לינקולן אקספרס

טריגרים: גזענות, אנטישמיות, התעללות (במוסד לעבריינים, לא מפורט), התאבדות.

"את התבונה שהאֵל לא ראה לנכון להעניק לנו בלידתנו, הוא מעניק דרך מתת הניסיון."

הספר הזה הוא כולו אמור (גם: אהבה בספרדית). זהו הפעם הראשונה שאני קורא את הסופר הזה. ולא לדאוג, בעקבות ההתאהבות שלי רכשתי את ספרו הקודם, "הג'נטלמן במוסקבה" מאותה הוצאה.

הספר הזה הוא מסע עם הרבה קולות. אין מספר אחד לסיפור הזה. לכולם יש מה להגיד. לכולם יש קשר הדוק לעלילה. הספר הזה הוא מסוג המסעות מנקודה א' לנקודה ב' כאשר את המסע עצמו מוביל דמות אחת ויחידה: בילי, אחיו של אמט. ואם בכל זאת אתם מתעקשים לדעת על מה הסיפור אז בבקשה. הסיפור מתחיל כאשר אמט משתחרר ממוסד לעבריינים צעירים, מגלה שפחות או יותר לא נשאר לו שום דבר מכיוון שהבנק עיקל את הרכוש המועט שהיה לאביו. יחד עם אחיו הצעיר, בילי, השניים מחליטים לצאת בעקבות דמות מהעבר שהם מקווים שתספק להם הסבר מהותי, אבל כאשר הם מגלים שני נוסעים בלתי רצויים בתא המטען – התכניות משתנות, והארבעה יוצאים למסע ביחד – מבלי לדעת שלאחד מהם יש תוכניות משלו.

זהו. זה כל מה שאני מספר לכם. אשים בהמשך קישור לפרק הראשון בע-ברית שתוכלו להתרשם בעצמכם מסגנון הכתיבה של אמור טאוולס.

הדבר הכי חשוב שאני רוצה לדבר עליו הוא העובדה שהמתרגמת, אסנת הדר, עשתה פה עבודה נהדרת. לאורך הספר משובצים ציטוטים רבים משייקספיר ומיצירות אחרות – רובן של עם עובד, והן מובאות כאן בציטוטם המלא מהספרים המקורים. עבודת התרגום היא לא סתם להפוך אנגלית לעברית, היא גם להפוך את האווירה של הספר למשהו שהקהל הישראלי יוכל להתחבר אליו – ובזה היא הצליחה. הספר הזה, למרות אורכו, מאוד מורכב ומאוד מעניין.

כמו שכבר כתבתי, הספר הזה לא מסופר מנקודת מבט אחת אלא מכמה דמויות שונות. לכל אחת מהן יש אג'נדה משלה, לכל אחת מהן יש קשר עלילתי לדמות הראשית – אמט. אנחנו גם מקבלים נקודת מבט של אמט עצמו. אפילו דמויות משניות מקבלות נקודות מבט ששופכות אור על העלילה העיקרית. לעיתים הדמויות נסחפים בזיכרונות לעבר הרחוק שקשורים לדמות של עצמם ולא בהכרח לעלילה הראשית – ואני חושב שזה נועד כדי לתת מה שנקרא עיגול לדמויות. לפעמים זה באמת היה מעניין, ולפעמים רק ייחלתי שהפלאשבק ייגמר ונחזור לימינו אנו. למזלי, הפלאשבקים האלה קצרים ולא מכבידים מדי. אם יש להם הצדקה עלילתית – לא תמיד מצאתי הצדקה לפלאשבק על חבר ילדות של אבא של אחד הדמויות, למשל, אבל כן מצאתי הצדקה לפלאשבק לרגע מסויים מהחיים של אמט – רק כי הוא הדמות הראשית.

הספר כולו מלא ברפרנסים שונים ומשונים – לא רק שייקספיר זוכה לעדנה כאן. גם מובי דיק והמיתולוגיה היוונית קופצים לביקור. באופן אישי הרגשתי שזה דרכו של הגורל לצחוק עליי כי אני תקוע כבר הרבה מאוד זמן עם הספר "בת אתונה" של ריק ריירדן רק בגלל שהוא מודפס ולא דיגיטלי.

מכיוון שאני כבד שמיעה, היה איזה פעם אחת שניקדו את המילה נרדמת, אז שאלתי ידידה שלי והיא ענתה שהניקוד מציין למי הדמות מדברת. זה היה.... מעניין. בשבילי זה היה מעניין מאוד כי אני לא למדתי ניקוד אבל טוב כשזה שם באמצע ספר למבוגרים כי זה לא דבר מובן מאליו.

אני מודה, לפעמים ההתפלפלויות שבלהיכנס לסיפורים של דמויות שמופיעות לדקה או שתיים לא תמיד תרמו או שהשתעממתי בחלקים של וולי ודאצ'ס, שתיים מהדמויות הראשיות – לא פגמו בהנאה שלי. הספר עצמו מדהים ורואים שהסופר אוהב לכתוב. למעשה, אפילו לא שמתי לב שהספר מתרחש בשנות ה50 ופשוט נשאבתי לסיפור שהוא מסע של ארבעה דמויות. איך הם יסיימו אותו – זה כבר המסע של הקורא.

ואם כבר דמויות, בילי. הו, בילי! אני מאוהב לחלוטין בדמות הילד בן השמונה הזה. הוא היה כל כך נפעם, כל כך מיוחד ומאופיין בצורה ייחודית. כל מה שאוסיף ייגרע מהחוויה שלכם כקוראים אז....לכו לקרוא!