ראיון עם אורנה לנדאו

אורנה לנדאו | 56 | נשואה ואמא לארבעה | תל אביב | מו"לית שותפה בשתים בית הוצאה לאור, עורכת וסופרת.

עד כה כתבה 8 ספרים לילדים ולמבוגרים: בין היתר "נמרת" (לילדים), "עוד אהבה אחת ודי", "בזה הבית", ו"ההתערבות" למבוגרים. "תחנה אחרונה גן עדן" הוא הרומן החדש שיוצא לאור בימים אלו.

איך הגעת לתחום הספרים? מה משך אותך לתחום הזה?

נמשכתי לספרות מאז ומעולם. בעצם, את השיר הראשון שלי הכתבתי להורי עוד לפני שידעתי לכתוב. וכלמדתי לכתוב, כתבתי. היה ברור לי תמיד שאעסוק בכתיבה אבל לא היה לי ברור איך. לא גדלתי במילייה של כותבים כך שלא ידעתי איך בכלל דבר כזה קורה. אבל בתיכון משפחתי עברה לתל אביב, ובצבא שירתתי בגלי צהל. כך התגלגלתי לעיסוק בכתיבה ובעריכה בעיתונות. אחרי ש"עוד אהבה אחת ודי" יצא לאור והיה לרב מכר (ספר זהב) המעבר לעבודה בתחום הספרות, קודם כראש מדור ספרות מתורגמת בהוצאת כנרת זמורה דביר ובהמשך פתיחת הוצאת שתים, היה טבעי.

למדת כתיבה ועריכה? היכן?

לא. יש לי תואר שני בספרות אבל למען האמת אני לא מייחסת לו חשיבות בהקשר המקצועי. הייתי תולעת ספרים, כל חיי קראתי המון, ואת כל מה שלמדתי על כתיבה ועריכה למדתי מקריאה.

בימים אלו יוצא לאור ספרך תחנה אחרונה גן עדן, תוכלי לספר לנו עליו?

"תחנה אחרונה גן עדן" הוא ספר שכתבתי באינטנסביות עצומה. התחלתי בערך חודש אחרי השבעה באוקטובר וסיימתי פחות משלושה חודשים אחר כך. אף פעם לא כתבתי כל כך מהר אבל כך יצא הפעם ולכן הספר הזה הוא בעצם הרומן הראשון שיצא בעקבות השבעה באוקטובר ובהשראתו. לא שזה ספר על המלחמה - ממש לא. זה ספר על ניסיון להתחדש ולתקן. הרעיון לספר נולד בשיחה עם חברה שלי, שבה אמרנו שבעצם, היינו רוצות לעבור לגור בעוטף, ולתרום לתקומתו. וצחקנו על עצמנו שאנחנו מין ציוניות מזדקנות. ומשם זה בא.

הגיבורה, שירה, היא אישה בשנות החמישים לחייה ואחרי "מה שקרה" (אין פרטים על מה שקרה אבל זה כנראה היה גרוע) נוסעת למחוז שנקרא חבל כלניות כדי לבנות ולהיבנות בו. במקום הזה יש עוד אנשים, רובם מבוגרים מאוד, שבעצם מאתחלים את הציונות מחדש. אחד הקטעים המעניינים מבחינה ספרותית בספר זה שבמקום ההוא מסתובבים גם חלוצים אמתיים כמו א.ד. גורדון או רחל המשוררת, וא.ד. גורדון ממש מדבר בציטוטים של א.ד גורדון. יש שם עוד דמויות היסטוריות כך שמי שסקרן ישמח בטח לזהות אותן, אבל בעיקר יש את שירה שמנסה באמת לחלץ את עצמה מהזעם ומהייאוש באמצעות עשייה. אני לא אעשה פה ספוילרים אבל אני אגיד שגם לבעלה של שירה ולילדיה יש תפקיד חשוב בספר, ושיש גם יסודות פנטסטיים ובאופן כללי זה ספר קריא מאוד אבל גם גם מעורר מחשבה.

יש דמויות בספרים שלך שמבוססות על אנשים בחיים האמיתיים שלך? אירועים שקרו באמת?

אני מודה שהגיבורה הפעם מאוד דומה לי. אבל בעיקר, יש בספר כלבה שהגיבורה מוצאת (או בעצם היא מוצאת את הגיבורה) ששמה בובה, בדיוק כשמה של הכלבה הקודמת שלי שמתה בשיבה טובה בגיל 16. בובה בספר גם נראית כמו בובה שלנו ובואפן כללי אני חושבת שהכלבה קיבלה הומאז' ספרותי יפה מאוד. כדי לא להעליב את הכלבה הנוכחית שלנו, לילה, נתתי את שמה לדמות חשובה אחרת.

עשית תחקיר בשביל הספר? תוכלי לספר על התהליך ומה הוא כלל?

כתיבה הספר הזה תבעה תחקיר, בעיקר ביחס לא.ד. גורדון ולחלוצי דגניה וכנרת. ביני ליבן עצמי חשבתי כמה זה קל לעשות היום תחקיר, ואיך פעם ספר כזה היה לוקח לי שנים לכתוב. אבל עכשיו נכנסתי לגוגל וחיפשתי ציטוטים, מאמרים, מחקרים. נעזרתי גם בכמה ספרים שהתגלגלו לידי אבל בעיקר בפרויקט בן יהודה שהוא אוצר תרבותי של ממש. נהנתי, והיה לי מאוד מעניין.

היו לך קוראי בטא? איזה שינויים חשובים הם תרמו לספר? איזה תגובות קיבלת?

זאת הזדמנות לומר שאני ממש מתעבת את הביטוי "קוראי בטא" לא רק כי הוא בלועזית, ולא רק בגלל הרמיזה לזירות ההיטק (למה שאנחנו, אנשי הספרות, נתקנא באנשי ההיטק ונמצא לעצמנו "קוראי בטא" כאילו ספר הוא מין דבר שמפתחים אותו בגרסאות ובוחנים על משתמשים?) אלא כיוון שנתקלתי לא פעם במשובים של "קוראי בטא" בספרים שערכתי, אני מסוייגת מההגדרה שבעתיים.

אבל - כל זה אינו אומר שלא נתתי את "תחנה אחרונה גן עדן" לקריאה לפני שיצא לאור. כמובן שכן. ראשית, ידיד טוב, שליווה גם את ספרי הקודמים, קרא את מה שכתבתי מדי שבוע לאורך התהליך והעיר הערות שיישמתי תוך כדי. ואחרי שסיימתי את כתב היד, מסרתי אותו לשלוש חברות קוראות, חכמות, וביקורתיות שיחוו דעתן, וגם לבן זוגי שעונה על כל ההגדרות הללו. לשמחתי המשובים מכולם היו דומים. היה פרק בספר שנגרר קצת יותר מדי למחוזות הפארסה, ותיקנתי. קצת עניינים של קצב בהתחלה ובסוף.

לפני מספר שנים הקמת את הוצאת שתים - מתי ולמה פתחת את ההוצאה? ומה מקור שם ההוצאה?

פתחנו את הוצאת שתים, מירי רוזובסקי ואני, מתוך תחושה ששוק הספרים בארץ לא מאפשר הוצאה לאור של ספרות ביכורים טובה. שתינו נתקלנו בכותבים מוכשרים שלא מצאו בית בגלל שההוצאות חוששת לקחת סיכון על ספרי ביכורים. חשבנו שמודל הגון של שכר תמורת עבודה ומנגנון לקטורה קפדני יאפשר פלטפורמה טובה לספרות ביכורים. לשמחתי הרבה הניסוי הזה הצליח והוצאת שתים היא היום מותג של איכות, שספריה זכו באהבת הקהל וגם במלגות, תמיכות וגם בפרס ספיר ביכורים (לאילנה רודשבסקי).

איך נראה יום עבודה ממוצע שלך?

אני מתעוררת מוקדם מדי (לפני שש). את רוב הימים אני פותחת בהליכה עם חברה בפארק הירקון. אחר כך אני עורכת עד הצהריים. אוכלת, לפעמים נחה, וחוזרת לערוך. בין לבין יש לפעמים פגישות. באופן עקרוני יש לי גמישות מוחלטת ולעתים אני יכולה פשוט לא לעבוד ביום נתון, אבל כמו רוב העצמאיים לעתים קרובות יותר אני מוצאת את עצמי עובדת עד אחת עשרה בלילה. מזל שאני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומפיקה ממנה הנאה וסיפוק.

מה הקריטריונים שלך כשאת בוחרת ספרים להוצאה?

הקריטריון המרכזי והכמעט יחידי הוא איכות. באיכות אני מתכוונת על פי כללי הזאנר. כלומר, אם זה צ'יק ליט, שיהיה טוב. אם זאת נובלה פיוטית, שתהיה טובה. וכו'.

תוך כמה זמן בממוצע את נוטשת ספר ומבינה שזה לא מתאים לכם?

קצת לא נעים להגיד אבל בדרך כלל אני יודעת אם כתב יד לא מתאים כבר בפסקה או שתיים הראשונות. אני בדרך כלל נוהגת בנימוס וקוראת שניים שלושה עמודים. אלה שצולחים את השלב הזה, הם כתבי יד שאני רואה כבעלי פונציטל ואמשיך לקרוא.

את עורכת את כל הספרים בהוצאה? אם לא, איך את בוחרת איזה ספר את רוצה לעבוד איתו ואיזה לא?

כתבי היד שהמגיעים להוצאה מתחלקים ביני לבין השותפה שלי. יש כמובן גם אנשים שמגיעים מתוך הכרות קודמת. אני עורכת רק ספרים שאני אוהבת ומאמינה בהם, כאלה שבחרתי בעצמי. זאת זכות גדולה.

איזה טיפים יש לך לסופרים שרוצים לשלוח ספר להוצאה שלך?

לפני ששולחים כתב יד להוצאה, כדאי שהסופר יהיה בטוח שכתב היד הגיע למצב המלוטש והבשל ביותר, ולו רק בגלל שלמעט מקרים נדירים, אין הזדמנות שניה. לא נקרא את אותו כתב יד פעמים. לכן אני ממליצה לכתוב, להניח קצת בצד, לחזור ולקרוא, ואם צריך (תמיד צריך), לתקן. לפעמים אני שומעת כותבים אומרים "זה יתוקן בעריכה" או "בשביל זה יש עורך". זאת טעות. הספר הוא של הסופר. הוא צריך להביא אותו למצב שהוא חושב שהוא מיטבי. ואז, בעזרת העורך, ישפר אותו עוד.

ועוד נקודה: בעבר אמרתי לסופרים שאין צורך בעריכה לפני ששולחים ללקטורה. היום אני ממליצה לחלק מהכותבים לעבור הגהה או להיעזר לשם כך במישהו שמסוגל להגיהה בשבילם. כתב יד מלא טעויות ושיבושים עושה רושם גרוע ועשוי לא להתקבל בשל כך.

את מרגישה שיש שינויים משמעותיים בתחום הספרות בשנים האחרונות בישראל או בעולם?

למרבה הצער יש ירידה משמעותית במספר הקוראים. וגם אלה שקוראים מחפשים יותר ספרות ז'אנר תבניתית בהשראת הנטפליקס. אני מצטערת על כך כי הדבר הכי אהוב עליי בקריאה הוא לפגוש במחשבה, רעיון או תיאור מקורי, שלא חשבתי עליו קודם בעצמי.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

במסגרת הוצאת שתים אני עושה לקטורות לכתבי יד שמגיעים אלינו. זה אומר בערך כתב יד של ספר בשבוע. ומעבר לזה עוד ספר בשבוע בממוצע. וגם, נגיד, ספר או שניים שאני עורכת בחודש. בקיצור, לא מעט.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

פרוזה, ואני קוראת כמעט הכל - בתקופות. זה מתייחס למתח, קומדיה רומנטית, ספרות גבוהה, ספרי נוער, מקור ותרגום. לא קוראת אירוטיקה או רומן רומנטי. מהמעט שקראתי, בעיקר בעבודתי הקודמת, מצאתי את הרוב צפוי ומשעמם.

מה את מאחלת לעצמך?

מעבר לאיחולים שכולנו מאחלים לעצמנו עכשיו - שלום, ביטחון, שהחטופים יחזרו בריאים ושלמים ושתושבי הצפון והדרום ישובו לבתיהם אני מאחלת לעצמי שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה ליברלית, דמוקרטית, ותוססת רעיונית, ושהישראלים ישובו ויהיו עם הספר. אני מודה שבעידן הנוכחי הפחד הגדול שלי, כסופרת, הוא שפספר יראה אור ולא יזכה להתייחסות. פשוט יעלם. אני מקווה שזה לא יקרה. כתיבה היא דיאלוג עם קהל ואני במיוחד רוצה לקיים אותו עם קוראי"תחנה אחרונה גן עדן".