ראיון עם איה כורם

איה כורם | 46 | בזוגיות +2 | גרה ביפו | מוזיקאית

שלום איה! התפרסמת בהתחלה כזמרת, אבל התחלת בכלל מכתיבה והלחנה של שירים. איך הגעת לתחום הכתיבה?

בגיל 12 אבא שלי לקח אותי למוזיאון חצר כנרת. הוא עצר לקרוא כל הסבר ולמשש כל אנדרטה. אני השתעממתי ומצאתי את עצמי בצריף קטן, שולחן במרכז החדר ועליו מונח, פתוח ספר שירים של רחל. כל כך התרגשתי והתפעלתי מהם, שכשחזרתי הביתה, לקחתי מחברת חדשה וניסיתי לכתוב, בעברית מצחיקה וגבוהה מדי, שירים משל עצמי. יש לי עדיין את המחברת הזו איפשהו. אף פעם לא חשבתי שאני אתפרנס מכתיבה או ממוזיקה, תמיד חשבתי ש״כותבים״ זה יעל הדיה וגרוסמן ושכל הזמרות הן פקאצות. למעשה אני עדיין חושבת ככה. וגם עדיין פקאצה.

ממש עכשיו את מוציאה את ספרך הראשון - ״צודקת״ בהוצאת כתר ספרים. תוכלי לספר לנו עליו?

זו אסופה של קטעים מצחיקים (לפחות אותי) על החיים, על זוגיות, קריירה, משפחה וילדים, על כשלונות מביכים ונצחונות זעירים, וכל מה שאני חייבת לעשות ממנו בדיחה, אחרת אני אבכה בוודאות. אני מעריצה מושבעת של נורה אפרון וממשיכות דרכה - טינה פיי, קטלין מוראן ולינה דנהאם, וניסיתי לכתוב משהו שירגיש קרוב, אמיתי וקטנוני באותו האופן.

איזה שלב בתהליך הכתיבה היה הכי פחות מהנה עבורך?

השלב המרתק של לקרוא את הספר של עצמי בפעם השביעית כדי לחפש טעויות הגהה. היה רגע בזמן שבו הייתי מוכנה שהספר יצא הפוך, או בלי האות גימל, או עם הצעות למילים נרדפות אחרי כל שם תואר, ורק לא להצטרך לקרוא אותו שוב. בואו נגיד שביום שלפני הירידה לדפוס, ההוצאה קיבלה ממני מייל הרבה יותר מדי ארוך עם הרבה יותר מדי הערות, כי לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה קודם. כל מיני אנשים טובים נשארו במשרד עוד כמה שעות בגללי. הוספתי שם מלא התנצלויות, אני לא בטוחה שזה היה מספיק.

הספר מבוסס על הטורים שהתפרסמו בישראל היום. מה ההבדל בין הספר לטורים?

לקחנו כמה מהטורים המוצלחים יותר, מכרנו טורים מסוימים לחלפים, כתבתי הרבה מאוד חדשים, ובעיקר ניסינו שלא לחזור על עצמנו ולא לשעמם אותנו או את הקוראים. כשאני אומרת ״לקחנו״, אני מתכוונת ליערה שחורי, העורכת, ואלי. כשכותבים טור בשבוע, אין זמן לחדד כל פואנטה ולשכלל כל בדיחה. כאן זה היה תהליך ארוך וממושך שכלל הרבה מאוד מחיקות (של יערה) ותלישת שיער (שלי).

איך בחרת את שם הספר "צודקת"?

הרעיון לשם הוא של חברי הטוב עמרי צורף. האיש הכי מצחיק שאני מכירה, מי ששותף ליצירה של הסרטונים שלי ברשת, מי שבכל פעם שצריך לפצח איזה רעיון, להגות איזו מזימה או להמציא שטות ממש מטופשת, עושה איתי סיעור מוחות, במהלכו אנחנו מצחיקים אחד את השני עד שמישהו בוכה מצחוק או צריך ללכת. עמרי הוא זה שהחליט לשנות את הביוגרפיה שלי בספוטיפיי, עד שמישהו ישים לב. למשך חודש הייתי לורליי גילמור ואז הרמיוני גריינג׳ר ואז פרינסס ליאה וכיו״ב.

כמה מהדמויות והאירועים בספר מבוססים על אנשים ואירועים אמיתיים מחייך?

כמעט כולם. המציאות תמיד מצחיקה יותר מכל מה שאני אצליח להמציא. עכשיו, נניח, אנחנו בארצות הברית בסיבוב הופעות פלוס חופשה משפחתית, נתקענו בסופת שלגים ולקח לנו עשר שעות לרדת מההר. ראות אפס, קליטה סלולרית אפס. גיסתי למדה בדרך הקשה שכל השירים ששמורים לי אופליין על הטלפון הם של טיילור סוויפט. שבע שעות של טיילור סוויפט. אף אחד לא יכול להמציא את זה. כשיש פוטנציאל עלבון, אני משנה את השמות או הפרטים. במקרים קיצוניים מבקשת רשות. לחמותי יש חוש הומור מצוין.

יש לך טקסים מסוימים בזמן הכתיבה?

כשאני מתיישבת לעבוד, אני אוהבת שיש לי לידי את כל המשקאות, כדי שאני לא אצטרך לקום. בקבוק מים גדול, קפה, קולה זירו. בסוף היום יש שבע-שמונה כוסות מגעילות עם שאריות. אני גם לא בוטחת ב״הסטוריה״ של גוגל דוקס וכשאני משנה קטע מהותי, אני תמיד פותחת מסמך חדש. לא לגמרי ברור למה, הרי אם השרתים של גוגל ישקעו בים, בכל מקרה לא תהיה לי גישה לכל הגרסאות השונות לבדיחה על העוף בתפוחים של אמא שלי.

אם לא היית מוזיקאית וכותבת, מה היית?

צריכה לקום מוקדם בבוקר, למרבה הצער.

איך ההרגשה לעבוד מול עורכת ספרותית - יערה שחורי - כשאת רגילה להיות ה"בוסית" של היצירה שלך?

זה אולי ישמע מוזר, אבל מ2006 אני מחכה שמישהו יגיד לי על הטקסטים ״זה לא מספיק טוב״, ולא רק כשכבר מאוחר מדי. אני רגילה להיות מוקפת במוזיקאים, ולהם תמיד יש מה להגיד על האקורד, או התפקיד המוזיקלי, אבל כששואלים אותם מה דעתם על השורה, או על המילה, את מגלה שהם לא סגורים על מה השיר. עם השנים אספתי לי קבוצה משונה של חברים - סופרים, משוררים, מחזאים, שאני שולחת להם כל דבר לפני שהוא יוצא, כדי שהם ירדו עלי, וכל המרבה זה משובח. אם היו לי שאלות לקראת העבודה מול יערה, הן היו הרבה יותר קונקרטיות, כמו ״האם נחבב אחת את השנייה״, ו״למה השיער שלה כל כך יפה״. אגב, התשובות הן ״כן״ ו-״זה קסם״.

מי עיצב את הכריכה? תוכלי לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

מעצב הכריכה הוא אלעד אלחרר, מעצב ירושלמי מושלם שעובד איתי על כל עטיפות האלבומים מאז 2019. תהליך העבודה שלנו נראה בדרך כלל כך: אני מתקשרת לאלעד עם דדליין מופרך, הוא נאנח, אני מתנצלת, הוא אומר שהוא לא יודע אם הוא יצליח ואז עובר חצי יום והוא שולח משהו מהמם. מקורות ההשראה שלנו היו עטיפות יפהפיות של ספרים שהם אמנם אישיים, אבל לא ביוגרפיות, בחרנו כריכות שבהן עשו איזו מניפולציה לפנים של מי שכתב אותם. כלומר, הפרצוף שלי על העטיפה, אבל אפשר להתעלם ממנו אם הוא מפריע לכם. זה יעבוד גם בלעדיו.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

רומאנים פסיכולוגיים, אבל גם מדע בדיוני ופנטזיה.

באיזה שפות את קוראת?

עברית ואנגלית.

סופר/ת אהוב/ה?

גרוסמן. בלי תחרות.

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספרים שלך?

אני יכולה רק לקוות שהספר הזה אולי יגרום למישהו, מתישהו, להרגיש קצת פחות אידיוט. או אם אידיוט, אז לפחות לא האידיוט היחיד.