ראיון עם ליאורה פרידן

ליאורה פרידן | 53 | נשואה + 3 | הרצליה | בעלת איגואנה הוצאה לאור והמותג כריכה - סוכנות לסופרים

הקמת שתי הוצאות לאור: "איגואנה – הוצאה לאור" ו"כריכה - סוכנות לסופרים". מה ההבדל ביניהן?

בשנת 2006 הקמתי את איגואנה הוצאה לאור, שתפקדה כהוצאת ספרים מסורתית המתמחה בספרי ילדים ונוער. במסגרתה הוצאתי לאור עשרות רבות של ספרי מקור ותרגום, בדגש על ספרות איכותית. חלק מהספרים יצאו לאור במסגרת שותפות עם הוצאת כנרת זמורה דביר.

בשנת 2016 הדממתי את "איגואנה – הוצאה לאור" (כיום יש רק הדפסות חוזרות לחלק קטן מהספרים) והקמתי את כריכה - סוכנות לסופרים עם חברתי הטובה, הסופרת מאירה ברנע גולדברג, כדי להפיק במקצועיות וברגישות ספרים מכל הסוגים והמינים לסופרים ולסופרות שרוצים להוציא לאור ספרים בהוצאה עצמית, במימון עצמי, ולשמור על זכויות היוצרים.

אחרי כשנה מאירה המשיכה בדרכה כסופרת, ואני ממשיכה להפיק ספרי פרוזה, עיון, הדרכה, שירה, ילדים ונוער, בליווי אישי צמוד ובאופן איכותי ומוקפד. המטרה שלי היא להפיק ספרים ברמה גבוהה, שאינה נופלת בשום היבט מהפקה בהוצאות הגדולות. אני מאמינה שספרים בהוצאה עצמית צריכים לקבל יחס מקצועי ומוקפד מבעלי המקצוע הטובים ביותר, בלי לעגל פינות או לדלג על שלבים.

מה את אוהבת במיוחד במקצוע שלך?

אני רואה עצמי בת־מזל כשבכל בוקר אני קמה עם שמחה בלב לקראת יום עבודה חדש. אני אוהבת מאוד את העשייה המקצועית עצמה, הכוללת ניהול, ליווי והכוונה של כל שלבי הפקת הספר (עריכה ספרותית ולשונית, הגהות, איורים, עימוד ועיצוב, קדם דפוס והדפסה), ואני אוהבת לא פחות את הקשר עם הספקים הנהדרים שאיתם אני עובדת, ואת המפגש עם א.נשים נפלאים, כותבות וכותבים, שרבים מהם הופכים בדרך לחבריי.

מה את פחות אוהבת במקצוע?

זה אף פעם לא נעים לסרב ללקוח פוטנציאלי ולהסביר שלא אוכל לעזור לו להגשים את חלומו. לעיתים האכזבה כל כך גדולה, שאני מרגישה רע עם עצמי במשך זמן רב, אבל אני לא יכולה לעזור לכולם.

איזה שלב את הכי אוהבת בתהליך יצירת הספר?

אני אוהבת כל שלב ושלב. משלב העריכה הספרותית, שבו אני רואה כיצד באמצעות דיאלוג פורה בין סופרת לעורכת הופך כתב היד מגולם לפרפר, דרך שלב העריכה הלשונית שבו העברית עוברת ניקוי ודיוק, שלב ההגהות שבו הטקסט מתנקה משגיאות, העימוד והעיצוב שנותנים לטקסט "צורה" של ספר אסתטי, מזמין ונעים לקריאה, לעיתים הספר משלב איורים ו/או איור לעטיפה, ואז מדובר במדיום אומנותי נוסף שמשתלב בהפקה ומרחיב את הצוות, ועד לשלב הפקת הדפוס שבה קורה הקסם והקובץ הופך לספר פיזי.

ומה השלב שהכי פחות?

השלב היחיד שאני פחות מחבבת הוא בדיקת העתק השמש. אני תמיד חוששת שנשארו טעויות שלא ראיתי, ומקפידה להגיד ללקוחותיי שאין ספר שיוצא לאור במהדורה הראשונה ללא אף טעות. אבל אני יכולה להבטיח שאם נותרו טעויות כלשהן, הן מינוריות.

מה האתגר הכי גדול שנתקלת בו בתפקיד?

הסופרים והסופרות שבוחרים לעבוד איתי עושים זאת מתוך אמון בדעתי המקצועית ומתוך ידיעה שאני רוצה את הטוב ביותר עבור ספרם. ועדיין, קורה לפעמים שהם מבקשים לקבל החלטה שאני בטוחה בכל נימי נפשי המקצועיים שהיא לא נכונה, ואז האתגר הוא לשכנע אותם לבחור אחרת.

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם שומעים שאת מו"לית?

יש שלוש תגובות שכיחות:

המשפט שאומרים לי הכי הרבה הוא: "כתבתי/ אני בדיוק כותבת/ אני כבר המון זמן מתכנן לכתוב ספר..." יש בעיניי משהו נפלא בחיבור המיידי של כל כך הרבה אנשים לכתיבה.

התגובה השנייה היא: "האם זה אומר שאת סופרת?" מתברר שאנשים רבים לא באמת מבינים מהו מו"ל.

התגובה השלישית היא: "האם באמת יש לך זמן לקרוא את כל הספרים שאת מפיקה?" אז מובן שהתשובה היא כן, ובדרך כלל הרבה יותר מפעם אחת, בהתאם לשלב שבו כתב היד נמצא. בנוסף, אני מקפידה לקרוא ספרים גם להנאתי – בעברית ובאנגלית, מקור ותרגום, במודפס ובדיגיטל.

אם לא היית מו"ל, מה היית?

אני שמחה שאני לא באמת צריכה להתעסק עם השאלה הזאת, אבל אולי מפיקה בתחום אחר כמו אירועי תרבות, או הופכת את תחביב הקדרות שלי למקצוע.

סיפור מעניין שקרה לך בתפקיד

בכל הפקה של ספר מסתתר לפחות סיפור מעניין אחד, ואני רוצה לחלוק איתכם ואיתכן את הסיפור הכי אקטואלי על אירוע ההשקה של "מרלין האדומה" מאת דניאלה ג'וליה טראוב, שהוסב לאירוע הוקרה לגבורה נשית במלחמת "חרבות ברזל", וכל הרווחים נתרמו ליתומי המלחמה.

כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל", הספר היה ממש לפני הדפסה. "מרלין האדומה" מספר את סיפור הגבורה של מרלין במלחמה שבה איראן כובשת את ישראל, ומתכתב עם המאורעות העכשוויים אשר עוברים על המדינה. השקת הספר הפכה לאירוע גדול במרכז עינב לתרבות בת"א, מתוך בחירה להדגיש את האלמנט החשוב ביותר בספר: גבורה נשית. האירוע כלל עדויות על גבורה נשית מפי רפ"ק מורן טדגי מאופקים ונסרין יוסף מיתד – שתי גיבורות מדהימות שהצילו חיים רבים. את האירוע הנחתה אנה ארונוב, וליוותה בשירה רונה קינן. כשהקהל נעמד על רגליו, הריע לגיבורות ומחה דמעה, הרגשתי שהאירוע היה משמעותי.

ספרי לנו סוד מאחורי הקלעים של העבודה שלך🙂

אני עובדת עם מוזיקה. תמיד. כשנכנסות שיחת טלפון או פגישה, אני ממהרת להשתיק כדי שלא ישמעו את הווליום הגבוה ויטעו לחשוב שאני לא מרוכזת. אבל האמת היא שמוזיקה עוטפת אותי ועוזרת לי להתרכז.

מה היית ממליצה - או לא ממליצה - לסופרים ישראלים?

הָבינו את תהליך ההוצאה לאור לעומקו, על כל שלביו, עקבו אחרי סופרים שמהווים עבורכם השראה ולמדו מהם, השאירו תקציב לקידום הספר ולשיווקו לאחר צאתו לאור, ואם אתם פונים למימון המונים, בדקו לו"ז משוער מול אנשי המקצוע.

בחרו בקפידה את אנשי המקצוע שיפיקו לכם את הספר אחרי שחקרתם וּוידאתם שהם ישרים ומנוסים בתחום, ואז סמכו עליהם, מתוך ידיעה שהם מבינים בתחום ורוצים את טובת הספר.

אל תחתמו על הסכמים בלי להבין את המשמעות של כל סעיף וסעיף.

השקיעו בספר כי זה אומר להשקיע בעצמכם. הספר יישאר לתמיד (לא משנה אם מודפס, באודיו או דיגיטלי), אז אל תנסו לזרז תהליכים – הוצאת ספר לאור היא תהליך ארוך, ויש להשקיע בכל שלב ושלב.

ספר לעולם לא יוצא לאור ללא עריכה ספרותית! שתפו פעולה עם העורכת הספרותית, אל תתאהבו במילים שלכם ואל תדלגו על אף שלב בהפקה, גם אם אתם לא מבינים מראש את הערך שלו. למשל, כל ספר צריך לעבור עריכה לשונית ושתי הגהות על ידי שלוש עורכות לשוניות שונות.

זכרו שאתם הראשונים שצריכים להאמין בספר שלכם ולשווק אותו במרץ אחרי צאתו לאור.

והכי חשוב, תיהנו מהפקת הספר, שכן זה תהליך פורה, יצירתי ומרגש מאוד.

מהם הז'אנרים האהובים עלייך?

עד המלחמה אהבתי בעיקר רומנים כבדים, כאלה ששוקלים טונה. בעלי מכנה את הז'אנר האהוב עליי "באסה ודיכאון", והוא לא טועה, אבל החודשים האחרונים לימדו אותי לאהוב גם סיפורים מצחיקים ורומנים קלילים.

סופר/ת אהוב/ה? ספר אהוב? ציטוט אהוב מספר?

אחד הסופרים האהובים עליי, שאֶל ספריו אני חוזרת שוב ושוב, הוא דוד גרוסמן. הרגישות שבה הוא מפענח את החיים נדירה ומרגשת במובן העמוק ביותר. ולא רק כסופר ישראלי, אלא כאחד הסופרים הגדולים בעולם.

הציטוט מתוך ספרו: "נופל מחוץ לזמן" (הספריה חדשה), סיפור שלצערי רלוונטי תמיד:

"...אבל אתה

כבר לא.

עצמך כבר

לא. מִחוץ

לזמן אתה.

איך להסביר לך, הלוא גם ההסבר

דָּחוּק בתוך הזמן. סִפֵּר

לי פעם איש מארץ

רחוקה, שבשפתו

אומרים על מי שמת

במלחמה, "נָפַל".

וכך אתה: מִחוּץ

לזמן נָפַלְתָּ, הזמן

שבו אני שוכן

חולף

על פניך..."

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

חברי קבוצה יקרים,

אני חושבת שאנשים קוראים הם אנשים סקרנים, בעלי דמיון פורה, מחשבה מפותחת ושפה עשירה, אז תמשיכו להיות קבוצה נפלאה של א.נשים ולעשות את מה שאתם עושים – מקדישים זמן לספרות, לקריאה, לכתיבה, לדיון, להעברת ביקורות מעמיקות ולפרגון לסופרים ולסופרות הישראלים!

תודה לכם!