חנינה

שירה ביטון, נשואה לאייל, קונדיטורית ואם לשלושה ממודיעין מוצאת את עצמה בכלא הנשים נווה תרצה - מה שהכריכה האחורית מספרת לנו הוא שהיא לקחה חיים ועליה לשאת בתוצאות. בעלה, אייל, נשאר להתמודד לבדו עם ניהול בית, תשלום החוב לעורך הדין של שירה וטיפול שוטף בשתי בנותיהם הקטנות. כל אחד מהם נקלע למצב שלא חשב שאי פעם יתמודד איתו. מצב הקיצון שכל אחד מהשניים מתמודד איתו מוביל אותם בדרך שתחילתה מסע פנימי מורכב - שמשנה את הנחות הבסיס לפיהן חיו עד כה, ועל סופה לא אספר כדי לא לספיילר.

העלילה היא שני קווים מקבילים שמסופרים לסירוגין - הסיפור של שירה בכלא, והסיפור של אייל בחוץ. בתחילת הסיפור התחושה היא שהאנחנו חווים שני סיפורים נפרדים, אך ככל שמתקדם הספר, הקווים נשזרים אחד בשני ולפעמים פרק יפתח ממש בנקודה שהקודם נעצר בו. אני אישית הרגשתי יותר בנוח בקריאה ונוצר לי חיבור חזק יותר לקו של שירה - אך גם החלקים של אייל היו חלק מרכבת ההרים של רגשות ותחושות שהספר הזה מעביר בקורא.

ואם כבר רכבת ההרים - היא מתחילה ממש בפסקה הראשונה, ונמשכת לאורך כל הסיפור. הרגשתי שהספר "בלע" אותי לתוכו. הכתיבה מעולה, הסיפור שוטף, מעניין, מרגש ומותח. תחילתו אפופה בהרבה מאוד מסתורין, ואנחנו מגלים את המידע בטיפות לאורכו. קראתי בפוסטים של וקסלר שהכתיבה נמשכה 7 שנים - ואני שמחה שהיא לקחה את כל הזמן שהייתה צריכה כדי להוציא את "חנינה" לאור כמו שיצא, באורך מכובד של 540 עמודים. לא מורגש עליו שהוא ספר ביכורים.

מדי פעם הרגשתי שהספר הולך למקומות צפויים, והיו גם כמה נקודות עם בעיות הגהה שבדיעבד התחלתי לחשוב אולי הן ככה במכוון עבור האופי של הדמות, למרות שזה לא היה מספיק חזרתי למטרה כזו. למרות הדברים האלו, ובהמשך למה שכתבתי קודם - זה ספר שנכנס עמוק למחשבות וללב. הוא נכתב לאחר תחקיר מעמיק, מעורר תחושת הזדהות עם מגוון של סיטואציות, התיאורים בו מדוייקים ופוגעים, הוא מציג דמויות שלא פוגשים בדרך כלל, מפגיש את הקוראים עם דילמות ואני באופן אישי נשארתי עם שאלות ממנו ומחשבות על הדמויות גם אחרי שסיימתי אותו ועברתי לספרים הבאים.

מבחינת רגישויות - פוגשים כאן אלימות, מין ואובדן. אם תרצו מידע יותר ספציפי, מוזמנים לשאול בתגובות.

"חנינה" מתאים לאוהבי הפרוזה, למי שרוצים לקרוא משהו באווירה קצת אחרת ו"להכיר" את הכלא מבפנים ולמי שמוכן לחשוש, לכעוס, לקוות ולהתרגש יחד עם הספר.