מסכת תהום

על הספר

בתחילת הספר אנחנו מכירים את הדמות הראשית והמספר שלנו - אלישע בן אבויה, שמוכר מאוד כתנא שכפר בכל מה שקשור לתורה עד כדי שאפילו בשמו לא קוראים לו אלא רק "אחר". הספר הוא חלק ראשון מתוך סיפור חייו, אותו הוא מעבד למין יומן המגולל את האירועים החשובים שהפכו אותו למי שהוא.

מה חשבתי במהלך הקריאה

מסכת תהום היה ברשימת הספרים שרציתי לקרוא תקופה, זה התחיל כששמעתי עליו פה ושם המלצות ואז ככל שעבר הזמן ונוספו עוד ועוד פוסטים על הספר, שבנתיים גם זכה בפרס ספיר (בדיעבד אני יכול לומר שהוא מועמד מתאים ביותר) החלטתי שאנסה להגיע אליו בקרוב. ובכן, מי קבע את פרק הזמן שבו בקרוב נחשב ככזה?

נתחיל השורה התחתונה, והיא לציין שהספר מוצלח, ומאוד הרשימה אותי העובדה שמדובר בספר ביכורים. זה מתבטא בפרוזה ברמה גבוהה, שבו זמנית גם קולחת ולא מעיקה, טקסט שמעיד על מחקר מעמיק והמון מחשבה על כל המסביב.

בעצם בספר יש טייק מעניין: אנחנו קוראים על דמות שבסופו של יום מוכרת בגלל סיבה מאוד ספציפית וגם יודעים מה קורה איתה בקצה הדרך, ועדיין הסיפור מצליח להעניק עומק לאלישע ולאירועים בחייו - דווקא בגלל שהוא ידוע בגלל צד מסוים כיום וההתעסקות בו היא לא על מה שהוא עבר, אלא על המצב הסופי.

התקופה היא השנים שאחרי חורבן הבית השני, ואמנם אין התעמקות בכל מה שהאסון הביא עימו אבל לאורך הקריאה האובדן נוכח ומניע את העלילה, או לחילופין גם בתיאור הסביבה והעולם אלו דברים שצפים, בסך הכל אהבתי את הצורה שבה התקופה ההיסטורית מוצגת לנו בהתחשב בזה שמדובר ברומן היסטורי כלשהו, וכאן אני כותב כאחד שפחות מתחבר לז'אנר בדרך כלל.

ואם אני כבר מדבר על העולם והתקופה, זה המקום להזכיר גם את הצד הפנטסטי - זו לא פנטזיה קלאסית, היא קיימת ורלוונטית אבל היא לא העיקר. לפעמים ההרגשה שלי הייתה שהפנטזיה מגשרת על פערים, רק כדי לגלות שטעיתי ובמערכה האחרונה הטפטופים הפכו למשהו גדול יותר, אם כי ככה או ככה צריך להבין שמערכת הקסם היא משהו קצת אחר - שאישית אהבתי,ו בעיניי הבחירות לגבי הקסם חכמות ומכוונות יפה.

ועכשיו, לחלק חשוב מאוד בספר, הדמויות. אני אתחיל בלציין גילוי נאות שאני מכיר את הדמויות בצורה מקובעת יחסית מאז ילדות, אז מאוד השתדלתי להפריד בין איך שאני גדלתי עליהן מול ההצגה שלהן בספר.

בגדול, יש להן נפח ועומק, אבל כן הרגשתי שלמרות שכל דמות נכתבה עם מחשבה ורקע, רוב הזמן הדמויות מאוד.. נוקשות? אני מדבר גם על העובדה שהיה לי קשה למצוא משהו להתחבר אליהן אבל גם על העניין שהן מאוד מוגדרות למשבצת אחת. ולא שיש בזה פסול, ומצד שני זה הוסיף לתחושת הריחוק שלי מהדמויות. בכל אופן צריך לזכור שמדובר ברומן היסטורי ויש חופש להציג את הדמויות גם בדרכים אחרות.

מהפן הדתי אני אציין שדמות מסוימת שמתפקדת כנמסיס של אלישע מתנהגת בצורה שהיה לי מאוד לא נוח איתה, זה היה רלוונטי גם אצל דמויות אחרות אבל לא באותו קנה מידה.

טריגרים ותכנים רגישים

יש קצת אלימות, ופלשבקים לאסון החורבן ולרגעים הקשים שם כגון מוות אכזרי, שריפה וכן הלאה.

מיניות - נשיקות, מחשבות מיניות וכמה סצנות יחסים שנעות בין לא מפורטות לבין קצת מפורטות.

לסיכום

מסכת תהום הוא ספר שלגמרי מגיעה לו ההגדרה משובח, הפרוזה נהדרת, העלילה מורכבת ולא חד צדדית ובאופן כללי אפשר לחוש את ההשקעה והמחקר בספר. אני מודה שהוא היה לי כבד יחסית בהתחשב שבזמן הקריאה נטיתי יותר לכיוון ספרות קלילה, אבל זה לא לוקח ממסכת תהום את השבחים שמגיעים לו, מדובר בספר מעולה שאני לחלוטין אקרא את המשכיו (להבנתי מדובר בטרילוגיה שכבר נכתבה, ויש גם נובלה קצרה שיצאה ממש לא מזמן).

384 עמודים | מרץ 2024

תודה שקראתם:)