ראיון עם סשה נאומוב

סשה נאומוב | 42 | נשוי | פרדס חנה–כרכור | מאייר ומעצב גרפי

ספרים שאייר: מבחן למתופף / ארטור גיברגיזוב (2011); אגדת אסטריד / שהם סמיט (צלטנר, 2015); יומן הפלאות / עמליה מרגולין ואושרה שוורץ (2025)

איך הגעת לתחום האיור? כמה שנים אתה במקצוע?

הגעתי לאיור דרך חברים שראו את הקישקושים שלי והציעו לי לאייר לפרויקטים שלהם - אחד היה עיתון בית ספר, והשני סדרת מסיבות של חבר דיג’יי. זה התחיל בערך ב־2006, כך שאני מאייר כבר כ־20 שנה.

האם / היכן למדת איור?

מעולם לא למדתי איור או אמנות בצורה פורמלית, אפשר לכתוב "למדתי את זה בעצמי"... אבל זה משהו שיותר מבלבל מאשר מסביר או מוכיח... בשבילי זה נשמע כמו ״למדתי ללכת על רגליים״. אני קורא לזה "זרמתי" עם דמיון והשראה. אבל אני חייב להוסיף שדודה שלי אמנית, והיא תמיד היוותה השראה. ובלי קשר, יש לי תואר שני בפילוסופיה, ולמדתי גם מוזיקה במכללת ג'אז.

לאחרונה יצא הספר ״יומן הפלאות״ מאת עמליה מרגולין ואושרה שוורץ, שאתה איירת. איך נוצר החיבור ביניכם?

גם כאן, החיבור נוצר בזכות ידידה משותפת - שהם סמיט, שאיירתי עבורה את הספר הקודם.

הכרתי את עמליה ואת אושרה; לצערי את עמליה הכרתי לזמן קצר בלבד לפני שנפטרה, ועם אושרה נוצר חיבור עמוק שממשיך עד היום.

מה הנחה אותך כשאיירת את הספר? מה היה חשוב לך להביע באיורים?

אני מאמין שכל ספר הוא מעין דיאלוג פנימי בין הסופר, המאייר והקורא.

בספר הזה זה היה מורגש במיוחד - הדיאלוג בינינו המשיך גם אחרי שעמליה כבר לא הייתה פה.

אני ואושרה רצינו לשמר את הקו הפנימי הזה, שהוא בעצם גם מה שהספר מספר עליו: יצירת דיאלוג חי עם הדור החדש. אני משווה זאת לעבודה האחרונה של דייוויד בואי, שהקליט רק את קולו לסידרה האחרונה של דייוויד לינץ’ - ג'סטה שמדברת על חיים אחרי המוות ועל ניצחון החיים.

בנוסף לאיורים אתה גם מוזיקאי - אתה מרגיש שזה מתחבר ומשפיע גם על העבודה שלך כמאייר?

בהחלט. מוזיקה מפתחת חוש לקומפוזיציה ולקצב, והיא גם פותחת את הראש לרעיונות ויזואליים שלא קשורים ישירות לנרטיב. מוזיקה היא שפה מופשטת par excellence, וכל מי שיוצר יכול ללמוד ממנה.

איך ניגשים לעיצוב ספר או לאיור מסוים?

אני מאמין שאיור הוא לא רק תיאור ויזואלי של הטקסט, אלא יצירה עצמאית שמבוססת על רעיונות שמגיעים מהטקסט. אני אוהב כשרואים את האיור כחיבור מקביל לטקסט, כזה שמוסיף שכבה מחשבתית נוספת. הקורא תמיד משלים את היצירה - זו מבחינתי המהות של איור טוב.

כמה זמן לוקח לאייר איור ממוצע?

זה משתנה מאוד. לרוב זה נע בין כמה ימים לשבוע.

אני לא עובד שעות ארוכות ברצף על איור אחד, אלא מפצל את העבודה לפרקים.

מה האתגר הכי גדול במקצוע?

להמשיך לאייר לאורך שנים, למרות כל האילוצים - כלכלה, בריאות, והאפשרות לפנות לקריירות אחרות, סיבות משפחתיות.

כמה סקיצות אתה עושה לכל ספר?

לא הרבה. אני עושה סקיצות מאוד מהירות ואמורפיות, בעיקר כדי להחליט על הקומפוזיציה ולבדוק רעיונות. בדרך כלל אני שולח לאישור סקיצה את האיור שלם רק בקווים שחור־לבן, וכשאין שינויים אני עובר לצבע.

איזה ספר היית רוצה לאייר מכל הספרים בעולם?

"המערכת של האידיאליזם הטרנסצנדנטלי" מאת שלינג - דווקא כי זו משימה כמעט בלתי־אפשרית.

באיזה טכניקות / סוגי צבעים אתה משתמש לאיור?

בשנים האחרונות אני מאייר בעיקר במחשב, משיקולים פרקטיים.

אבל הייתה תקופה שעבדתי עם צבעי מים, ואם יש זמן - זו עדיין הטכניקה המעודפת.

מעדיף לאייר בשחור לבן או בצבע?

אם אין סיבה לעבוד בשחור־לבן - אני מעדיף צבע.

מתכנן גם לכתוב ספר בעצמך יום אחד?

בהחלט. זה חלום ותוכנית. כרגע אני במחקר על כמה רעיונות.

מה הספר הראשון שאיירת?

הספר הראשון היה פרויקט מאוד יצירתי - ספר משחקים וחידות שנעשה במיוחד לחג היובל של הוצאת אחת במוסקבה. לצערי הוא בוטל בעקבות המשבר הכלכלי של 2008 ולא יצא לאור.

יש לך טיפים למאיירים בעבודה מול סופרים?

קחו השראה מדברים שלא קשורים בהכרח לאיור: תרקדו, תנגנו, תכתבו שירה, תתנדבו - כל תחום מוסיף זוויות הסתכלות חדשות ומעשיר את היצירה.

מה הכישורים שצריך למקצוע?

המורה שלי לגיטרת בס אמר שכל ניסיון בחיים מצטבר לקול ייחודי ביצירה - ואני חושב שזה נכון גם לאיור.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

קשה להגיד, אני קורא כמה ספרים במקביל. יש ספר שנמשך חודש, ויש ספר שאני קורא לאורך שנים. אני אוהב את הדיאלוג שנוצר בין ספרים שונים - לפעמים ממנו מגיעים רעיונות מפתיעים.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

לאחרונה אני קורא בעיקר פילוסופיה ולעיתים ספרי ילדים - שני קצוות שונים.

תקופות שונות אצלי מוקדשות למחברים שונים. כרגע אני בתקופה של ג’יורג’ו אגמבן, וולטר בנימין וג’אני רודרי.

באיזה שפות אתה קורא?

רוב הספרים שאני קורא באנגלית, אבל שאר הם גם ברוסית ועברית.

לסיום, יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

רק חשוב לי להודות על ההזדמנות לספר קצת על עצמי ועל הספר החדש של עמליה ואושרה, שנכתב מתוך מקום מאוד אישי והערך שלו עבור ילדים, ומשפחות בכלל, הוא עצום.

"יומן הפלאות" זמין בפלטפורמת הספרות 'עברית', בחנויות וברשתות, ובאתר ההוצאה.