תיאולוגיה ביקורתית

תיאולוגיה ביקורתית מרכז את ניסויי התיאולוגיה של יצחק בנימיני בעשור האחרון מאז פרסם את הספר צחוק אברהם: פירוש לספר בראשית כתיאולוגיה ביקורתית. הניתוח של בראשית שלח את בנימיני לבחון מחדש את תפיסתו אודות היחס של המסורתיות עם השיח התיאולוגי בכלל והמונותיאיסטי בפרט. במיוחד התחדדה השאלה אודות אופק הביקורתיות של שדה התיאולוגיה המונותיאיסטית והאופנים שאופק ביקורתי זה יכול לדמיין לעצמו גרעין קדם-דתי דוגמת המסורתיות. יתר על כן, אין לבנימיני אג'נדה, אין תיאולוגיה, אין דרך, אין ארץ ואין דרך ארץ, אין עמדה אודות אלוהים, יהדות, נצרות, אלא רצף ארוך של שאלות שמתרסקות לתוך התשובות והחוצה מהן. הוא אינו יודע. הוא אינו מאמין. הוא אינו לא מאמין.

מועקות תיאולוגיות אלו שלחו את המחבר לבחון את מעמדו של הקורא והכתב והקורא במסה על "האנוכתב" כתרכובת של הקורא-המילה-הכותב, את שאלת הבריאה של האלוהים בפתיחה של ספר בראשית כבסיס לתיאולוגיה מסורתית שבה האלוהים תלוי באדם ואינו גורם טרנסצנדנטי לחלוטין, את האפשרות לתקווה אמנציפטורית דרך היפוך בתוך המרחב המיתי ו/או התיאולוגי, את יחסי המקף בין היהדות לנצרות בתוך לוגיקת המושג של היהודו-נצרות וגרעין הקורבניות בתוך לוגיקה זו, את גרעין ה"ככה" באמונה היהודית דרך משנתו של הרב שג"ר בפרט ובמונותיאיזם בכלל, את הלוגיקה הטופולוגית בין המונותיאיזם לבין התיאולוגיה הביקורתית ואת המבנה הממקם את ההמתנה למשיח בתוך השיח המונותיאיסטי, את ניסיונותיו להמשיך לדמיין עוד אברהמים לא צייתניים אחרי הריבוי של פרנץ קפקא, את התקיעות של הסובייקט המערבי בתוך מרחב הטראומה של האחר האלוהי, ו... את הבחינה של מושג האלוהים כעצם הנוסחה שמנהלת את השיח התיאולוגי.