נבוא לקחת אותך

נבוא לקחת אותך - דנה רוזנטל ברנדייס

הוצאה עצמית, 2020, 382 עמ'.

ז'אנר: רומן הסטורי, מלחה"ע השנייה

יום השואה בשבילי תמיד היה משהו מסודר עם טקס, כך שנכנסתי לאווירה, ומאז שכבר אין מסגרת הקפדתי לראות סרט שואה באותו יום. בשנים האחרונות התחלתי להעלות סקירה סביב אותו יום, את הספר הזה קראתי לקראת אחד מימי השואה האחרונים, אז הנה הסקירה לפניכם:

גרטה, ילדה יהודיה בת 10 מברלין מוברחת בדצמבר 1938 בקינדר טרנספורט ללונדון ומשם דונלד המארח שלה אוסף אותה ברכבת לסקוטלנד.

היא מגיעה לביתם של אליזבת ודונלד ומתארחת אצלם, היא כותבת מכתבים למשפחתה וממש מחכה שהם כבר יבואו לקחת אותה כמו שהם הבטיחו, במקביל היא לומדת להכיר את המארחים שלה ואת אמא של אליזבת. הם רושמים אותה לבית הספר והיא תלמידה מצטיינת וגם שם היא מנסה להתחבר לשאר הילדים ומוצאת עוד 2 ילדות גרמניות שהגיעו גם הן בקינדר טרנספורט ואך טבעי שהן הופכות לחבורה קטנה.

ועכשיו קצת פרטים טכנים:

הספר כתוב בגוף שלישי כך שאנו יודעים מה קורה עם כל הדמויות, מה הן חושבות וכו'..

הספר משולב במכתבים שגרטה שולחת למשפחתה ובקטעים שאליזבת כותבת ביומן.

המכתבים והיומן כתובים בגופן קצת שונה וכמובן עם תאריך בהתחלה, אז קל להבין מה קורה. מה שכן, כדי להבין את המכתבים תמיד הצצתי בסוף המכתב לראות מי הכותב ואז חזרתי להתחלה, אבל זה לא פגם בקריאה, תמיד במכתבים בספרים אני עושה ככה, זה עושה לי סדר.

דרך המכתבים של גרטה אנחנו יודעים מה קורה בגרמניה ובפולין, אבל ללא תיאורים מחרידים בכלל כי בכל זאת הם כותבים לילדה.

האם באמת יבואו לקחת אותה? מתי?

ומה היא מרגישה לגבי כל זה?

על כך ועוד תקראו ותגלו, קשה להמשיך לספר מבלי לספיילר.

הספר מבוסס על גרעין של סיפור משפחתי שעובר במשפחתה של הסופרת, אני לא הצלחתי להבין לגמרי איך וזה קצת פגם לי בהנאה של הסוף ובכללי הסוף נורא מאכזב.

פניתי לסופרת והיא אמרה שהסיפור מבוסס על סיפורה האישי של בת דודה של אמה, מה שקרה בסוף הספר תואם את המציאות.

יש ביוטיוב הרצאת זום על הספר למעוניינים - 'דנה רוזנטל ברנדייס - נבוא לקחת אותך'.

טריגרים ותכנים: למרות שזה ספר על מלחה"ע השנייה אין תיאורים קשים על השואה, רק ילדה שממש מתגעגעת למשפחתה ומחכה שיקחו אותה, התעללות וניצול קטינה (זה לא ספויילר, יש עוד דמויות), התעללות מילולית וסצנה של ילד שבוכה שהוא רוצה את אמא שלו.

זה לפחות מה שהיה קשה לי לקריאה.

יש סצנת מיטה קצרה אחת מפורטת אבל היא נפסקת באמצע, ויש נשיקה לוהטת.

שורה תחתונה: יחסית לספר על מלחה"ע השניה הוא לא קשה לקריאה מלבד מה שציינתי.