פרסי ג'קסון 7 - זעם האלה המשולשת

בקצרה -

פרסי ממשיך לחפש המלצות כדי להתקבל לאוניברסיטה של רומא

כמובן ששום דבר בחיים שלו לא פשוט,

הכול מסתבך,

ואז גם הכול נפתר באורח פלא...

האם תיארתי עכשיו כל ספר שריק ריירדן אי פעם כתב? ייתכן.

מה חשבתי:

אני חייב להגיד שהגעתי לסדרה החדשה הזו מלא ציפייה.

אחד הדברים שהכי אהבתי עד היום בריק ריירדן זה שהכתיבה שלו גדלה עם הקוראים שלו. ככל שהספרים התקדמו והדמויות התבגרו כך הבעיות שלהן גדלו והתבגרו איתן.

והפעם כשפרסי כבר בכיתה י"ב ומתכונן לקבלה לאוניברסיטה... הציפיות שלי היו בהתאם.

כשקראתי את הספר הקודם נהנתי בסה"כ. אמנם הוא היה מעט ילדותי מהרגיל אבל היו בו השנינות המיוחדת הזו שדי התגעגעתי אליה.

בספר הנוכחי, לעומת זאת, השנינות קצת נעלמה לי. הילדותיות טיפה התגברה, ובסה"כ הרגשתי שהספר פחות זורם לי. (ולקח לי בערך חצי שנה לקרוא אותו, זה אומר לא מעט).

האם הספר עדיין משעשע, מותח יחסית, ויצירתי בטירוף?

כן. (כמה פעמים פרסי היה אמור למות והבעיה נפתרה באופן יצירתי וחדש שלא ראינו קודם?)

האם הוא הכי טוב שריירדן כתב?

לא.

אבל למרות כל זה - האם נערים אוהבי פנטזיה עדיין יהנו לקרוא אותו? חד משמעית.

ובסוף הם כנראה קהל היעד המרכזי.