הסקירות עליו בקבוצה ממש סיקרנו אותי, ועשו לי חשק לקרוא אותו. כשלבסוף הגיע לספריה ולקחתי בהשאלה, התרגשתי שסוף סוף אזכה גם אני. זה אגב גם מסוג הספרים שהכריכה שלהם לגמרי עושה לי את זה (ויש כריכות שלחלוטין לא עושות לי את זה...).

אבל האמת שלא הכי עפתי (שלא לומר אפילו טיפה התאכזבתי).

אני לא יודעת אם זה בגלל שהסקירות רק עושות לי יותר ציפייה, ואז זה מאכזב, או שגם בלי הסקירות לא הייתי עפה על זה. כי יש מקרים שאני כן עפה על הספר אחרי קריאת סקירות (היוש דרקונים בשמי סיאטל, מדברת עליכם).

הספר עוסק בליינוס בייקר - עובד סוציאלי במשרד לטיפול בנוער מאגי - וכדברי התקציר:

"מוטלת עליו משימה מסקרנת ומסווגת ביותר. עליו לנסוע לבית היתומים באי מרסיאס, שבו מתגוררים שישה ילדים מסוכנים: גמדה, פיה, וַוייוֶורן, גוש ירוק רטוב ולא מזוהה, ילד-כלב ובן השטן. ליינוס נאלץ לכבוש את פחדיו ולקבוע אם הילדים עלולים להביא את קץ הימים או לא".

נשמע מסקרן מאוד. ובאמת שסוקרנתי. אבל משהו בקצב של העלילה היה מבחינתי איטי מדי.

יש בזה משהו מתוק. רגוע. יש מיש שדווקא יראו בכך יתרון. לי אישית זה קצת היה משעמם מדי, הרגיש לי חסר קצב והיו רגעים שהכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא. גם מבחינת הגדרת הסוגה הספרותית כ"פנטזיה", הרגשתי שהמימדים הקסומים שבסיפור לא מאוד מורגשים ומשמעותיים במהלך העלילה.

הספר עוסק בנושאים שדווקא ממש קרובים ללבי.

תפיסות לגבי שילוב והכלה של ילדים שונים - במקרה הזה נוער מאגי, תפיסות וגישות חינוכיות, לצד תפיסות ילדות. נושאים שמרתקים אותי ביום יום, ושאני גם עוסקת בהם. אולי דווקא בשל כך, האופנים שבהם הנושאים האלו טופלו בספר היו בעיניי מאוד רדודים יחסית לפונטנציאל. הרגשתי שאני קוראת לאורך הספר אוסף קלישאות מתוקות, ותו לא. וזה היה לי חסר. הרגשתי שהעניינים דיי פוספסו, ושהיה אפשר לטפל בנושאים האלו עם יותר עומק ורוחב מחשבה. (אבל מציינת שאני עוסקת בנושאים האלו, ואולי למי שלא, זה ייראה פחות קלישאתי מניפסטי).

הדמות הראשית של העובד הסוציאלי מעוצבת כאנטי-גיבור. הדמות מתגלה לאט-לאט, ומתעגלת לה ככל שמתקדמת העלילה. יש משהו מסקרן בגילוי הדמות באופן איטי שכזה, אבל כאמור, מבחינתי הקצב הרגיש איטי מדי. במסגרת תפקידיו באי המבודד, על ליינוס לשלוח דוחות שבועיים למשרד לטיפול בנוער מאגי. האגרות מתובלות בהומור עדין, וגורמות שעשוע בקריאה.

ועוד לסיום: קצת התבאסתי מהאופן הקר שבו עוצבו העובדים הסוציאלים ומחלקת המשרד לטיפול בנוער מאגי. אני חושבת שייצוגים כאלו של עובדי מדינה ורווחה רחוקים מהמציאות ועושים נזק חברתי. מדובר באנשים שעוסקים בעבודת קודש, ורובם המוחלט מצליחים לתפקד עם לב פועם ורגיש לדמעת העשוקים, למרות התפקידים השוחקים והלא מתגמלים. כך בארץ. ורוצה להאמין שגם במדינות אחרות.

נושאים: שילוב והכלה, תפיסות חינוכיות, זוגיות להט"בית.

טריגרים: לא חושבת שנתקלתי בטריגרים כלשהם שיש לציין. תיאורים עדינים למיטב זכרוני.

באתר "עברית" הספר מוגדר כבר לנוער צעיר, וגם לנוער בוגר.