אני מאוד מושפעת מאחרים ומטרה נוחה לפרסומות (רק לדברים שמעניינים אותי: נעליים, בירה וספרים) ובגלל (בזכות) קוראים בקהילות אלו הגעתי לרכוש את הספר "הרואה" של יובל אטיאס. אז קודם: תודה. אחר כך שמעתי על היציאה של הרואה 2 באייקון שאליו לא הגעתי השנה (סיפור בפני עצמו) וחשתי אשמה שהספר האדום לוהט הזה יושב בספריה בלי שהגעתי אליו בזמן שאחיו כבר יצא לעולם. אז השבת, כשעמדתי מול הספריה ובחנתי את האוצרות שלי, שאלתי את עצמי מה מתחשק לי לקרוא ועניתי לעצמי שמשהו קליל וכיפי ובעברית. לקחתי את הרואה אל חיקי ולא התאכזבתי. הוא סיפק את הסחורה.

הרואה, בקצרה, הוא ספר (לא רק) לנוער, המספר על תרז בייקר שחוזרת ארצה ללוויה של אביה שנטש אותה כשהייתה בת שמונה ומגלה שכל מה שידעה עד כה על חייה, על אביה ועל אימה - היה שקר. היא גם מגלה עולם פנטסטי של אנימלים – שבטי בני אדם שיכולים להפוך לחיות ושחיים ביננו ושלה יש תפקיד חשוב בשבט הזאבים. אטיאס כותבת בחוכמה את תרז כאדם מן החוץ שפוגש לראשונה את כל העולם הפנטנסטי וצריך להתמודד עם ההפתעות, השוני, החוקים והתרבות כמו הקורא עצמו ובכך למעשה להתכתב עם הקורא הספקן בצורה היעילה ביותר: "אתה ספקן? תראה את תרז!"

עולם הפנטזיה שהיא יוצרת בישראל ובמזרח התיכון עשיר ומעניין והכי כיף שזה אנשי זאב בבאר שבע. באר שבע באמת לא קיבלה מספיק במה בספרות וזה כבר נפלא. בתוך העולם אנחנו מכירים ובוחנים את היחסים בתוך שבט הזאבים (ההיררכיה, הלהקות, החכמות והתפקידים השונים) בין השבטים השונים (בעיקר את היריבות בין שבט הזאבים לשבט הדובים) ובין האנימלים לבני האדם (המפקח, הסידור עם הצבא ועוד). לתרז, כמו לקורא, אין מספיק זמן ללמוד ולעכל את הכול תוך כדי פעולה אבל עדיין העולם מתגלה בעושר ובמורכבות שלו ואפילו קצת גולש מתחום התפיסה במפגש עם המיתולוגיה שלהם והאויב הגדול והמשותף.

תוך כדי קריאה חטאתי ביוהרת הקורא המיומן וזיהיתי את התבנית הסיפורית כמו גם משולש אהבה (אני חולה על משולשי אהבה: ראה ערך משה ואליאב ב"הכול אודות סופי") וברור שיואב החתיך עם העיניים הירוקות יהפוך למושא אהבה וברור שפלג היריב יהיה המושא השני והנה כבר כיניתי בליבי את הספר "דמדומים הישראלי", רק שבסופו של דבר הוא הרבה יותר טוב. החל מהעובדה שהגיבורה הראשית אינה מונעת מאהבתה לערפד מנצנץ אלא מנסה לשרוד ולהבין עולם חדש תוך כדי שאילת הרבה מאוד שאלות והטלת ספק. תרז היא גיבורה לוחמנית וחכמה, חייה הקשים במעברים בין מקומות עם אימה, יחד עם עובדת נטישת אביה, מלמדות אותה דבר וחצי על אמון באנשים – והיא נותנת להם לעבוד קשה כדי לזכות בו. היא מתלבטת, טועה, מנסה ומתאמצת אבל מעל הכול היא שומרת על זכות הבחירה שלה. זה משהו שאפשר להעריך בה. לא משנה מי יקרא לה ובאיזה שם ואיזה חום נעים זה יעשה לה בבטן – היא עדיין תחליט כשהיא תחליט. וחוץ מזה, מה רע ב"דמדומים הישראלי"? לכל דבר ועת יש מקום תחת השמיים, והספר הזה הגיע אלי בדיוק בזמן המתאים. רק חבל שלא היה לי לידו כבר את ה"הרואה 2". בנוסף, גם אם ניחשתי חלקים מהעלילה, חלקים אחרים הפתיעו אותי וקראתי אותו במתח ובשקיקה עד סופו. ואם נאמר עוד דבר על תרז-יואב-פלג, מעבר לזה שהחגיגה רק מתחילה, היא שהדרמה, גם אם ידועה מראש, עדיין כתובה בצורה נוגעת ללב, מרגשת ואולי החשוב מכולם: סקסית ברמות.

הרואה 2, הנה אני באה.