ראיון עם איילת הלפרין קייטס

איילת הלפרין קייטס | 41 | נשואה + 6 | אורנית | עובדת סוציאלית קלינית ומנהלת הצלחת לקוחות

כתבה את הספרים: הבית של הלב (עצמאי), רחוקה מהבית (הוצאת שתים)

מה גרם לך להתחיל לכתוב? מתי התחלת?

התחלתי בכיתה ב' כשכתבתי ספרים וכרכתי אותם בבריסטול ומאחור הדבקתי תמונה שלי. הדמיון והסקרנות שלי הביאו אותי לכתוב ובדיעבד, אני חושבת שגם היה בי רצון לשחק עם המציאות ולברוא עולמות חדשים.

לפני כשנה וחצי הוצאת את ספר הביכורים שלך ״הבית של הלב״, וממש עכשיו יצא לחנויות ספרך השני - ״רחוקה מהבית״. תוכלי לספר עליו?

בהחלט! רחוקה מהבית הוא רומן שמספר על אודיה שבעקבות סירוב בית הכנסת לאפשר לבת שלה לקרוא בתורה בבת המצווה שלה משהו בעולמה נסדק ואותה מגרה סודית פנימית נפערת והיא לא יכולה להתעלם יותר מהאמת הפנימית שלה על אמונה, אהבה ומשאלות ליבה. ומשם חייה כבר לא יראו אותו הדבר.

במה את עובדת ביום-יום? איך שילבת את העבודה עם כתיבת הספרים?

כיום אני עובדת בחברה שנותנת שירות טכנולוגי של המוצר Monday.com שאני אוהבת במיוחד. מדובר בהסבה. את הספר כתבתי די במקביל לספר הבית של הלב כשעוד עבדתי כמטפלת רגשית בשיבא ובקליניקה. כתבתי אותו בכל רגע שהתפנה לי. מטופל ביטל? הלפ טופ נפתח וצללתי לכתיבה. זיהיתי אחה"צ שהבנות נשאבות למשחק? רצה ללפ טופ. כמובן מתקדמת ב-notes ואז משלבת בטקסט. בקיצור, לא באופן מסודר..

הרגשת שההשכלה והניסיון התעסוקתיים שלך משפיעים על הכתיבה או התוכן של הספרים?

כן. הרקע הטיפולי שלי חשף אותי להמון סיפורים וחוויות אישיות שנתנו לי השראה לכתוב על נשים. במהלך השנים זיהיתי תמה חוזרת - נשים שהפנימו מה הן אמורות ובאיזושהי נקודה באו להבין למה הן כה עצובות. לרוב מדובר בנשים שהתנתקו מהליבה שלהן שלא קשורה להורים/ציפיות החברה ומכאן תחושת הכיבוי הפנימית. ועזרתי להן לחתור אל עבר מה שהן מאמינות בו באמת.

איך נראה יום עבודה ממוצע שלך?

ארוך מאוד! אבל הקצב, האתגר, המוצר והאופי העבודה חביבים עלי והשעות פשוט עפות.

איזה שלב הכי אהבת בתהליך כתיבת והוצאת הספרים?

לכתוב. אחר כך שלב העריכה. אני כל כך אוהבת להעמיק את הדמויות ולבחון אילו צירים כדאי להשאיר ואילו פחות. ללטש את הטקסט עד לגירסה הכי מדוייקת שלו. כבר מתגעגעת לזה.

איזה שלב הכי פחות אהבת בתהליך כתיבת והוצאת הספרים?

אסייג את התשובה הקודמת. אני כותבת מאוד רגשי והטקסט שלי גם הראשוני מאוד עשיר ואצלי בעריכה מצמצמים וממתנים דרמה. אבל נושא הזמנים וקרקוע על טיימליין מורט את העצבים שלי. אני יושבת על זה שעות ורק אחרי אינספור מעברים מפצחת את זה.

איפה את מרגישה שהתבטאו ההבדלים הכי גדולים בין הוצאת הספר הראשון לשני?

את הראשון הוצאתי עצמאית ואת השני בהוצאה. יש הבדל עצום בשלב ההפקה. זה סוויץ' שלא היה פשוט לי לעשות.

מי לדעתך קהל היעד של הספרים שלך?

כל איש ואישה שאוהבים סיפור טוב ולהעמיק בטבע האנושי.

מאיפה הגיעה ההשראה לספרים?

בספר הנוכחי, מסיפור אמיתי, מכרה שיתפה על בית כנסת שלא איפשר קריאת תורה של נשים (לנשים בלבד, לא מהפכני כלל). זה הצית תסכול ידוע שלי סביב שיוויון בעולם הדתי. החלטתי לבחון את מצוות המקווה וראיינתי עשרות של נשים שנתנו לי השראה לציר העלילה הזה בסיפור.

איזה סופרים מהווים השראה לכתיבה שלך?

בספר זה ספציפית, מאיה קסלר (רוזנפלד) ומצטרפת לפה הסופרת שכתבה את ולדימיר שפתחו לי את האפשרות לכתיבת דמות חשופה שמכניסה אותך לשורש האישיות וכל האמת בפנים.

עד כמה את מרגישה שהספרים שכתבת מבוססים על עצמך והחיים שלך?

יש תמיד איזורים שזהים לחלוטין ובמועדוני הקריאה אני כנה ומשתפת היכן, כי הנושאים שאני מבליטה הם כדי לשבור שתיקה ולהוות שליחות. אז יש בהם ממני, אבל הם לא מבוססים עלי.

יש דמויות אחרות בספרים שמבוססות על אנשים בחיים האמיתיים שלך? אירועים שקרו באמת?

ברחוקה מהבית נושא בית הכנסת והאירוע במקווה קרו באמת.

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם שומעים שאת סופרת?

תמיד סופר מפרגנים ומרימים. זה תמיד מחמם לי את הלב.

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב?

את "הבית של הלב" באופן כללי נהניתי מאוד לכתוב, אבל הכי נהניתי לכתוב את קטעי היומן של איתיאלה מהנעורים, במיוחד סביב האהבה עם דורון וב"רחוקה מהבית", כתבתי ממקום אחר. בכיתי לא מעט והתרגשתי, אז לא חשתי הנאה אבל כן הרבה סיפוק. היה חלק אחד שהיה לי קשה לכתוב ולא אומר אותו כי הוא ספויילר (סורי!).

מי הדמות שהכי נהנית לכתוב? איזו דמות דווקא היתה הכי רחוקה ממך והיה לך קשה לכתוב?

בשני הספרים הדמות של בן הזוג. בשני הספרים העורכות הנהדרות שלי (הבית של הלב - רותם ניר נחמיאס וברחוקה מהבית מוריה דיין קודיש) עזרו לי לדייק ולהרחיק אותם לגירסה שנכונה עבור הספר.

ספרי על שם הספר

וואו! כמה שינויים שניהם עברו. הבית של הלב בתחיל כ-note to self: הכל יהיה בסדר. אחר כך החלומות של איתיאלה, אחר כך כל עוד תאהב אותי.

רחוקה מהבית השתנה פחות, בהתחלה קראתי לו "נספרסו דוחה שבת", אחר כך השתעשעתי עם השם "קפסולת זהב", אז שהגעתי ל-"רחוקה מהבית" שאין מתאים ממנו לספר.

יש לך טקסים מסוימים בזמן הכתיבה?

קפה!

עשית תחקיר בשביל הספרים? תוכלי לספר על התהליך ומה הוא כלל?

כן. סביב רחוקה מהבית ראיינתי נשים ברמות דתיות שונות. רציתי להבין את דעתן על חוסר השיוויון ועל מצוות נשיות בפרט. גם ראיינתי נשים חרדיות על מצוות המקווה והתשובות היו מרתקות.

מי ערך לך את הספר רחוקה מהבית? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

מוריה דיין קודיש. זאת הייתה עריכה מיוחדת. בשיחה מאוד ארוכה מוריה עזרה לי לשרטט את התמה העיקרית של הדמות ומהם הצירים השונים. היא זיהתה שני דברים - אחד שהמילה קפה חוזרת המווון ןשאני חייבת לקצץ ושיש יותר מדי צירים והייתי חייבת להוריד חלק.

היו לך קוראי בטא? איזה שינויים חשובים הם תרמו לספר? איזה תגובות קיבלת?

כן! הבית של הלב - חלי, אורית ויעל. כל אחת נתנה לי הערות זהב. הכי זכורה לי חלי שאמרה שההתחלה ארוכה מדי ובזכותה שינינו אותה לגמרי וכך נולד פרק הפתיחה עם שמלת הכלה.

רחוקה מהבית - תמי אראל לאונר (מוטת כנפיים ותמונה סדוקה) וגל ובר (החדר שבקצה המסדרון) שהם גם סופרים חברים יקרים ונתנו הערות מאוד חשובות. תמי סביב פיצוח רומנטי שהתקשיתי בו וגל נתן לי פרספקטיבה של גבר ש... ובכן, אין לי וזה קידם אותי מאוד.

תכננת מראש מה הולך להיות המבנה של הספר והסוף שלו או שהכל היה תוך כדי כתיבה?

בשני הספרים היו לי חוויות שונות. את הבית של הלב כתבתי על בסיס מבנה שכתבתי עם עומר ברק ורותם ניר נחמיאס בליווי הכתיבה איתם. וברחוקה מהבית תוך כדי כתיבה. נולדה לי דמות והסיפור שלה התפתח תוך כדי שאני כותבת. בעידודו של עומר אגב שלרוב דוגל בלסדר קודם במבנה, פשוט תמשיכי לכתוב. אז סיימתי עם אוסף אנקדוטות ואירועים שקורים לה, בעזרת קריאה חכמה שלמיכל בסןקירקעתי את אודיה למבנה יותר מהודק, ואחר כך בתהליך העריכה סידרתי את הזמנים שכאמור, לבד לא מסוגלת...

כמה רחוק הספר הסופי ממה שהיה לך בראש כשהתחלת לכתוב אותו?

האמת שמאוד. הוא היה הרבה יותר דרמטי ואפילו טראגי. היה בו המון בכי וכתבתי לו סיום נוסח רומיאו ויוליה, הרגתי דמות אחת. הגירסה שלו היום עדיין נוגעת ומרגשת ויש בה דרמה, אבל היא הפכה ליותר רומנטית ועם המון תקווה.

את מרגישה שהכתיבה שלך השתנתה בין שני הספרים? אם כן, באיזה אופן?

היא לא השתנתה, פשוט גיליתי שיש לי יכולת לכתוב גם בנימה לא קלילה. יש קול כותב שמתאים לז'אנר של הקומדיות הרומנטיות ואותו הכרתי בי. הוא קליל ויכול להיות עמוק אבל החוזה הוא שעד רמה מסויימת. ואז כשהתחלתי לכתוב את רחוקה מהבית, משהו אחר יצא ממני. עדיין קולח, אבל שונה. ושמחתי לגלות אותו.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

יש חודש שאקרא בו כ-6 ספרים ואז יבוא חודש שבקושי אקרא רבע ספר. אבל אני תמיד קוראת.

איך את בוחרת איזה ספרים לקרוא/לקנות?

פעם זה היה רק באנגלית. לרוב קומדיות רומנטיות או כאלו שמובלות על ידי נשים עם סיפור מעניין כמו ולדימיר. היום בעקבות הוצאת הספרים שלי לאור והכרות עם הרבה סופרים וסופרות מוכשרים אני קוראת המון גם בעברית ונהנית מאוד.

איזה ז'אנרים את לא קוראת בכלל?

Never say never!

אבל פחות קוראת אימה ופנטזיה קלאסית (סורי תמר.. קריצה-קריצה)

באיזה שפות את קוראת?

אנגלית ועברית

סופר/ת אהוב/ה?

ליאן מוריארטי

ספר אהוב?

אין סיכוי שאצליח לבחור רק אחד!

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספרים שלך?

לא לוותר על מי שאתם בשורש. מתחת לקליפות. ולנשים במיוחד, לדעת להפריד בין מה מצפים מכן למה שאתן רוצות. לדעת שמותר לכן לבחור. אחרת או דומה למסלול בו גדלתן, אבל מתוך חיבור ולא רק חובה. זה לא עושה אתכן פחות ובוודאי לא רעות. אתן ראויות כפי שאתן.