ראיון עם אבי בלייר

אבי בלייר | 50 | נשוי ואב לשניים | מאייר, אנימטור, במאי ומרצה לאנימציה

אייר את סדרת ספרי ״כשסבא אליהו היה קטן״,״אל עצמי״, ״מכתבים לבתיה״ ו״הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות״ וספרים נוספים.

איך הגעת לתחום האיור והאנימציה? כמה שנים אתה במקצוע הזה? והיכן למדת איור ואנימציה?

אני עובד כאנימטור מעל 30 שנה וכמאייר משנת 2017. אחרי סיום לימודי האומנות בתיכון, התקבלתי לסטודיו לאנימציה בשם ״פיצ׳י פוי״ שהיה בזמנו אחד הסטודיואים הגדולים בארץ. התמזל מזלי ללמוד את תחום האנימציה תוך כדי עבודה ולהשתתף בהפקות אנימציה כגון פרסומות למותגים כמו קרלו, במבה ושוגי, סדרות אנימציה שונות ותוכניות לטלוויזיה. עולם איור ספרי הילדים היה יקום מקביל מבחינתי שהתקיים לצד עולם האנימציה. אהבתי מאוד להתבונן בספרי ילדים אבל לא ממש חשבתי להיכנס לתחום.

הכל השתנה כשבני הראשון נולד - מצאתי את עצמי קורא לו ספרים ומתפעל מהיצירתיות והקסם, וחשבתי שזה יהיה מאוד מרגש לקרוא לו ספר שאיירתי. לשמחתי הכוכבים הסתדרו וזמן קצר לאחר מכן יצרה איתי קשר עורכת ספרי הילדים הנהדרת - מיכל פז, ושאלה אם ארצה לאייר את ספרו הבא של הסופר ינץ לוי. כמובן שמיד הסכמתי, וכך התחילה חברות מופלאה של יצירה משותפת שנמשכת כבר קרוב ל - 10 שנים.

איך נראה תהליך איור ספר אצלך? עד כמה הסופרים מתערבים לך באיורים?

בין אם הספר מאויר על נייר או במחשב, אני מתחיל עם סקיצה מאוד גסה וראשונית, אבל ניתן לראות בה בבירור את הסיטואציה והרגש. ברגע שהסקיצה מאושרת אני מצייר אותה מחדש בקו ברור ומוסיף פרטים. האתגר הוא להצליח לשמר משהו מהקו הראשוני גם באיור הסופי. במידה והספר בצבע אני אסרוק את הסקיצה ואצבע במחשב.

תהליך האיור שונה מסופר לסופר. יש סופרים שמשחררים לגמרי וסומכים על העורך ועל המאייר ומראים להם את הספר בשלב מתקדם יחסית. לעומתם ישנם סופרים שיש להם חזון ברור מה הם היו רוצים לראות, ואז מידת המעורבות שלהם גדולה יותר. רוב המאיירים שולחים לסופר סקיצות ומחכים לפידבק. ינץ לוי ואני מצאנו שהרבה יותר נוח להיפגש ביחד עם העורכת - נועה מנהיים, לעבור על רשימת האיורים וליצור סקיצות מהירות על המקום, וכך גם ינץ וגם נועה יכולים לחוות את דעתם על הסקיצה במיידי ולהציע הצעות. זה הופך את התהליך ליעיל יותר מבחינתי. מלבד זה שכיף לעבוד עם אנשים מוכשרים כל כך כמו נועה וינץ.

דרך אגב, גם בסוג כזה של תהליך ישנו דיאלוג. לדוגמא, אם אני חושב שרעיון מסוים לא מתאים לאיור, הם לגמרי סומכים עלי ומקבלים את זה. בשום שלב הסופר לא כופה את דעתו על המאייר. להיפך, יש שיח מפרה וזה מאוד מרגש לראות את הספר מתהווה בצורה הזאת.

השנה יצאה מהדורה מחודשת של ספרה של גלילה רון-פדר-עמית - "אל עצמי", עם איורים חדשים. מי עוד היה מעורב בתהליך איור הספר - מעיצוב הדמויות ועד הבחירה אילו סצנות יקבלו איור?

ניגשתי אל הספר בחשש מסוים בגלל שמדובר בעצם בקלאסיקה. המטרה שלי הייתה לשמור על משהו מהזהות המקורית של האיורים, אך לתת להם פרשנות יותר מודרנית. קראתי את הספר ושלחתי למיכל העורכת רשימה של איורים אפשריים, את חלקם היא קיבלה ולחלקם היא הציעה סיטואציה אחרת לאייר. לשמחתי מיכל גם הציעה שהאיורים בספר יהיו בשחור לבן בקו יותר ״סקיצתי״ ופחות מדויק, מה שהפך את תהליך האיור לקליל וזורם יותר, וכך יכולתי לשמור על משהו מהראשוניות של הסקיצה באיור הסופי. ברגע שפיצחנו את הדמות של ציון הגיבור, וגלילה אהבה את הכיוון, הספר התהווה די מהר.

איך נראה תהליך עיצוב דמות? מאיפה מתחילים? מה הדגשים?

כשאני ניגש לתהליך העיצוב, קודם כל אני מנסה להקיף את עצמי בכמה שיותר רפרנס ומקורות השראה. לדוגמא: אם מדובר בסיפור שמתרחש בעבר, חשוב לי לדייק בפרטים כמו לבוש ואביזרים שתואמים את התקופה בה מתרחש הסיפור.

במידה ומדובר בפנטזיה, אני מנסה להבין את העולם שבו הדמות מתקיימת ולנסות לחשוב בצורה פרקטית על הדברים. לדוגמא: ב״נסיכה אביגיל ובית החרשות לרגשות״ יש אביזר ששואב רגשות מבני אדם. מדובר בסיפור שמתקיים בממלכה פנטסטית עם מאפיינים מימי הביניים, אבל עם אלמנטים מודרניים כמו מיכליות ששואבות רגשות. לכן כשתכננתי את שואב הרגש הסתכלתי על עיצובים של שואבי אבק משנות ה50, וניסיתי להבין באילו מאפיינים אני יכול להשתמש בהם לעיצוב בספר.

חשוב שהדמות תהיה ייחודית, שיהיו לה מאפיינים ויזואליים שיבדילו אותה בצורה ברורה מדמויות אחרות. מבחינתי אם מזהים את הדמות בצללית, מדובר בהצלחה.

מאחר ואיור סדרת ספרים הוא סוג של מערכת יחסים לטווח רחוק, חשוב שיהיה לי כיף לצייר את הדמות. לכאורה זה נשמע הגיוני, כבר קרה לי שהצעתי מספר דמויות, ודווקא זאת שפחות התחברתי אליה היא זאת שנבחרה ואז אתה ״תקוע״ איתה.

בתחילת העבודה על ״אל עצמי״ עיצבתי מספר דמויות של ציון הגיבור, והדמות שנבחרה פתאום הרגישה לי קצת רגילה מדי. מבין כל שאר העיצובים לדמות הייתה אחת שהיו לה מאפיינים בולטים ומעניינים יותר, אבל משהו בהבעה לא שידר את הביטחון שיש לדמות של ציון. לפיכך, ציירתי את הדמות שחשבתי שתתאים יותר בהבעות אחרות שמשדרות ביטחון וממזריות. לשמחתי גלילה אהבה את הדמות החדשה והיא זאת שנבחרה לבסוף.

אתה מתעסק רבות גם בתחום האנימציה - אנימטור ובמאי אנימציה. האם הדבר בא לידי ביטוי באיור?

אני חושב שהגישה שלי לאיור לפעמים שונה משל מאיירים אחרים. בקולנוע משתמשים בסוגי שוטים שונים כדי לתאר רגש. אני מביא את אותה גישה גם לאיור. אני חושב שמאייר צריך לשאול את עצמו מהו הרגש או הרעיון שאותו האיור אמור להביע, וברגע שהוא עונה על זה, צריך לחפש מהי זווית המצלמה הטובה ביותר כדי להביע את אותו הרגש. האם אני רוצה לשים את הקורא בנעליה של הדמות ולהראות את מה שהיא רואה? אם יש רגש חזק בפנים ומדובר בסצינה שקטה, אולי כדאי להשתמש בקלוז-אפ? ואולי בכלל אני רוצה להראות את כל הסיטואציה ממבט על? אנימציית דו-מימד מחייבת את האנימטור לדעת לצייר את הדמות מכל הזוויות, ואני מרגיש שזה משהו שחסר לפעמים למאיירים, כיוון שאז הם מגבילים את עצמם לזווית אחת שאותה נוח להם לצייר, וחבל.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

בערך רומן, או ספר היסטוריה אחד וקומיקס אחד במקביל לחודש.

איך אתה בוחר איזה ספרים לקרוא/לקנות?

בדרך כלל על פי המלצות מחברים, או שאלו שכבר סופרים שקראתי ואהבתי.

באיזה שפות אתה קורא?

עברית ואנגלית

סופר/ת אהוב/ה?

יצחק בשביס זינגר ותומס וולף.

ספר אהוב?

הנער האבוד

ציטוט אהוב מספר?

״התקווה היא האמצעי שבו משתמש העולם לדרבן את בני האדם, ולדחוק בהם לפעול״. - הסרטיפיקט, יצחק בשביס זינגר.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

במיוחד היום כשהכל כל כך מהיר ותשומת הלב שלנו מוסחת מידי רגע והקשב שלנו לדברים הולך ומתקצר, יש משהו נפלא בעיני בהתמסרות ובניתוק שספר דורש מהקורא. בין השאר אני מרצה לאנימציה במכללת ספיר, וכשסטודנטים שואלים אותי מה לעשות כדי להשתפר באנימציה, אני עונה להם תקראו ספרים. כשהם שואלים על איזה ספרי אנימציה אני ממליץ, להפתעתם אני אומר שהתכוונתי לספרים באופן כללי. השקט, הריכוז, היכולת להתמסר ולהעמיק, אלו תכונות שיגרמו לכם להשתפר בכל תחום שתרצו להתמקצע בו.