היררכיה של כאב

כשנתקלתי בכריכה של "היררכיה של כאב", הייתי חייב להשיג אותו. סופרים, סופרות וגם חלק מההוצאות מפספסים לפעמים את החשיבות של כריכה שעוצרת אותך ומכריחה אותך להפוך ולהציץ בתקציר. ולא, זה לא בגלל הגב החשוף, אלא בגלל התחושה שהוא מעביר. של מישהי שעול העולם כולו מונח על כתפיה. ולאן היא אמורה להמשיך מכאן?

רק לאחר קריאת הספר, הבנתי שהכריכה יכלה באותה המידה להתאים לכל אחת מהגיבורות שבו.

הספר מציג שלוש גיבורות שונות שעולמן ומסען משתלב זה בזה באופן מופתי. כל אחת מקבלת בתורה פרק מנקודת מבטה ונקודות הממשק ביניהן הן בהחלט אחת מחוזקותיו של הספר והוכחה לתכנון מצטיין מצד המחברת והעורכת.

שירה היא דוברת מצליחה ומוערכת בבית חולים גדול. היא נשואה לג'וני שמעריץ את האדמה עליה היא דורכת ואמא לשני ילדים. היא גם ג'ינג'ית מתולתלת שזו בכלל נקודת בונוס. אבל שירה לא יכולה לשמוח בחלקה כשהיא מתבוססת בשאריות של מה שפעם היה זוגיות למופת. האהבה של שירה לג'וני קמלה ועליה להחליט מתי ואיך להיפטר מהגופה.

תהילה היא מטפלת עיוורת שמתחילה לעבוד בקליניקה כרפלקסולוגית. לא תתפלאו לגלות שמבעד לעיוורון שלה היא מצליחה לראות דברים שאחרים מפספסים. תהילה מקבלת בהכנעה את מגבלותיה, אבל מסתירה סודות אפלים בעברה והדברים רק מסתבכים כשמחזר אחריה מיכאל, גבר עיוור מלידה.

נטלי היא שורדת פיגוע שלא באמת הצליחה להמשיך הלאה מאותו יום ארור ששינה את מסלול חייה לנצח. היא נמנעת מזוגיות, ילדים ולמעשה כמעט מכל קשר חברתי. כשהפלשבקים שבים והופכים את חייה לעוד יותר בלתי נסבלים, עליה להתמודד אחת ולתמיד עם השלדים שבארון ולבחור אם לחיות בעבר או בהווה.

אני מוכרח להודות שהשם "היררכיה של כאב" הרתיע אותי. מי רוצה להעביר ערב שבת עם ספר על אנשים כאובים? מסתבר שאני...

עבר זמן רב מאז שנתקלתי בספר שכתוב בצורה כל כך קולחת, משכנעת, סוחפת וכזו שחייבה אותי להמשיך ולגלות מה עלה בגורלן של כל אחת ואחת מהדמויות.

שמו של הספר מגיע עם סתירה מובנית. הרי אין באמת היררכיה לכאב. לא סתם נאמר -

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה."

אין היררכיה לאומללות, ומסתבר שגם לא לכאב.

מה אהבתי בספר?

+ כתיבה מופלאה, ציורית, על סף השירה. מרגישים את הזמן שהושקע בכל משפט ומשפט ובכישרון רב.

+ היצירתיות. הספר מכיל כמה וכמה הפתעות שלא אחשוף מפאת ספויילרים. רק אציין לטובה את המחשבה היצירתית שמאחוריהם.

+ הישראליות. הספר כל כך ישראלי עד שאני צופה קושי בתרגום שלו. בעיה (פתירה) לסופרת, אך הנאה צרופה עבור כולנו. אני אוהב ומעריך פרוזה שנוגעת במקומיות ולא חוששת מלשלב אותה בעלילה.

מה היה חסר לי?

+ אפילוג. רוצה עוד מהדמויות וממה שקרה להן אחרי סוף הסיפור.

שאלתי את שרון על ההשראה לספרה, ולדבריה, "החיים שלי ושל הסובבים אותי, אני חושבת שקצת כמו במפץ גדול שבו שוברים חיים לרסיסים קטנים, אז רסיסים נלקחו לדמויות שונות ונרקמו סביבם סיפורים. טוב לב ואנשים מיוחדים מרגשים אותי, עמותת ער"ן שהתנדבתי בה, ובעיקר עולם הרפואה המשלימה."

לסיכום, אחד מהספרים הטובים ביותר לשנת 2025, ואני קובע זאת כבר בתחילת פברואר. חכו לסוף השנה ותבדקו אותי. מומלץ בחום.