זוחל המבוך קארל

"זוחל המבוך קארל", מאת מארק דינימן שיצא בהוצאת מודן, הוא ספר שלא דומה לכלום. באמת. ניסיתי לחשוב למה אפשר להשוות אותו, ולא מצאתי. מצד אחד, הסיפור הכי חייזרי, מופרך ומטורלל שאפשר לדמיין, ומצד שני, במרכז כל הטירוף הזה עומד גיבור מאוד ריאליסטי, שקל באופן מפתיע להתחבר אליו. ובאוגוסט הזה, שבו מתחשק לי בעיקר לפתוח ספר ולהיעלם לתוך עולם שאין לו שום קשר לעולם שלנו, זו בחירה מצוינת.

קארל לא תכנן להפוך לגיבור. למעשה, כשהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו נגמר, הוא בכלל רק יצא מהבית להחזיר את החתולה של האקסית שלו, הנסיכה דונאט, שקפצה החוצה מהחלון. ואז בדיוק קרס העולם, (תקראו ותבינו איך בדיוק) והוא מוצא את עצמו בתוך משחק הישרדות מטורף, אכזרי ומשעשע להפליא, שמתנהל לעיני קהל – ובו כדי להישאר בחיים צריך להרוג, לצבור נקודות, להבין את חוקי המשחק ובעיקר להשתדל לא למות.

וכל זה כשהוא בתחתונים.

אבל בתוך כל המפלצות, המבוכים, המשימות, הפרסים והחוקים ההזויים, קארל נשאר בן אדם. הוא מפחד, כועס, מתעצבן ומנסה להבין מה לעזאזל קורה סביבו, אבל הוא גם אכפתי, אינטליגנטי ומצחיק. והוא מצליח לשמור על כל אלה גם בסיטואציות שבהן כל אדם נורמלי היה רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולא לצאת ממנה לעולם.

ויש את הנסיכה דונאט. אני מודה שבהתחלה הייתי בטוחה שהיא הולכת להיות חתולה פלצנית, מפונקת ואנוכית, כיאה לחתולה גזעית עם השם "הנסיכה דונאט". אבל ממש לא ציפיתי לגלות שככל שהסיפור מתקדם, החתולה הזאת מתגלה כיותר ויותר בסדר. היא חכמה, מפתיעה, ולגמרי שותפה למסע ולא מטען שקארל צריך לסחוב איתו.

אבל מבחינתי, הלב של "זוחל המבוך קארל" הוא סיפור על הישרדות ועל אנושיות במצבי קיצון. העולם סביב קארל הופך למקום אבסורדי, אכזרי וחסר היגיון, שבו בני אדם נאלצים להתמודד עם סיטואציות הזויות לחלוטין, ובתוך כל זה הוא צריך לא רק להישאר בחיים, אלא גם להחליט איזה בן אדם הוא רוצה להיות.

והספר מצחיק. בעיקר בגלל האבסורד המוחלט של הסיטואציות שקארל נקלע אליהן. מעבר למפלצות, לגועל ולסכנת המוות התמידית, קורים שם דברים שפשוט נוגדים את ההיגיון האנושי. והפער הזה, בין קארל שמנסה להגיב כאדם נורמלי לבין עולם שאין בו שום דבר נורמלי, מצחיק. לפעמים מאוד.

וזה מה שהפתיע אותי בספר. מתחת לכל הטירוף, ההומור, האלימות והרעיון המופרך לחלוטין, יש גיבור שלא מאבד את האנושיות שלו. קארל חושב, מאלתר, דואג לאחרים, כועס כשצריך וממשיך קדימה. ובמובן הזה, הספר הכי לא־מציאותי שקראתי לאחרונה הצליח לתת לי דווקא גיבור מאוד מציאותי.

"זוחל המבוך קארל" הוא הראשון בסדרה, וכשמתחילים לקרוא ומבינים כמה קומות יש במבוך הזה, ואז קולטים שבספר שלם כיסינו רק שתיים מהן, ברור שעוד דרך ארוכה – וכנראה מטורללת לחלוטין – מחכה לנו.

וכבר אמרתי שאין לי סבלנות לסדרות. אני רוצה את כל הספרים כאן ועכשיו, בלי לחכות שנה בין ספר לספר ובלי לנסות להיזכר מי עשה מה למי בכרך הקודם. אבל במקרה של קארל ודונאט, כנראה שלא תהיה לי ברירה.

אני מחכה לספר הבא. וזה, מבחינתי, אומר הרבה.

מומלץ לכל מי שאוהב עלילות משוגעות, מד"ב ואסקפיזם.