שובר גלים

בספרה השני המצוין, נוגה דיין קמיל תיארה את התקופה - סוף שנות ה-70 - בצורה מצוינת, מנקודת מבטה של הנערה גליה, שחווה אהבת נעורים עם סטודנט פצוע מלחמה, שנפשו נשרטה. גם גליה חווה קשיים. היא לא מקובלת חברתית, וסובלת מעקמת המאלצת אותה להשתמש במתקן מכוער על גבה. נראה שהלקות הפיזית המשותפת מקרבת בין השניים.

גליה היא נערה חכמה, שמרבה להרהר ולנתח את שיחותיה, את אופיים והתנהגותם של האנשים בקרבתה, ואת הסיטואציות שעמן היא מתמודדת. נוגה חדרה היטב לנפשה ויצרה גיבורה כובשת.

כל סממני התקופה - כגון דיסקוטקים, זכייתה של רינה מור במיס תבל, זכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה, דמי מפתח, מנחם בגין והשלום עם מצרים - מוזכרים ומהדהדים ברומן, והרגשתי שאני חוזר במנהרת הזמן לתקופה הנוסטלגית הזו כי הכול מתואר בצורה אמינה בידיה המיומנות של הכותבת.

אהבתי גם את החיבור בין ההווה (רפאל וטינתו כלפי משה דיין) לדויד פרנקפורטר והנאצי בשנות ה-30. הספר ממחיש היטב כיצד אדם מן היישוב עשוי להגיע בנסיבות מסוימות למחשבות על התנקשות - שהייתה מעשה מוצדק במקרה של הצוררים הגרמנים במאה הקודמת, אבל לא בימינו אנו.