פרויקט הייל מרי

רבים מכירים את וייר מספרו הקודם, לבד על מאדים, שתורגם לסרט המצליח ׳להציל את מארק ווטני׳ (זאת אומרת, הוא תורגם בהצלחה לסרט The Martian, שתורגם באופן צולע משהו לגרסה העברית). אבל בעוד שבספר הראשון ווטני היה צריך לחזור בסך הכל מכוכב לכת שכן, הפעם וייר שולח את עצמו הרבה הרבה יותר רחוק.

מה יש לנו? ביום בהיר אחד האנושות מגלה שהיום הבא עלול להיות קצת פחות בהיר. ליטרלי. השמש בצרות. ודי מהר מתחיל מירוץ נגד השעון שתכליתו להבין את האיום ולנטרל אותו. לטובת המשימה, ד״ר ריילנד גרייס ימצא את עצמו בחלל, רחוק מהבית, כשרק הכשרתו המדעית ו(חלק מ)זכרונו עומדים לרשותו. וזאת רק ההתחלה.

אבל… במידה מסוימת עלילת הרקע הקונקרטית לא מאוד חשובה. זאת אומרת - היא מצוינת - והשילוב בין הדמויות, הרקע והפעולה עובד מצוין, רק שמלבד העלילה והגיבורים המובנים מאליהם, יש בספר עוד שתי גיבורות חשובות: אהבת המדע ואהבת האדם. וייר עושה כאן משהו מקסים - הרבה פעמים אנחנו מחפשים ספרות שמכונה ׳פיל גוד׳. בדרך כלל רומנטית וחביבה. כזאת שתשאיר אותנו עם תחושה טובה וחיוך על השפתיים. וייר מייצר את התחושה הזאת באמצעות מדע (משכנע!), אמונה במין האנושי, אופטימיות, והרבה חוש הומור. את הספר קראתי ברצף. קשה להוריד אותו מהיד. והחיוך שעלה על פניי בשלב די מוקדם נשאר שם עד סוף הספר.

חובבי המדע הבדיוני יגלו בספר חברים ישנים ומוכרים (הלו ראמא, הלו שלדון) שיעלו את מפלס החיוכים עוד יותר. אבל זה בעיקר בונוס חביב. ההתייחסות המועצמת להשפעת האדם על האקלים קצת הציקה לי, אבל היא בטלה בשישים אל מול מעלות הספר האחרות (ובמידה מסוימת גם הופכת ללא־רלוונטית לאור העלילה כולה…).

השורה התחתונה - ספר נפלא, מצחיק, אנושי, וכן - גם מד״בי. תודה להוצאת ׳הכורסא׳, ולתומר בן אהרון על תרגום מצוין.

רוצו לקרוא.