06:29
עמוס הראל
עמוס הראל, הפרשן הצבאי הבכיר של עיתון "הארץ", הולך בין ההריסות: בין בתי הרפאים המפויחים של כפר עזה, ניר עוז ובארי, החמ"לים שבהם נרצחו ונחטפו התצפיתניות שהתריעו, המיגוניות שהפכו למלכודות מוות, כל הדרך מגֵּיא ההרֵגה של מסיבת הנובה, כל שעל מאדמת העוטף וכבישיו, שזועקים עד היום את ההפקרה.
המסע הזה עובר גם בין הריסות תפיסת הביטחון הישראלית, שקרסה בדקה אחת בבוקר שבעה באוקטובר 2023, אבל התפוררה בהדרגה הרבה קודם. גילויים של זחיחות, יוהרה ובינוניות תפסו תוך 50 שנה את מקומה של ההתפכחות הקודמת, שלאחר מלחמת יום כיפור. במשך דורות של לחימה בעצימות נמוכה, "מערכה בין מלחמות", צה"ל התאמן בלשחק ב"נדמה לי", בלטפוח לעצמו על השכם, בלי לראות את האויב הרצחני הצומח מולו. הממשלות המתחלפות, מרביתן בראשותו של בנימין נתניהו, זלזלו בסימני האזהרה. ההתעוררות מהאשליה הזו מסויטת, והפיתוי של האחראים לה לחזור לישון – עצום. עצום ממנו רק המחיר ששילמנו, ועוד נשלם.
06:29, ספרו של עמוס הראל, הוא דלי הכרחי של מים קרים בפרצופו של כל ישראלי שרוצה לחיות. הראל לא חושש להפנות את האצבע המאשימה - לראש הממשלה, לשרים, לצה"ל ולשב"כ; לאחראים לטבח, אלו שאפשרו, מי במעשה ומי במחדל, לחמאס לצמוח ולטבוח, למרות כל נורות האזהרה שנדלקו; אלו שסתמו את הפיות של כל מי שהזהירו מבעוד מועד; אלו שהפקירו את תושבי העוטף למותם; אלו שלא החזירו אותם מהשבי בזמן, והותירו עשרות מהם למות בעזה.
הספר הזה נועד להזכיר לכולנו, מה מחיר השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו. מדהים כמה מהר אפשר לשכוח את זה. 06:29 הוא, לכן, קריאת השכמה.
על המחבר/ת
עמוס הראל משמש ככתב הצבאי של עיתון "הארץ" מאז 1997 וכפרשנו הצבאי מאז 2007. זוכה פרס סוקולוב לעיתונות בשנת 2015. זהו ספרו הרביעי. ספריו הקודמים עסקו באינתיפאדה השנייה, במלחמת לבנון השנייה וביחסי צה"ל עם החברה הישראלית.
"06:29" מאת עמוס הראל עוסק במסע בין ההריסות בעוטף ובבחינה של תפיסת הביטחון הישראלית שקרסה בשבעה באוקטובר 2023, לצד דיון באחריות, באזהרות שלא נענו ובמחיר ששילמנו ועוד נשלם.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
כמה חיכיתי - פשוטו כמשמעו - לספר הזה, וקניתי אותו מיד כשיצא. הסיבה פשוטה - כמי שקורא על מה שאפשר על המלחמה הזו, ״06:29״ של עמוס הראל הוא מסוג הספרים שלא נכתבים כדי לסגור סיפור, אלא כדי להתחיל לעשות סדר בתוך שבר שעדיין לא נגמר.
ואכן, בלעתי אותו ללא הפסקה במשך יממה וחצי.
עמוס הראל מגיע אל השבעה באוקטובר ככתב ופרשן צבאי שמכיר היטב את השפה, את המערכות, את השכבות ואת האנשים שמאחורי הכותרות. היתרון הגדול של הספר הוא היכולת שלו להחזיק בו־זמנית שני מבטים: מבט רחב, אסטרטגי ומערכתי על הקריסה הגדולה; ומבט קרוב, כמעט יומיומי, על האופן שבו מדינה שלמה התעוררה ב־06:29 למציאות שאיש לא רצה לדמיין.
זה אינו ספר של נחמה וגם לא ספר של זעם. כוחו הוא דווקא באיפוק היחסי שלו. הראל אינו צריך לצעוק כדי שהדברים יהיו קשים. עצם הסידור, החיבור בין נקודות, ההליכה לאחור אל תהליכים שקדמו לאסון, והניסיון להבין איך מערכות שלמות - צבאיות, מדיניות, מודיעיניות וחברתיות - הגיעו לבוקר ההוא, מספיקים כדי לייצר תחושת כובד אמיתית.
אזהרת ספוילר - מבחינה ספרותית-עיתונאית זהו ספר שנמצא על התפר שבין תחקיר כרוניקה וכתב אישום היסטורי. הוא אינו רומן, ולכן אינו מבקש להיכנס לתודעה של דמות אחת או ליצור עלילה במובן הקלאסי. אבל יש לו מתח מסוג אחר: המתח של קורא שיודע את הסוף, ובכל זאת ממשיך לקרוא כדי להבין איך כל החלקים נעו לעברו. זו אולי אחת הצורות הקשות ביותר של כתיבה על אסון - כשהשאלה אינה “מה יקרה”, אלא “איך לעזאזל ייתכן שזה קרה”.
הראל מציב את השבעה באוקטובר בתוך רצף. לא כתקלה מבודדת, לא ככשל של אדם אחד או יחידה אחת, אלא כנקודת קריסה של הנחות יסוד, מערכות יחסים, תפיסות ביטחון ותרבות ארגונית. במובן הזה, הספר חשוב משום שהוא מסרב להקל על הקורא. הוא לא מאפשר להסתפק בהסבר אחד נוח. הוא מזכיר שכשל היסטורי גדול כמעט אף פעם לא נולד במקום אחד; הוא מצטבר, מתרגל לעצמו, מקבל שמות מקצועיים, הופך למדיניות - ואז מתנפץ.
ביקורת אפשרית - יכול להיות שיש קוראים שירגישו שהספר קרוב מדי לאירועים, שעדיין חסרים מסמכים, עדויות, ועדות חקירה וריחוק היסטורי. זו הערה לגיטימית. אבל דווקא הקרבה היא גם כוחו. ״06:29״ אינו מתיימר להיות המילה האחרונה על השבעה באוקטובר. הוא אחד הניסיונות הראשונים והחשובים לנסח מסגרת, לשים אבני דרך, ולומר: לפני שנברח הלאה, צריך להבין מה נשבר כאן.
בעיניי, זה ספר חשוב לכל מי שמבקש לחשוב על השבעה באוקטובר לא רק כאירוע טראומטי, אלא ככשל מערכתי, מדיני וחברתי. הוא מזכיר שהשעה 06:29 אינה רק זמן על השעון. היא רגע שבו תפיסת עולם שלמה קרסה - ושממנו עדיין צריך להתחיל לבנות מחדש.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
