ראיון עם לובה לאור

לובה לאור | 44 | כפר יונה | נשואה | אמא, בעלת עסק משפחתי, סופרת, ויש עוד מלא חלומות ועיסוקים.

עברת ילדות לא פשוטה. מה גרם לך לכתוב עליה ולהוציא אותה כספר?

עברתי ילדות כילדה מהגרת/עולה מברית המועצות, כאשר לאחר שמונה שנים טובות (!) אם כי לא פשוטות, אבי מת מאובדנות. אני חושבת שמה שהניע אותי יותר מכל היה הצעקה שלא השמעתי כאשר אבא שלי נעלם במפתיע ובצורה כה אכזרית. הייתי בת 17 וכנערה החנקתי את האבל והכאב הנפשי העצום, שהמשיך לדגור ולבעבע ולבסוף כשכבר הייתי אמא לארבעה בנים זה יצא בצורה של כתיבה, ובאותה החדות; מאפס למאה. בלי לדעת ולהבין אני חושבת שמה שהוביל אותי היה רצון להרפא וככל שבגרתי, גם לרפא.

איך בחרת את שם הספר?

את לא נראית, הוא משפט שהלך איתי מהחודשים הראשונים בארץ, המראה הישראלי, יחד עם יכולת טובה לשפות, איכשהו מיקמו אותי בתבנית "את לא נראית רוסיה". כל כך אהבתי את זה, התהדרתי בזה, כי אם אני לא נראית, אז אני רגילה, כמו כולם. המשכתי לשמוע את המשפט הזה כל הזמן, ואימצתי אותו כאסטרטגיה בחיים; לא להראות מדי, לא להפריע, לרצות, להיות אמביציוזית והכל אבל מלמטה, לעולם לא לקחת מקום.

כתבת את הספר בשתי שפות - עברית ורוסית. למה החלטת לכתוב את הספר בשתי שפות?

כתבתי את הספר בעברית, ובסוף העבודה על העריכה הרגשתי שהסיפור לא יהיה שלם בלי שדור ההורים שלנו יקראו את זה בשפת האם שלהם. כילדה מהגרת/עולה אני כל כך מבינה את הרגישות הניואנסים של ידיעת או אי-ידיעת השפה, זה ממש דומה לאילמות במובן מסוים. ההורים שלנו שעלו בדור שלא ידע אנגלית, כי בברית המועצות לא למדו את השפה הזאת כאסטרטגיה פוליטית, נידונו לחיי אילמות וגמגום בישראל, אם להשתמש בזה רגע כמטאפורה. היה לי חזון, מעין תמונה בראש, ש"דור וחצי" שהם כמוני קוראים את הספר הזה יחד עם הוריהם דוברי הרוסית שפת אם, ומשתמשים בספר כגשר בין-דורי. אני שמחה לשמוע שזה קורה! כבר זכיתי לקבל פידבקים כאלו.

בהתחלה כששיתפתי את המוציאה לאור שלי, ליאורה פרידן מסוכנות "כריכה" שאני רוצה להוציא את הספר בשתי שפות, הייתה הרמת גבה קלה, אבל מהר מאוד היא זרמה עם החזון, אח״כ היה מפיץ שאמר שזה יישמע לחנויות הספרים כמו גימיק, כמו רצון לחסוך אולי, אבל כל הזמן החזקתי את החזון והתמונה הזאת בראשי וגם את הידיעה שאני מבינה את הקהל הספציפי הזה שאליו קודם כל מיועד הספר והתרגום.

נעזרת במתרגם או כתבת את שתיהן בעצמך? יש שינויים והתאמות שעשית בין שני החלקים כדי להתאים לקהל היעד?

נעזרתי במתרגמת מקצועית, אלה גברילובה, לתרגום, אבל היה לי ממש חשוב להתאים את התרגום לגרסא העברית, עברתי על התרגום ואח״כ על עריכת התרגום אינספור פעמים, וגם עשיתי ממש "מקרא" ברוסית כדי כמה שיותר לפשט את הסלנג, אז זה מה שהיה לנגד עיניי לפשט לפשט לפשט.

אילו אתגרים עלו בהפקת ספר דו-לשוני?

קודם כל זה יותר יקר, נקודה. זה להתחיל כמעט את כל "שרשרת החיול" של הספר על עוד שפה. כמובן שזה כבר אחרי עבודת עריכה מטורפת על הגרסא העברית אבל עבודת התרגום והתאמת השפה לגרסה העברית דרשו גם הוצאות כספיות נוספות, גם אמונה אל מול חוסר וודאות, וגם כמובן עבודה סיזיפית על הגרסא עצמה, כל זה תוך ניהול העסק המשפחתי, ארבעה ילדים ובעל שעושה המון מילואים וכמובן כל מה שהתקופה הזאת דורשת מאתנו.

אח״כ העיצוב, כי כבר הייתה לנו גרסת עיצוב בשלב שסיימנו לעבוד על העברית, גם של הכריכה וגם של העמודים, ועכשיו עמדה בפני אבנר הברפלד המעצב משוכה שהוא לא היה מוכן לה, לעצב את הכל ולעמד את הכל בשפה אחרת ארוכה יותר שהוא לא דובר. זה גם היה חתיכת אתגר לכולנו, שרק אני והעורכות דוברות את השפה והיה צריך לבדוק כל אות בדקדקנות יתרה.

מי לדעתך קהל היעד העיקרי של הספר?

קודם כל כמובן ובאופן טבעי, בני הדור שלי, אלו שהיו ילדים כשעלו וכמובן הוריהם. אבל ככל שאני חושבת על זה וככל שאני מקבלת פידבקים כל אחד יכול לפגוש את עצמו. והספר חשוב לנו כעם ישראל, ובכלל לכל תושבי המדינה, ולכל מי שאי פעם הרגיש זר, מהגר ומנוכר. אני ממשיכה להיות מופתעת לאיך זה פוגש כל אחד ואחת. אחת סיפרה לי שזה פתאום נותן לה להבין דברים על סבא שלה שעלה מרומניה, אשה כבת 60. בדיוק היום התראיינתי אצל וורדה רזיאל ז'קונט, היא שתפה אותי שתיאור תחושות הזרות והניכור תפסו אותה חזק מאוד בחווית הילדות שלה, למרות שנולדה בלב תל אביב, אבל להורים שעלו ב1931 מפולין.

יש לי חלום שהספר שלי יכנס למשרד החינוך כחומר לימוד בהסטוריה ו/או ספרות. זו ההיסטוריה שאנו צריכים לשמוע, סיפור אנושי של חוויה קולקטיבית שמעודדת תחושות של חמלה והזדהות, זה התיקון.

כמה זמן לקח לך לכתוב ולהוציא את הספר?

התחלתי לכתוב לפני כעשור, בהריון של בני הרביעי, אז זה טקסטים שנכתבו מאז, ועוד כשנתיים עבודה על הטקסט/הספר עצמו עד להדפסה, כולל שתי מלחמות באמצע.

מה השלב שהכי אהבת במהלך הוצאת הספר לאור?

לאסוף אותו מבית הדפוס ולהתחיל איתו את המסע שנועדנו לעבור יחד.

ומה הכי פחות?

המלחמות, והעבודה הסיזיפית של העריכות, את התקופות כשכבר לא יכולתי לקרוא ולראות את הטקסט.

יצא לך ללמוד כתיבה? אם כן היכן?

בעשור האחרון למדתי כתיבה אצל רן שריג, דניאלה דורון, מאירה ברנע גולדברג, תמר מור סלע ועוד, ובקורונה עברתי טיפול רגשי של שנה בכתיבה בזום, היה מטורף.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

העורכת המקצועית והרגישה הגר ינאי היא העורכת שלי, השינוי המשמעותי היה שהיא התחברה לטקסטים, שאני לא הוזה שהם שווים משהו. אח״כ היא זאת שהציעה את מסגרת הכתיבה הכרונולוגית כאשר בין לבין שתלנו שירים, והיא נתנה לי להרגיש טוב שחוסר הסדר של הכתיבה שלי הוא ה-סדר הנכון וזה היה עבורי משמעותי מאוד. הורדנו לא מעט חלקים גם בזכותה, אז הייתי אומרת שהמסגור והדיוק הרבים נעשו בזכותה ובהנחייתה. בעצם היא העניקה לי מקצועיות וקבלה.

איך הגעת דווקא להוצאת כריכה סוכנות לסופרים?

לקחתי קורסים אצל מאירה ברנע גולדברג וגם עבדתי איתה אישית על רומן המבוסס על הסיפור שלי, שלבסוף לא הבשיל, ואז כשנולד הרצון להוציא את הסיפורים הללו לספר שהנה מעין ממואר, מאירה הייתה זו שחיברה אותי לסוכנות "כריכה".

מי עיצב את הכריכה? תוכלי לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

אבנר הברפלד עיצב את הכריכה, היו לנו 12 ורסיות שאח״כ היינו צריכים להתאים את הכל לכריכה כפולה, ללא גב, כאשר הגב עבר ל"ללשונות" של הספר. את המסגרת מסביב לציור, אני ביקשתי לעשות, רציתי מראה של תמונה מאלבום ישן כמו שהיו לי בילדותי והייתי מעלעלת בהם באובססיביות. את הצבע הוורוד עתיק, העניקה לכריכה ליאורה, בעלת כריכה, היא "דגמה" אותו מהכובע ברט של הסבתא, את הציור החזק שנקרא "קורבנות חדשים" ציירה הציירת הבינלאומית בת דור וחצי דויה צ'רקסקי. בסוף הספר הקדשתי פרק שלם ל-למה בחרתי בציור הזה על הכריכה.

עוד אתגר היה לאחד את השפות בעיצוב, איך נגרום להם להיות ספר אחד במובן מסוים. בשביל זה, בקשנו מזויה אישור לעוד ציור, שנקרא "עברית מזדיינת" המחבר בין השפות. אני אוהבת בוטות וישירות, אני אוהבת את מה שהם מניעים בתוכי, אי נוחות ומראה המאלצים אותי להתמודד. לכן בעיניי, העיצוב שזור עמוק בתוכן ובצורה של הספר. הם אחד.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

בערך ספר בחודש טוב.

איך את בוחרת איזה ספרים לקרוא/לקנות?

בדרך כלל כותרת שעושה לי משהו בבטן

מה הז'אנרים האהובים עליך?

כשהייתי נערה אהבתי מתח ורומן, בימים אלו מאוד אוהבת ספרי פסיכולוגיה

איזה ז'אנרים את לא קוראת בכלל?

לארוטיקה עוד לא הגעתי, אולי בקרוב🙂

באיזה שפות את קוראת?

אנגלית ועברית

סופר/ת אהוב/ה?

וורג'יניה וולף, אתי הילסום, תמר מור-סלע עם "ערות", יוסי סוכרי עם ספרים מאוד עוצמתיים על סיפור אמו ושואת יהודי לוב, ועוד ספר שהוא מתאר את חווית הזרות שלו כילד מבית של יוצאי לוב שגדל בתל אביב.

ספר אהוב?

"השמיים שבתוכי" של אתי הילסום היה וואו, ו"מחר נלך ללונה פארק" של אילנה ברנשטיין, טלטל אותי על חווית האמהות, נתן לי לגיטימציה להרגיש את כל הרגשות הלא פשוטים שמתלווים לחווית האמהות השלמה.

ציטוט אהוב מספר?

אולי אחד המשפטים הכי ידועים של וירג'יניה וולף, אשה צריכה חדר משלה והכנסה קבועה כדי להיות חופשיה ליצור אומנות ולכתוב.

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספר שלך?

להיות עולה/מהגרת זו זכות גדולה להוציא את "כוחות העל" שלנו. היום, אני מאמינה שבאמת יש לי כוחות על בזכות כל החוויות שעברתי, ועוד אעבור. לכל אחד מאתנו סיפור הגירה וזרות, זה מה שמאחד אותנו, אם נקבל את עצמנו נוכל לקבל כל אחד. זה ה-דבר שמאחד אותנו בארץ ובגולה.

מה את מאחלת לעצמך?

להצליח להכנס עם הספר למשרד החינוך, להתגבר על הפחד קהל ולהרצות לנוער ולילדים, לתרגם את הספר לאנגלית ולהצליח בארצות הברית ועוד, לכתוב עוד ספר, כבר יש לי רעיון, שהוא מעין המשך לספר הראשון. לקבל ולחמול ולהעצים את עצמי כל יום עוד קצת, זה אולי האתגר הכי משמעותי עבורנו כנשים.

מה היית רוצה שישאלו אותך בראיונות ולא שואלים?

איך זה להיות אמא ואשה שחולמת בגדול, שרוצה לצאת מאזורי הנוחות, איך זה מתכתב עם זוגיות וילדים. איך ההבדלים ופערי התרבות באים לידי ביטוי במשפחה הגרעינית. איך זה להיות אמא לילדים צברים, איך והאם הילדים חווים ”ענייני“ זהות? איך הם חיים עם הגיוון?

יש לך שאלה לחברי הקבוצה?

איך פוגשת אתכם הדו-לשוניות, האם מצאתם את עצמכם מעלעלים ברוסית? או עברית? האם אתם דלגתם בין השפות? האם ”רצתם“ לספר להורים/לחברים דוברי הרוסית שלכם? האם זה הספר פתח דיונים מעניינים? חדש לכם משהו? אולי פגש אתכם לא טוב?

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

אני ממש מודה לכל אחד.ת שמקדישים מזמנה ומזמנו לקרוא, בייחוד במציאות המורכבת של היום ובייחוד בישראל זו ממש גבורה, בנוסף אני נוגעת בנושאים לא קלים כלל, אז תודה לכל מי שממשיך לקרוא ונותן לעצמו להפתח עם הסיפורים.

מקווה שנתראה בארועים, וכל מי שרוצה לשאול אותי משהו מוזמנים גם בפרטי.