ארץ אבות - חדש

ההשתעשעות ברעיון של "מה אם" נמצאת בליבו של המדע הבדיוני. כך אפשר לנסות ולבודד היבט מסויים - פיזיקלי, חברתי, ביולוגי, היסטורי - ולנסות לבחון מציאות שבה אותו היבט שונה מזה שאנחנו מכירים. אבל לא כל "מה אם" מבקש לבחון רק את המציאות חלופית. לפעמים נעזרים בשינוי שכזה כדי לתאר דווקא את המציאות הנוכחית. להנכיח אותה יותר אל מול השינוי שלא קרה.

האריס, כמו שהוא מתאר במבוא למהדורה ה20, ניסה להבין את ההשלכות האפשריות של ניצחון הנאצים במלחמת העולם השניה. איך היו נראים החיים היומיומיים בגרמניה החלופית? כיצד ייראו היחסים הבינלאומיים בעולם כזה? ואיך מתמודדים עם היהודים שכנראה נעלמו מאותו עולם?

את בניית העולם האריס מתחיל מזנב עלילה בלשית רגילה. גופה נמצאת על גדת האגם, והבלש הלא נכון נקרא לחקור אותה. זאווייר מארץ', יותר מדי זמן באותו תפקיד, בשנות הארבעים לחייו, גרוש עם בעיות, רודף צדק וציני ביחס לממשל־שיש־להלל. לא הבלש שירפה מחקירה שמסתבכת, גם כשאנשי הגסטאפו מסבירים שמדובר בעניינים של בטחון המדינה. להיפך.

כדרכם של מותחנים בלשיים, הגופה הראשונה מובילה לגופות נוספות. וכדרכם של רומנים גיאופולטיים, הימים הם ימי מפנה מדיני, ולקלחת מצטרפים גורמים עיתונאיים. וכדרכם של רומנים באשר הם, העיתונאים הם עיתונאית אמריקנית צעירה ועקשנית. אבל אולי שלא כדרכם של כל השילובים הנ"ל, האריס משלב את כל המרכיבים לכתיבה קולחת, מהודקת, אמינה ומרתקת. כל חלק משרת יפה את החלקים האחרים.

בין השאר, האריס מצייר גם את דמותה של גרמניה החלופית. הפיהרר עדין מעל כולם. המשטרה היא רכיב מרכזי, על שלושת גופיה הראשיים - הקרימינפוליצאיי (קריפו) שעוסקת בתחום הפלילי; האורפו שעוסקת בשיטור העירוני; והסיפו - שבכללה הגסטפו - שעוקת בביטחון ובפוליטיקה. הגרמנים חיים את חייהם לאור (ולצל) המשטר(ה). היחס למדינה, לחובות האזרחיים, לפיהרר הם עניין משמעותי, אבל גם כזה שאפשר לחיות לצידו. הציניות היא מפלטם של האנשים. לפחות עד שביטחון המדינה מתערב.

הספר מוליך את הבלש, העיתונאית והקוראים אל התגליות שיחשפו לעולם את קורותיה הנסתרים של המלחמה. תגלית תגרור תגלית, הדרגים המעורבים יעלו, וכך גם מה שמונח על הכף. הן מבחינת גרמניה, והן מבחינת חיי המעורבים.

אהבתי את הספר. את בניית הדמויות, את תיאור החיים בגרמניה, את ההיסטוריה הגיאופוליטית שמותווית בספר, את הטבעיות שבה מוצג הרוע, את השילוב בין כובד המסגרת שהספר מצייר לבין חיי היומיום הרגילים. הזרימה של הסיפור מוצלחת אף היא. ללא רגעים דלים; הולכת וגוברת עד הסוף. כדאי לקרוא.