ראיון עם איריס הרדן

איריס הרדן | 60 | ירושלים | מדריכת תיירים דוברי גרמנית

איך הגעת לכתיבת ספרים? מה משך אותך לתחום הזה?

המילים הכתובות תמיד היו חלק משמעותי מהחיים שלי, תמיד קראתי, לא חשוב מה היה סביב טוב או רע ,היה לי תמיד ספר ביד. לפני כ15 שנה התחלתי לכתוב. הכתיבה הייתה צורך ודרך להביע את מה שאני מרגישה. לא ידעתי שאני יודעת לכתוב. לכן 'משך אותי' לא רלוונטי - הכתיבה קרתה.

לפני מספר חודשים הוצאת את ספר הביכורים שלך - "אנחנו הגעגוע לעתיד", בהוצאת קינמון. תוכלי לספר לנו עליו בקצרה?

הספר הוא רומן המספר על יסמין ונדב שהופכים להיות זוג ועוברים לחיות בגרמניה. נדב מחפש תשובות לשאלות קיומיות, יסמין רוצה לחיות בחו"ל והם נוסעים לחיות בקהילה רוחנית . יסמין מחפשת שורשים במשפחה, במקום, בחיים, והמסע ששניהם עוברים יחד ולחוד מקבל משמעות נוספת כאשר המושג דור שני מתווסף למשוואה, ובמיוחד שהיא פוגשת גם דור שני גרמני. אני לא רוצה לקלקל למי שירצה לקרוא את הספר, אז אני עוצרת כאן.

יש דמויות בספרים שמבוססות על אנשים בחיים האמיתיים שלך? אירועים שקרו באמת?

בוודאי... אני חושבת שבכל ספר יש קצת מהסופר, מהאנשים סביבו, ומחוויות שהוא עבר. גם אם זה ספר מדע בדיוני. אי אפשר לנתק אותנו מהסיפור, גם אם זה יהיה אוושה קטנה של הווילון. חייתי בגרמניה וחלק מהאירועים מתבססים על חוויות אותנטיות.

במה את עובדת ביום-יום? איך זה השתלב עם הספר?

ב2010 עשיתי שינוי מקצועי ולמדתי קורס מורי דרך כשהמטרה הייתה להדריך תיירים דוברי גרמנית. המפגש איתם והחיים בגרמניה בנו חלק מהסיפור, השאלות שלהם, התגובות, היחס שלהם למה שראו כאן, הביקור ביד ושם כל אלה היו מאוד משמעותיים בסיפור והשלימו לי את הפאזל של גרמנים ודור שני.

איזה שלב הכי אהבת בתהליך יצירת הספר?

ללא ספק הכתיבה. בגלל שהיא הייתה ספונטנית ונבעה החוצה.

איך בחרת את שם הספר?

השם היה אמור להיות: אנחנו הגעגוע שלנו לעתיד. זה ביטוי שאני כל כך אוהבת. הוא הרי לא הגיוני, אין געגוע לעתיד, אבל המשמעות שלו מקסימה אותי: אנחנו הגעגוע למה שאנחנו יכולים להיות בעתיד, בספר הוא חלק משיחה בין שני גיבורים. השם היה ארוך מדי אז קיצרנו ל: אנחנו הגעגוע לעתיד.

איזה סופרים מהווים השראה לכתיבה שלך?

השראה זו מילה גדולה ומחייבת, אני יודעת להגיד איזו כתיבה אני אוהבת: התחכום הפשוט (שזה אוקסימורון אני יודעת) של מאיר שלו, הכמעט "דיווח עיתונאי" של ז'וזה סאראמאגו, המציאותיות של נועה ידלין, הרומנטיות של צרויה שלו, והמלך מעל כולם: הכתיבה האינטימית והמרגשת (למרות שהוא מעייף ומגזים אני סולחת לו על זה) של ג'ונתן ספרן פויר.

איזה תגובות זכורות במיוחד (לטוב ולרע...) קיבלת מקוראים על הספר שלך?

וואו, זה החלק המרגש שמצד אחד ציפיתי לו ומצד שני הפתיע אותי בעוצמתו. חלק שחוו הזדהות עם האהבה הפוצעת שהייתה בספר, ולחילופין חברה שאמרה זה בדיוק ההיפך מאיך שאני רואה זוגיות. ההזדהות עם הקשיים של ההורים במעבר הילדים למדינה אחרת, הקושי לקבל את חוויות הדור השני הגרמני, והפליאה בנוכחות של שריטות של הגרמנים גם או האפשרות שגם הם היו קורבן. אני חושבת שהמגוון של התגובות ריגש אותי.

מתכננת את הספר הבא?

האמת שכן, אבל אני עדיין כל כך עסוקה בתינוק הזה הנוכחי, שייקח לי קצת זמן לשחרר אותו לעולם ולכתוב עוד.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר?

הספר נכתב בערך בשלוש שנים, לקח עוד שנה של התחבטויות ועריכה.

מי אייר ועיצב את הכריכה? תוכלי לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

את הכריכה אייר הבעל של הבת שלי, איתיאל בירן הרדן, והרעיון היה של הדברים הנראים והנסתרים, המשמעות של בית ושורשים. בכלל הרקע האגרונומי שלי בא לידי ביטוי בשימוש בצורות שונות של שורשים בספר. רציתי להראות את כל זה.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

איזה יופי שאני יכולה להזכיר את השם של העורכת המצוינת שלי גל אלגר. היא עזרה לי למקד את הסיפור, היא דאגה לגיבורים שלי יותר ממני: כשאחד מהם "נעלם" בסיפור, היא הזכירה לי להחזיר אותו. הספר זז בזמן קדימה ואחורה והיא עזרה לספר את זה כרונולוגית. אני כל כך שמחה שעבדנו יחד.

תכננת מראש מה הולך להיות המבנה של הספר והסוף שלו או שהכל היה תוך כדי כתיבה?

ידעתי מה יהיה המבנה, ידעתי מה יקרה (מצחיק מאוד...) אבל לגבי הסוף התלבטתי עד שנפלה ההחלטה.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

אני מצליחה לקרוא בין 3 ל4 ספרים בחודש .

באיזה שפות את קוראת?

עברית

סופר/ת אהוב/ה?

רק אחד? ג'ונתן ספרן פויר, דוד גרוסמן, צרויה שלו, אליס מונרו, ניקול קראוס

ספר אהוב?

הננישל ספרן פויר... זה התנ"ך שלי

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספר שלך?

שיש דרכים שונות לאושר, וכמה שזה כואב אני רוצה להשאיר את הלב פתוח לעולם.

מה את מאחלת לעצמך?

בעולם הקטן שלי אני מאחלת לכתוב את הספר הבא, לוודא שאני יכולה. ובעולם הגדול סביבי שיגמר הסיוט הזה שאנחנו חיים בתוכו.