ראיון עם אסף-אור שנהב

אסף-אור שנהב | 37 | נשוי +1 וכלב | תל אביב

היי אסף! תודה שאתה מתארח אצלנו. לאחרונה הוצאת את ספר הביכורים שלך "בראנץ' ראשון במנהטן", על מה הוא מספר?

הספר מספר על גל, בחור ישראלי בן 26, שחולם לנגוס בתפוח הגדול ולעבוד במסעדת היוקרה הניו יורקית של השף פרנקלין ברן. למרות שהוא מצליח להגשים את החלום, הוא מגלה, ולא ממש בדרך הקלה, שלפעמים חלומות עדיפים על חלומות שהתגשמו. זה סיפור ששם בפרונט את הקסם של ניו יורק, הדרך אל הגשמת החלום וערך החברות.

מאיפה הגיעה ההשראה או הרעיון לספר? איך התחלת לכתוב אותו?

באופן מפתיע, לכתוב ספר מעולם לא היה חלק מהתוכניות שלי. הכל התחיל בניצוץ פנימי בתקופת החגים אי שם ב-2018, כשפתאום חשבתי לעצמי: "אולי אכתוב ספר?". מיד פתחתי את המחשב והתחלתי לכתוב כל מיני רעיונות, שמתוכם התפתח "בראנץ' ראשון במנהטן".

למה בחרת לכתוב דווקא קומדיה?

אני באמת לא יודע אם הייתי יכול לכתוב משהו אחר שהוא לא קומדיה, וגם אם אכתוב בעתיד ספר נוסף הוא בוודאי ישתייך לז'אנר. באופן אישי, חסרות לי קומדיות מקור קלילות על מדפי הספרים בחנויות, בעיקר על במות המבצעים המרכזיות. אני חושב שבאופן לא מודע כתבתי את הספר שהיה חסר לי כקורא. לכן, ברגע שהחלטתי לצאת להרפתקה הזאת של כתיבת ספר, ועוד לפני שבכלל ידעתי על מה אכתוב, היה ברור לי שאני רוצה שהשם שלי יהיה חתום על ספר קליל עם טמפו מהיר, שיספק אסקפיזם לקוראים.

איך בחרת את שם הספר?

הו, זו שאלה מעניינת! כתבתי את הספר במשך חמש שנים, כאשר במשך שנתיים היה לו שם אחר לגמרי. לא אגלה מה היה השם, אבל הוא הורכב ממילה אחת שקשורה לאיזשהו מוטיב בספר. בסופו של דבר הרגשתי שהשם לא באמת משרת את הספר והז'אנר ובחרתי להחליף אותו. ברגע שהחלטתי לשנות את השם, "בראנץ' ראשון במנהטן" עלה לי מיד לראש ואני הכי שלם שיכול להיות עם הבחירה.

איזה שלב הכי אהבת בתהליך יצירת הספר?

אני אסיר תודה על שלב הכתיבה למרות שהוא היה ארוך (חמש שנים), ובחלקו גם מתסכל. הכתיבה והמפגש עם הדמויות והעיר הגדולה היו לי לעוגן ונתנו לי שקט פנימי. שלב נוסף שהיה לי מעצים וסופר חווייתי הוא שלב הבטא. לא נעים לי להודות בזה, אבל כמעט שוויתרתי עליו. הייתי כל כך להוט להוציא כבר את הספר לאור, עד שכמעט לא הייתי מסוגל להתמודד עם עצירה נוספת בדרך. אני כל כך שמח שבסוף התעשתי ושהספר ואני זכינו למפגש ראשון עם קוראות אמיתיות. קיבלתי כל כך הרבה תובנות חכמות מנשים מדהימות שאיפשרו לי לדייק המון דברים בספר.

באיזה אתגר (או אתגרים) נתקלת סביב הוצאת הספר?

היה אתגר אחד עיקרי שחששתי ממנו והוא איך לשכנע אנשים לקחת אותי ברצינות ככותב עצמאי שיוצא לאור ללא גיבוי של הוצאה גדולה. עכשיו, אחרי שהספר הגיע למעמד של מכירות מאות עותקים ב"עברית", אני יכול להגיד שצלחתי את האתגר הזה ושהספר הגיע לעיניים וללבבות שהיו צריכים אותו.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

הספר עבר תחת ידיה של העורכת-אמנית נועם בן חיים. אני מאושר על הבחירה בה, ודאגתי להזכיר לה את זה תוך כדי העבודה המשותפת ועוד לפני שהספר יצא לאור וידעתי איך הוא יתקבל. האמת היא שעשינו המון שינויים במסגרת העריכה שאת חלקם אשמור בסוד, אבל אחד הדברים המשמעותיים ביותר היה הנמכת המשלב הלשוני. בגרסה הראשונה, המשלב היה גבוה מדי ולא הלם את הז'אנר והעלילה. הדבר הראשון שעבדנו עליו היה לשכתב את הספר למשלב נמוך יותר. מי שקרא כבר את הספר, יודע שהדמויות בו מדברות כמו אנשים אמיתיים בעולם האמיתי. לזה כיוונו ואני מאושר מהשינוי הזה.

גל, גיבור הספר, גיי. עד כמה הנושא הלהט"בי בא לידי ביטוי בספר?

הטאץ' הלהט"בי בא לידי ביטוי בעיקר במילים מסוימות או צורת התבטאות שמדי פעם מבליחות. היה לי חשוב במיוחד להציג את כל נושא הזהות המינית והזוגיות החד מינית באופן שגרתי ולא כעניין עיקרי בסיפור. היחסים של גל ודורי מתקיימים ברקע, בלי מאבקים סביב מיניות או מלחמה על קבלה שלה, וזה לא במקרה. רציתי להציג זוגיות טבעית ושגרתית, שמתקיימת מבלי שהיא דורשת הסבר או תופסת מקום יוצא דופן בסיפור.

במה אתה עובד ביום-יום? הרגשת שזה משפיע על כתיבת הספר?

כיום אני עובד בחברת הייטק גדולה, אבל את מרבית הספר כתבתי בזמן שעסקתי בכתיבת תוכן וקופירייטינג. אני חייב להגיד שזה היה אחד הדברים המאתגרים ביותר בתהליך כתיבת הספר. בכל יום במשך תשע שעות כתבתי עבור אחרים, ובערבים, כשכבר היה לי את הפנאי להשקיע בדבר האישי שלי, בספר, הרגשתי שמאגר היצירתיות שלי מרוקן. הדרך שלי להתמודד עם האתגר הזה הייתה לקחת מדי פעם ימי חופש במהלך השבוע, ולהקדיש את סופי השבוע במלואם לכתיבה.

מי אייר/עיצב את הכריכה? תוכל לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

היה לי חשוב ששני האלמנטים הדומיננטיים ביותר בספר - אוכל וניו יורק, יבואו לידי ביטוי בכריכה. אגלה שהוויז'ן לכריכה היה שלי, והביצוע של מאיירת איטלקייה בשם נעמי. האמת שהיא שכריכת הספר הייתה מוכנה שנה וחצי לפני שהספר יצא לאור, ככה שהיה לי המון זמן לנג'ס לעצמי ולנסות עוד סקיצות נוספות. לאחר התייעצות עם העורכת שלי וקוראות הבטא, בחרתי להישאר עם העיצוב המקורי ואני שלם איתו מאד.

יש דמויות בספרים שמבוססות על אנשים בחיים האמיתיים שלך?

אני חושב שבלתי אפשרי לנתק את העולם הפנימי שלך כשאתה בורא דמויות, ככה שבכל דמות בספר יש קצת מאסף ומאנשים שאני מכיר. אגב, מצחיק אותי שהמון אנשים בטוחים שגל זה אני, אבל ממש ממש לא. גל צעיר יותר, נועז הרבה (!) יותר, ולתשוקה שלו לעבודה בעולם המסעדנות אני ממש לא מתחבר. לא מלצרתי יום אחד בחיים שלי, והעבודה היחידה שלי במסעדה הייתה לכמה חודשים בתקופת הלימודים, כשהייתי מארח במסעדה בתל אביב.

מי הדמות שהכי נהנית לכתוב? איזו דמות דווקא הייתה הכי רחוקה ממך והיה לך קשה לכתוב?

הלן דרוט, מנהלת המסעדה, היא ללא ספק הדמות האהובה עליי והדמות שהיה לי הכי קל לכתוב, וגם קראתי בכמה סקירות שרוצים ספר המשך שהיא הגיבורה הראשית בו. קל לי להבין למה אני והקוראים כל כך אוהבים אותה: לצד הקפריזות שלה והמעטפת המגושמת, היא אנושית ופגיעה, יש לה לב ענק והיא חברה מדהימה. אני גם מרגיש שאני קצת דומה לה. לא בטמפרנט שלה, אלא באהבה שלה לאוכל ובמערכת היחסים שיש לה איתו.

הדמות שהיה לי פחות מהנה לכתוב היא את שף פרנקלין ברן. הוא אדם שבחיים לא הייתי מסתדר איתו ולא הייתי רוצה לחלוק איתו את אותו החדר אפילו לדקה. האגו המנופח, המזג הקצר והבעיות שהוא מתמודד איתן - זה יותר מדי בשבילי.

איזה תגובות זכורות במיוחד קיבלת מקוראים על הספר שלך?

כל תגובה חיובית, גם כשהיא מורכבת ממילה אחת כמו "נהדר!", עושה לי את היום. זה מעין רגע כזה שאתה מבין ש-80,000 מילים שכתבת עוררו רגש חיובי אצל מישהו וזו תחושה מדהימה. אני חייב לומר שאני מחבק גם את התגובות הקוטלות ולא נרתע מהן, ולדעתי יש להן מקום וראוי להכיל גם אותן. במידה רבה, התגובות השליליות מאירות את אלו החיוביות ורק בזכותן יש להן ערך.

ספר לנו סוד מאחורי הקלעים של הספר שלך🙂

זה לא ממש סוד, אבל כן משהו שאני מאד מתגאה בו: בחרתי בבחירה מודעת ומחושבת לעבוד אך ורק עם נשים שהביאו המון השראה וערך לפרויקט: עורכת ספרותית, עורכת לשון, מאיירת, מגיהה ומעמדת. אני מאמין גדול בכוח הנשי ושמח שהוא בא לידי ביטוי בתוצר הסופי.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

בזכות האנשים המופלאים שבקבוצה הזאת, שחלקם כבר קראו את "בראנץ' ראשון במנהטן" וגם שיתפו בחוויית הקריאה שלהם, הספר חי מחוץ ל-343 העמודים שבו. בלעדיכם, הקוראים, לא הייתה לגיטימיות או הצדקה להוציא את הספר לאור, אז תודה על הזמן שאתם מקדישים בקריאה. אני יודע שבשבילי ובשביל מחברים נוספים, זה עולם שלם.