משחק המשאלות

נתחיל בזה שאף פעם לא זכיתי בהגרלה, כך שמאד הופתעתי ואפילו התרגשתי מהצם העובדה שזכיתי בספר בתחרות של הקבוצה. אז תודה לתמר ולקבוצה הנהדרת הזאת, ואיזה כיף!

ועכשיו לסקירה עצמה:

הכריכה: עפתי עליה ממש. היא יפה ומזמינה והצבעים שלה מקסימים. הכוכבים עם הלקה הסלקטיבית גרמו לאצבעותיי ללטף שוב ושוב את הספר. מי שאחראי/ת בכתר על הכריכות ודאגו להשאיר את הכריכה המקורית: מסירה בפניכם את הכובע.

הספר:

לגיבורת הספר קוראים לוסי, ומלכתחילה זה שם עם הבטחה, שזורק אותך לנרניה ולילדה הרפתקנית ואמיצה (וגם אחות אוהבת, נושא מורכב בספר).

לוסי היא מורה ענייה ומתוקה, שיש לה חלום אחד גדול: לאמץ את כריסטופר, ילד אומנה יתום וחכם, רגיש ולמוד סבל שהיא רק המורה שלו, אבל הייתה רוצה להיות הרבה יותר. ויום אחד כמו באגדה, לוסי מקבלת כרטיס מוזהב, סליחה, מעטפה כחולה, שמזמינה אותה להגיע לאי השעון ולפגוש את סופר הילדים האהוב והמפורסם ג'ק מאסטרסון. לאי הוזמנו עוד שלושה מבוגרים, שכמו לוסי, יש להם קשר אל האי ואל הסופר. ושם הם יצטרכו להתמודד עם חידות ומשחקים ואתגרים מסוגים שונים, כדי לזכות בפרס הגדול. אה, ועל האי נמצא גם הוגו, צייר הכריכות החתיך והמיוסר והציני והבריטי (מה צריך יותר).

מה חשבתי עליו:

קודם כל זה ספר מקסים ואני ממליצה לכם בחום לקרוא אותו. הוא מסוג הספרים האלה שאנחנו בדיוק צריכים עכשיו, מנחמים ומחממי לב, עם תיאורים יפיפיים ודמויות שכיף לאהוב והוא מתרחש באי (!) עם מזג אוויר חורפי וסופות וכמובן – יש בתחילתו מפה. אי אפשר לא להיכבש בקסם של ספר שמתחיל במפה.

א-ב-ל, משהו בו לו עבד לי עד הסוף. רציתי ממש לאהוב אותו בטירוף, וסיימתי כשאני מחבבת אותו מאד. הקצב האיטי והחזרה על שמות הגיבורים במקום להשתמש ב"הוא" ו"היא" קצת התיש אותי, החידות היו די מטופשות וקלות (סליחה) וציפיתי שהדמויות של שאר המתחרים יהיו הרבה יותר עגולות.

סוף הספר בהחלט אמוציונלי, ומצאתי את עצמי מזילה דמעות, וזה דווקא משהו שלא קרה לי זמן רב כשקראתי ספר, אז מחיאות כפיים למג שייפר.

הדמות של ג'ק מאסטרסון הסופר היא דמות נהדרת, והייתי מאד שמחה לקרוא עוד ספרים איתו. גם לוסי הגיבורה היא דמות מורכבת ופצועה ומעניינת, ומערכת היחסים שהייתה לה עם משפחתה המזניחה והחולנית כתובה בצורה מסקרנת ומעוררת הזדהות. חיבבתי גם את הוגו הצייר, אבל הוא נשאר קצת יותר אניגמטי ומרוחק; למרות שכמובן שהייתי בעד הקשר שנרקם בינו לבין לוסי (הפתעה! תודו שלא ראיתם את זה בא, סתם.)

הספר הזה הוא מעין חיבור בין צ'ארלי והשוקולד לספרי 'משחקי הירושה'. והוא כאמור כייפי ומנחם ומחמם לב – ואלו הן תכונות שאני מאד אוהבת בספרים. בתחושה שלי הוא היה יכול להיות עוד יותר מוצלח וקסום (למרות שאין בו בעצם שום מימד של קסם), אבל הוא בהחלט מתוק מאד גם ככה.

נ.ב: בסוף הספר יש רשימת ספרים בדיוניים (?) שכתב סופר הילדים, וגרמה לי לחשוב שאולי יש חידה שמסתתרת בין שמותיהם.

אם כן, אני לא הצלחתי לפתור אותה עדיין, אבל ממש מוצא חן בעיניי הרעיון שאכן מסתתרת שם חידה.

משחק המשאלות

כתבה: מג שייפר

מאנגלית: ניצה פלד

הוצאת כתר

336 עמודים