הרואה

בעת כתיבת הסקירה, קראתי את הספר מזמן (לפני שנה וחצי), ואת השני גם (לפני שנה וחודש, בערך), אז היה לספר הרבה זמן לשקוע, בניגוד לרוב הסקירות שנכתבות מעט אחרי הקריאה.

בנוסף אגיד שאני מאוד אוהבת את יובל כאדם, והשתתפתי באירועים שלה באייקון/עולמות אך אני לא משתדלת שלא לתת לזה להשפיע על הסקירה שלי.

הרואַה הוא ספר נוער. אני לא נוער, ולמרות שאני קוראת ספרי נוער מפעם לפעם, רוב הספרים שאני קוראת הם ספרי מבוגרים. לכן, חלק מהדברים שפחות אהבתי בספר, הם קשורים לכך שאני באופן טבעי פחות מזדהה עם רחשי הלב של הדמויות.

בתור דוגמה, יש שלב שבו אחת הדמויות צריכה לבחור בין "הגורל" שלה, שנכפה עלייה, למה שהיא רוצה. וזה ברור כי זה ספר, שהיא תבחר בגורל שלה. אני מאוד מעריכה שהיא לא פשוט זרקה את החיים שלה בצד כי זה לא אמין, אבל הדרך שבה זה קרה... לא התחברתי. היה מאוד ברור לדמות שהיא תחזור לחייה והיא מתעלמת מהגורל, גם אחרי שהיא גילתה עליו. ההתעקשות הזו שלה, היא זו שנראתה לי ילדותית. אז כן, זה מתבקש שילדים בני 17 הם, ובכן, ילדים ולכן ילדותיים, אבל לי זה קצת פגם בהנאה מהספר.

אני חושבת שהדבר היחיד שידעתי עליו לפני שקראתי היה שהוא מועמד לפרס גפן. אז קראתי ממש בלי לדעת מה לחפש, איזה אלמנטים וטרופים, וטוב שכך, כי אולי אם הייתי יודעת הייתי מוותרת עליו, וחבל כי זה ספר נהדר ורווי אקשן.

בדרך כלל כשאני קוראת ספרים, אני מתמקדת בדמויות. פה, אולי בגלל שחוויתי ילדותיות מצד חלק מהדמויות, ממש התמקדתי בעלילה ובאקשן, שהיו מעולים. היחסים בין הדמויות הרבה פחות עניינו אותי מאשר העלילה הראשית, ולא הרגשתי שזה דבר רע עד שגיליתי שמצוין ממש בשורה הראשונה בגב הספר שיש פה משולש אהבה. כלומר, הבנתי שקיים המשולש, בערך, קיבלתי רושם ששני הבנים רוצים אותה והיא לא רוצה אותם בחזרה (#טיםטרז והתאוריה שאימצתי לאחרונה, שלא אפרט כי ספוילרים אבל מי שיודע יודע....), אבל לא חוויתי את זה כחלק מהותי בעלילה. שוב, אני מאוד שמחה שלא אמרו לי שזה יהיה, כי יובל באמת כותבת סצנות אקשן מותחות בצורה נהדרת, וגם מתייחסת לנושאים קשים בצורה מאוד רגישה. אני לא אוהבת לכתוב טריגרים בסקירות כי עבורי אלו ספוילרים (אני חושבת שנהדר שאחרות כותבות, כי אנשים אחרים זה יכול להציל ממש), אבל אחרוג מעט ממנהגי כדי להגיד שיש בספרים נושאים לא פשוטים כמו מוות והתעללות (ועוד טריגרים נוספים, הזכרתי את אלו שמופיעים מוקדם יחסית), אבל הספר עוסק בהם בצורה רגישה ונעימה, שבאמת לדעתי יותר עוזר ללמוד על התמודדות עם אותם מצבים קשים ויציאה מהם, מאשר שימוש שנועד לקדם עלילה. בסוף, זה ה-יתרון של ספרי נוער בעיניי. הם באים לדבר בגובה העיניים אך בצורה אחראית על נושאים שלא תמיד יש עם מי לדבר עליהם. לא לכולם יש מבוגרים מיטיבים בחיים ואני מקווה שהספר יצליח להיות מקום כזה עבור נערים.

דירגתי 4 ולא 5 כוכבים בעיקר בגלל הדמויות הילדותיות וגם בגלל הבחירה לשווק את משולש האהבה כמוטיב מרכזי. אני לא חושבת שאלו דברים שיפריעו לכל הקוראים ובפרט לקוראים שהם יותר קהל היעד ממני.

אם מישהו במקרה קורא את זה ומתלבט אם להמשיך לספר הבא בסדרה – כן. אמנם "הרואה 3" עוד לא יצא (ויובל אמרה לא לקרוא לו "הקרב האחרון" אז אני מנסה להיגמל), אבל "שם הטוטם" הוא המשך נהדר שאף מתעלה על הרואה.