ירח מלא

ירח מלא מאת אנטוניו מוניוס מולינה

אז אחרי שילוב של מרמור והנאה מהתמימים של הרלן קובן כפי שליהגתי בסקירה הקודמת, בחרתי בדיוק את ההפך ובואו נראה מה יצא.

ירח מלא הוא רומן בלשי העוקב אחרי "המפקח" קצין משטרה ספרדי שעבר גיהנום במאבק במחתרת הבסקית וחזר לעיירת הולדתו. מפקח זה מתואר לפרוטרוט על חוויות ילדותו בפנימיה, חיבוטי הנפש שלו, יחסיו עם אשתו האומללה שמרוב איומיים על חייהם נמצאת במוסד למתמודדי נפש ולא ברור מתי תחזור הביתה, הקשרים האישים המעטים שלו מלאי החשדנות והסגירות והאפשרות ליחסים עם אישה אחת שונה ולא נקלקל. עם זאת אנחנו לא יודעים את שמו וחלק מהאופי שלו הוא המסתוריות והסגירות למרות הרצון ליותר. מדובר באיש שעשה שינוי בחייו, עזב את האלכוהול והסיגריות וניצול של מעמדו כשוטר וכעת מקדיש את כל כולו למציאת חלאת המין האנושי שהתעלל ורצח ילדה קטנה בליל ירח מלא.

אולי זה המקום להדגיש שהספר אינו חוסך מתאור הזוועה שעברה הילדה פטימה וכיצד מותה האכזרי נרשם אצל המפקח, הפתולוג, הרוצח וההורים. הפרטים הקשים לא פשוטים לקריאה אך חשיבותם בהשפעה שלהם על הדמויות והמניעים שלהם.

מלבד המפקח, דמויות נוספות משתלטות על העלילה, התיאורים הרבים וחיבוטי הנפש ובניהם הכומר ארדוניה שלמרות שהוא דמות מעניינת מרגיש מיותר לחלוטין לעלילה, פררס הפתולוג – דמות מושלמת ומעולה ושיהיה לו ספר משלו ואם אפשר גם אהבה, סוסנה גריי, המורה של פטימה הנרצחת, שננטשה ע"י בעלה ו14 שנים לאחר מכן ע"י המתבגר שלה ועדיין מתעקשת על חיים טובים ומהנים ומעוררת את המפקח הנוקשה לחשוב קצת אחרת. הצלילה אל הדמויות השונות נעשית ללא אזהרה ולפעמים לוקח שניה להבין מי הנושא כרגע. סיפורי החיים של הדמויות נכנסים ויוצאים מן העלילה הבלשית, מושפעים ממנה או מתרחשים במקביל לפשע אחר ובכך מעלים את שאלת הזכות לחיים אישיים המתעררת תמיד (לפחות אצל המפקח).

הדמות המרתקת ומבעיתה ביותר היא של הרוצח. גם הוא מספר לנו סיפור. הוא מספר על הוריו הזקנים הבלתי נסבלים, על הנשים האיומות והעולם בכלל, אנחנו מצליחים לקרוא את השנאה והתסכול שלו, את יצר המין ויצר המוות והרצון העז לשלוט במישהי אחרת למרות האימפוטנטיות וטראומות העבר.

הרומן צולל אל תוך האישיות של הדמויות וחופר ונובר בתוכן סביב העלילה והמתח ומעניק למעשה את העומק הפסיכולוגי שלו. אומר שבתחילה הרגשתי שאותה צלילה אף חזרתית ומוגזמת ומגיע לי אחרי שהתלוננתי על הרלן קובן, אבל אז העלילה התפתחה והרוצח מצא קורבן נוסף ומשם אי אפשר היה להניח את הספר מהידיים.

אהבתי מאוד את המסע של הדמויות השונות, ההכרות איתן והבחירות שלהן. אהבתי את המקום המכבד ונוגע ללב שמצאה פטימה הנרצחת אצל הדמויות השונות ואת דמות הקורבן השני ומשפחתה והמסע שלה. ניכר כי הכותב כיבד כל אחת מהדמויות וכתב אותן באנושיות ובחמלה.