06:29

כמה חיכיתי - פשוטו כמשמעו - לספר הזה, וקניתי אותו מיד כשיצא. הסיבה פשוטה - כמי שקורא על מה שאפשר על המלחמה הזו, ״06:29״ של עמוס הראל הוא מסוג הספרים שלא נכתבים כדי לסגור סיפור, אלא כדי להתחיל לעשות סדר בתוך שבר שעדיין לא נגמר.

ואכן, בלעתי אותו ללא הפסקה במשך יממה וחצי.

עמוס הראל מגיע אל השבעה באוקטובר ככתב ופרשן צבאי שמכיר היטב את השפה, את המערכות, את השכבות ואת האנשים שמאחורי הכותרות. היתרון הגדול של הספר הוא היכולת שלו להחזיק בו־זמנית שני מבטים: מבט רחב, אסטרטגי ומערכתי על הקריסה הגדולה; ומבט קרוב, כמעט יומיומי, על האופן שבו מדינה שלמה התעוררה ב־06:29 למציאות שאיש לא רצה לדמיין.

זה אינו ספר של נחמה וגם לא ספר של זעם. כוחו הוא דווקא באיפוק היחסי שלו. הראל אינו צריך לצעוק כדי שהדברים יהיו קשים. עצם הסידור, החיבור בין נקודות, ההליכה לאחור אל תהליכים שקדמו לאסון, והניסיון להבין איך מערכות שלמות - צבאיות, מדיניות, מודיעיניות וחברתיות - הגיעו לבוקר ההוא, מספיקים כדי לייצר תחושת כובד אמיתית.

אזהרת ספוילר - מבחינה ספרותית-עיתונאית זהו ספר שנמצא על התפר שבין תחקיר כרוניקה וכתב אישום היסטורי. הוא אינו רומן, ולכן אינו מבקש להיכנס לתודעה של דמות אחת או ליצור עלילה במובן הקלאסי. אבל יש לו מתח מסוג אחר: המתח של קורא שיודע את הסוף, ובכל זאת ממשיך לקרוא כדי להבין איך כל החלקים נעו לעברו. זו אולי אחת הצורות הקשות ביותר של כתיבה על אסון - כשהשאלה אינה “מה יקרה”, אלא “איך לעזאזל ייתכן שזה קרה”.

הראל מציב את השבעה באוקטובר בתוך רצף. לא כתקלה מבודדת, לא ככשל של אדם אחד או יחידה אחת, אלא כנקודת קריסה של הנחות יסוד, מערכות יחסים, תפיסות ביטחון ותרבות ארגונית. במובן הזה, הספר חשוב משום שהוא מסרב להקל על הקורא. הוא לא מאפשר להסתפק בהסבר אחד נוח. הוא מזכיר שכשל היסטורי גדול כמעט אף פעם לא נולד במקום אחד; הוא מצטבר, מתרגל לעצמו, מקבל שמות מקצועיים, הופך למדיניות - ואז מתנפץ.

ביקורת אפשרית - יכול להיות שיש קוראים שירגישו שהספר קרוב מדי לאירועים, שעדיין חסרים מסמכים, עדויות, ועדות חקירה וריחוק היסטורי. זו הערה לגיטימית. אבל דווקא הקרבה היא גם כוחו. ״06:29״ אינו מתיימר להיות המילה האחרונה על השבעה באוקטובר. הוא אחד הניסיונות הראשונים והחשובים לנסח מסגרת, לשים אבני דרך, ולומר: לפני שנברח הלאה, צריך להבין מה נשבר כאן.

בעיניי, זה ספר חשוב לכל מי שמבקש לחשוב על השבעה באוקטובר לא רק כאירוע טראומטי, אלא ככשל מערכתי, מדיני וחברתי. הוא מזכיר שהשעה 06:29 אינה רק זמן על השעון. היא רגע שבו תפיסת עולם שלמה קרסה - ושממנו עדיין צריך להתחיל לבנות מחדש.