ברוב המקרים שקוראים ספר ביום, בעיקר במותחנים, הקורא יגיד "לא הצלחתי להניח את הספר". ובעוד זה קורה לי לא מעט, ב"מה את יודעת" קרה לי ההפך המוחלט: כל כמה פרקים הייתי חייבת לקחת הפסקה.

אלו היו הפסקות קצרות של לעבד את מה שקרה בפרק האחרון ולנסות להבין את התמונה המלאה, במהלכן עשיתי דברים שלא דורשים להפעיל מחשבה במיוחד, אבל פשוט הייתי חייבת לעצור, לחשוב, לנשום (כי מסתבר שעצרתי את הנשימה בזמן הקריאה), ורק אז יכולתי להמשיך.

כמובן עדיין קראתי תוך יום, ולמרות שעברו כמה ימים וגם קראתי שני ספרים מאז, הוא עדיין מגרד לי במוח וימשיך לגרד עד ש"אשבר" ואקרא בפעם השנייה.

מה את יודעת הוא מותחן פסיכולוגי מאת מעין רוגל. הוא עוקב אחרי עדי, בחורה צעירה שעוברת בעקבות בעלה לגור במושב ביחד עם שני זוגות נוספים, אחרי ששלושת הגברים התחברו בצבא. אחד מהם, רז, מנהיג קהילה ("ספק קבוצה לשיפור מודעות, ספק כת", מתוך גב הספר), שלילה אחד יוצא להליכה – ונעלם.

לאורך הספר, קבוצת החברים מנסה להבין מה קרה לרז. עדי מבינה מאוד מהר שכולם שומרים סודות, ומחליטה להתחקות אחריו כדי לגלות בעצמה, מה קרה באותו לילה.

וואו וואו וואו. באמת אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. כמו שכתבתי בהתחלה, קראתי אותו ביום ואני לא מפסיקה לחשוב עליו מאז. אני עדיין לא בטוחה שהבנתי כל מה שקרה. אני עדיין לא בטוחה בעד מי אני, איזה דמויות אני אוהבת ואיזה לא.

אם חיפשת ספר שיגרום לך לחשוב, להיכנס ללופים מחשבתיים ובאופן כללי כל הרגשות שמותחן פסיכולוגי מעורר – טוסו לקרוא. עכשיו.