ממושך, בעיקר על בעל החיים המופלא הנקרא 'כלב', על מוצאו, הקשר שלו לאדם, דרכי התנהגותו והדינמיקה החברתית שלו. אחר כך פשוט ישבתי וכתבתי.

תוכל לספר על הספר?

הספר מתאר התרחשות עתידית, אי שם בשנת 2042, קבוצת אנשים שטסה במעבורת חלל לתחנות חלל שונות הנמצאות סביב כדור הארץ, כאשר המעבורת נקלעת לתאונה עקב פיצוץ בכור גרעיני ומאיץ חלקיקים באחת מתחנות החלל, ששולחת את ניצולי התאונה אלפי שנים קדימה. ניצולי התאונה מצליחים לנחות בקושי חזרה באותו כדור הארץ שהם עזבו. אך הוא שונה מאוד. העולם שהם מוצאים הוא שונה ומנוכר, הם לא מצליחים לאתר בני אדם אלא רק שרידים שוממים של מה שהיה פעם הצילויזציה האנושית. הם נתקלים בלהקות פרא של בעלי חיים, בעיקר כאלה שהיו חיות בית או חיות משק והתפראו, רובם תוקפניים, שיחד עם תנאי הסביבה ומזג האוויר העויינים במציאות החיים החדשה שאליה נקלעו, ללא עזרי הטכנולוגיה אליהם היו רגילים, הופכים את הנחיתה המחודשת בעולם לקשה במיוחד. להקות שונות המורכבות מסוגים ומינים שונים של כלבי פרא מטילים את חיתתם על סביבתם וגם אלו על אלו. וכמובן על היצורים הדו רגליים ווהחלשים שנקלעו לשם במקרה. העלילה עוקבת אחד ניסיונות ההשרדות של בני החבורה בתנאים החדשים ואחר הדינמיקה האישית והיחסים שבין חברי הקבוצה ובמקביל מתאר את הדינמיקה והיחסים שבין הפרטים השונים בלהקות הכלבים שבהם נתקלים האנשים. אפשר לומר שהספר הוא רומן טבע עתידני-ריאליסטי, המתאר יחסי אהבה וקירבה, אך גם עויינות, יריבות מרה ושנאה, בין אדם לאדם, חיה לחיה ובין חיה לאדם.

איזה שלב הכי אהבת בתהליך הוצאת הספר?

הכי אהבתי כמובן את שלב הכתיבה. לקחת עלילה מפורטת שנרקמה בראשי כמעט בפעם אחת, ולהעלות אותה על הכתב. ותוך כדי לברוא עולם חדש על הדמויות המורכבות הפעילות בו, חולשתיהם וחוזקותיהם ודרכי ההתמודדות שלהם. וכמובן את הדינמיקה המתפתחת בין הדמויות. וכל זה על רקע אזורים מרחביים מוגדרים ומפורטים ועם ציר זמן עקבים. בתהליך הכתיבה מצאתי את עצמי מתרגש ושמח עם כל התפתחות חיובית באישיות ובחיי הדמויות השונות וגם עצוב ודואג מהחוויות הקשות וההתמודדויות המורכבות וממש חייתי את העלילה ואת הדמויות.

למרות שאתה סופר ישראלי, בחרת לא למקם את הספר בישראל. מה עמד מאחורי ההחלטה הזו?

לאחר שסיימתי את עשר שנות הכתיבה וההגהה, בסביבות שנת 2010, פניתי למספר הוצאות ושלחתי להם את כתב היד לעיון. מבין אלו שקראו והתייחסו, זו השאלה שחזרה על עצמה. הם לא הצליחו להבין איך "העזתי" לכתוב עלילה שאינה מתרחשת כאן בארצנו עם דמויות בעלות שמות לא ישראלים. התשובה שלי להם הייתה מורכבת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שמדובר בעלילה אוניבסאלית, הנוגעת לרקע הקשור לכלל האנושות, ולא להתרחשויות הפרטיות שב ד' אמות החברה הישראלית. השניה נוגעת לאתר ההתרחשות - הרי הרוקי של צפון אמריקה וסביבתם הפראית שבהם ביקרתי כשנה לפני שהתחלתי לכתוב. ואשר כבר מתחילת הכתיבה היו חלק בלתי נפרד מהעלילה ומזירת ההתרחשויות. כיום כתיבה כזו של כותבים ישראלים, על זירת התרחשויות ברחבי העולם עם דמויות מלאומים שונים, הרבה יותר מקובלת. ויש סרטים וסדרות מצליחות, וגם ספרים של כותבים ישראלים על עלילות ודמויות שפעילות ברחבי העולם וזה נראה טבעי.

כתבת ספר עתידני, אך עד שהוא יצא לאור עבר לא מעט זמן. כמה מהדברים שכתבת התאימו למציאות כשהספר סופסוף יצא לאור? האם הרגשת שהספר עדיין עתידני?

זו שאלה מרתקת, לפחות במקרה שלי. אחרי שנים ששמתי בצד את העיסוק בהוצאת הספר, או שעסקתי בתרגומו לאנגלית, החלטתי לפני מספר שנים שאני מעוניין דווקא להוציא אותו לאור קודם כל בעברית ובארץ. (התרגום לאנגלית כמעט גמור) וזאת באמצעות הוצאת אוריון. ואכן אחרי עבודה ממושכת הספר יצא לאור בקיץ 2023. עם זאת, באורח פלא ממש, למרות שעברו 25 שנה מאז התחלתי לכתוב אותו, הספר ממש לא נראה או מרגיש אנרכוניסטי. וזאת מהסיבה שמסתבר שחלק ניכר מהדברים שחזיתי שיהיו, יקרו או שיפתחו בעתיד, התרחשו או התפתחו בהתאמה שהפתיעה ואפילו די הדהימה גם אותי. הננו טכנולוגיה, הטלפון החכם, רחפני תעופה אישיים, מגיפה עולמית ויראלית נשימתית ואפילו הלגליזציה של הקנאביס - כל אלו הם רק חלק מדברים שלא היו קיימים כלל או שרק היו בחיתוליהם בתחילת שנות האלפיים והיום הם חלק מהמציאות. לאחרונה קראתי גם כתבה על התפתחות של נגיפים ויראלים יחודיים וחדשים בתחנות חלל וזה דווקא מאוד הדאיג אותי. כי בספר מתוארים נגיפים כאלו שמקורם התחנות חלל כגורם שהכחיד מכדור הארץ את המין האנושי...

לאחרונה אני קורה הרבה גם על התפרצות והתרבות של מינים תבוניים החיים בשולי ובתוך הערים. כמו חזירי בר, תנים וזאבי ערבות (קויוטים). מה שמדהים הוא שזו תופעה שמתרחשת במקביל באזורים שונים בעולם שאין ביניהם קשר או רצף גיאוגרפי - כמו במערב אירופה וצפון אמריקה. זה נראה כאילו זה משהו שמוכוון איכשהו מלמעלה. התופעה מתרחשת גם כאן בישראל ואנחנו רואים בשנים האחרונות התפתחות של להקות תנים שמשגשגות בפארק הירקון או באוניברסיטה העברית ועדרים של חזירי בר שאימצו את חיפה וערים נוספות. במזרח הרחוק להקות של קופים ממינים שונים השתלטו על אזורים גדולים בערים ואני מניח שהמגמה תמשיך להתפתח. כל זה מתרחש לצד ועם נוכחותו של האדם. מסתבר שהם לא מחכים שניעלם... וזה ממחיש לנו גם שאי אפשר לעצור את כוחות הטבע.

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב?

ככל שהכתיבה התקדמה כך חשתי קשור יותר ויותר לדמויות המרכזיות. לכן מאוד נהנתי בזמן הכתיבה על אירועים משמחים או מחזקים. כמו האהבה שהולכת ונרקמת בזהירות, בין ג'ולי, טכנאית הקשר של המעבורת שנמצאת בהריון מתקדם מבן זוגה מחייה הקוודמים, לרוי, חוקר הטבע, ועוד סיפורי אהבה מרגשים שנרקמים לאיטם בין אנשי הקבוצה הנמצאים בתנאי מחיה לא פשוטים. זאת לצד אירועים וחוויות קשות שעברו אנשי הקבוצה. מהתקפות אכזריות של טורפים ועד אירועי תקיפה, אונס ואפילו רצח מצד חבריהם לקבוצה שהגיעו איתם לעולם החדש והעויין והתמודדו עמם ייחד בכל הקשיים. אלו התאורים והסצנות שהכי היה לי קשה לכתוב ולתאר כי ממש חייתי את העלילה. כמו גם על מקרים של אובדנות ויאוש. חשתי איתם את רגעי הכאב, ההשפלה, המצוקה והאימה.

עשית תחקיר בשביל הספר? תוכל לספר על התהליך ומה הוא כלל?

כמו שציינתי, אחרי שעלילת הספר כבר הייתה בראשי, ולפני שהתחלתי לכתוב, ערכתי תחקיר מקיף על המין שהוא אחד מגיבורי הספר - הכלב. על מוצאו של המין הכלבי, על הרקע של הקשר עם האדם וכמובן על מאפייני ההתנהגות של הפרט והלהקה. בנוסף ערכתי תחקיר גיאוגרפי מפורט על זירת ההתרחשות בגבעות שבשיפולי הרי הרוקי. הנהרות, הכבישים ומאיני הקרקע, הצמחים, העצים ובעלי החיים שם. כמו כן ערכתי תחקיר טכני מדעי על מעבורות חלל ושהיה בחלל ועל עוד גורמים רלוונטיים לעלילה כמו על האפשרות המדעית לנוע ולדלג קדימה בזמן, במהלך טיסה מהירה הקרובה למהירות האור, וכן על מרכיבים ופרטים נוספים הרלוונטיים לעלילה ולהתרחשויות.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

אורלי לוי המקסימה שמנהלת את הוצאות אוריון במקצועיות רבה, וליוותה אותי בכל התהליך, שלחה לי מספר עורכים והציעה שאדבר איתם, אתרשם ואבחר. ואני הכי שמח שבחרתי, אחרי שיחות והתרשמויות, בעורך המעולה עמיר שיינקמן Amir Sheinkman. הוא ידע להציע בלי לכפות וידע גם להבין את הראש שלי ואת המסרים שהיה חשוב לי להעביר בעלילה. ואני למדתי לקבל את רוב עצותיו וטיוטות העריכה. הוא מעשה ליטש את העלילה והפך אותה לזורמת ומהנה מאוד לקריאה. ועל כך אני מודה לו מאוד. וגם כמובן לאורלי המול"ית והמפיקה, לאלה מעצבת הכריכה, לשחר בוגנים על ההגהה המקצועית ולליז גלפר על העימוד. אני רוצה לציין גם את המעצבת המעולה אלה רסקין, שעיצבה את הכריכה המרשימה. הרבה יותר טובה ממה שחשבתי שיהיה בעטיפת הספר.

מה המסר שאתה רוצה שאנשים יקחו איתם מהספר שלך?

יש כמובן תובנות, מחשבות ומסרים שרציתי להעביר או ללבן, הן בעצם הכתיבה והן בתוך העלילה והתרחשויות. כמובן לא כמסר הכתוב באופן ישיר אלא שהעלילה או הדמויות מעלים או ממחישים אותם. כמו התלות שלנו בטכנולוגיה המודרנית והמחירים שאנחנו משלמים על כך. כמו גם אזלת ידו וחולשתו הבולטת של האדם כשהוא בסביבה טבעית פראית וללא אותה הטכנולוגיה. אבל המסר הראשי הוא גם לעצמי. כחובב טבע ובעלי חיים שלבו נכמר לנוכח ההרס העצום שהאדם הביא על סביבתו ועל הטבע היפה שקיבלנו מהאל במתנה בתוך הכדור הכחול והקטן שלנו, המוקף בשממה אדירה של חלל ופלאנטות דוממות. על כל היערות, האוקיאנוסים והאגמים וההרים, ועל ההכחדה ההמונית הברוטאלית של כל כך הרבה מיני בעלי חיים שלא יתקיימו עוד. אני משתעשע לעיתים במחשבה שאם יום אחד כולנו ניעלם מכאן באופן פתאומי, ולא יהיו יותר בני אדם, או אז הטבע ובעלי החיים שבו יוכלו להשתקם ולפרוח שוב. אבל למה לחכות שניעלם? למה אנחנו, בני האדם לא נוכל ליהנות באמת מנפלאות הבריאה? אני מקווה מאוד שלמרות הכל, האנושות צועדת בכיוון הזה. וצאצאינו יוכלו לחיות ולשגשג לצד חיבור לטבע אמיתי, פראי, חי ופורח.

מה אתה מאחל לעצמך?

הספר יצא לאור בקיץ 2023. מסיבות שונות החלטתי על תחילת שיווקו מיד אחרי החגים. אבל ביום האחרון של החגים יצאתי, כמו רבים וטובים אחרים, להגן על המדינה ואזרחיה לנוכח התקפת הדמים שפרצה בדרום. נטלתי חלק בלחימה ברצועת עזה עד שלקראת סוף חודש נובמבר 23 נפצעתי קשה ועברתי אישפוז ממושך של ארבעה חודשים ושיקום של עוד ארבעה חודשים. המלחמה לא נגמרה למרבה הצער. ואחד הדברים שעשיתי לאחר השיקום היה לחזור ללחימה. אז העבודה, המשפחה וגם שיווק הספר נדחקו לעדיפות משנית. אני מאחל לכולנו וגם לי, שהמלחמה תסתיים במהרה ועל הצד הטוב ביותר. שהחטופים ישובו לביתם ואחריהם גם החיילים ותושבי ישובי הספר. שהישובים ההרוסים וגם המדינה ייבנו וישתקמו ואני אוכל לחזור לעסוק במה שאני אוהב. בכתיבה של עוד הרבה דברים שאני מעוניין לכתוב והם רק רוצים לבקוע מראשי, וגם בשיווק הספר. שאין לי ספק שיום אחד הוא יתפרסם ויצליח. גם מחוץ לגבולות המדינה.

תודה רבה על ההזדמנות שנתתם לי לספר על הספר ועלי.