ליינוס הוא עובד סוציאלי שנשלח למשימה, לבדוק מה קורה באיזה בית יתומים לנוער מאגי שנמצא מבודד מכל דבר אחר, והמטרה שלו היא לדווח בחזרה למשרד איך ההתנהלות בבית היתומים.

כמובן שבית היתומים מסתיר סודות, ותצטרכו לגלות אותם ביחד עם ליינוס...

יש בספר משחק מאוד ברור בין החיים האפרוריים של העובד הסוציאלי, לעומת החיים באי. באי יש ילדים, והרפתקאות, וכל יום נראה שונה מהקודם (כן, אפילו כשהם בשיעור חשבון). אני חושבת שכולנו מחפשים את המקום ששובר שגרה מהיום-יום, ואולי חלקנו מוצאים את זה בספרים או בכנסים. והיופי, הוא שגם כשליינוס על האי, הוא בעבודה. אני חושבת שאפשר ללמוד מזה שאנחנו יכולים למצוא את האי שלנו, ולמצוא דרך לעבוד בתחום שלא ירגיש לנו אפרורי מידי.

הדמויות של הילדים היו בנויות נהדר, וממש מרגיש כאילו אתה קורא אותם מעיניים של עובד סוציאלי. זה שונה מעיניים של מורה או הורה, ואני חושבת שהסופר עשה עבודה נהדרת בהיבט הזה.

ארתור, מנהל בית היתומים, הוא תעלומה. האם הוא מטיב עם הילדים, או שמא פוגע בהם?

יש משהו מרפא בספר הזה שקשה להסביר. אסיים כמו שהתחלתי: אי אפשר שלא להרגיש טוב במהלך הקריאה, וכשחושבים עליו אחרי.